תל שלף - הושבילים

תל שלף – Tel Shalaf – Tell esh Shallaf

על תל שלף (בערבית Tell esh Shallaf) שרדו שני מבנים היסטוריים (מבנים לשימור) מרשימים עם קשתות הבולטים ביופיים בשוליים הדרומיים של רחובות סמוך לכביש 411. המבנים עומדים בראש גבעת כורכר נישאה (25 מ׳ מעל פניי הים) המשקיפה על פרדסי הסביבה. החלון האחורי של החורבה היפה כיכב בכמה מפרקי הסדרה ״פאודה״.

-בית שהין העליון באל-קוביבה. אחד משני שרידים של הכפר צילום:Danny Gershoni

בית שהין התחתון; אחד משני שרידים של הכפר צילום:Danny Gershoni

הבתים על תל שלף הם בתיהם של מוסא ורפעת שהין מכפר קובייבה – El Kubeibeh -Qubeiba –القبيبة. משפחת שהין הייתה המשפחה הנכבדת (יש אומרים שמוסא היה השייח של הכפר) והידועה באזור כולו. המבנים הוקמו בתקופת המנדט הבריטי בראשית המאה העשרים של המאה ה-20 ליד כפר קובייבה (בערבית: "כיפה קטנה"). בבית היו שבעה חדרים וחדר מגורים רחב ידיים. כמו כן כלל המבנה מטבח ושני חדרי שירותים, דבר שנחשב היה לחידוש עצום באותה העת באזור.

במאה ה-13 הוקם הכפר על ידי שבטי בדואים מחצי האי ערב. לפני 1840 הגיעה לכפר קבוצת מוסלמים גדולה ממצרים.

כפר קובייבה –القبيبة במלחמת העולם הראשונה

במלחמת העולם הראשונה ב-14 בנובמבר 1917 התחולל על אדמות הכפר, קרב עיון קרא (The Battle of Ayun Kara) וב-13 בנובמבר 1917 הקרב על גבעות מֻע'אר (Battle of Mughar Ridge) בין הכוחות העות׳מאנים ובין הכוחות הניו זילנדים ליד אל קובייבה.

מפת קרב עיון קרא

Sketch map of Yeomanry charge at El Mughar

תל שלף במלחמת השחרור

הכפר נכבש יחד עם הכפר הסמוך, זרנוגה, ב-27 במאי 1948 בידי חטיבת גבעתי (חטיבה 5) כחלק מהשלב השני של מבצע ברק. במלחמת השחרור יושביהם המקוריים ברחו/גורשו מהמקום ועל שרידיו נבנתה שכונת כפר גבריאל. מוסה ניפטר מן העולם קודם שפרצה המלחמהרפעת נמלט מביתו יחד עם שניים מבניו ושלושת בנותיו וכן כל שאר בני המשפחה לעזה. היחיד מבין כל משפחת שהין שנותר בארץ היה עבדל קאדר שהין – בנו בן ה-18 בשנת 1948 של רפעת שקבע את מקום מושבו בלית ברירה בלוד ועבד כחקלאי פשוט.

חיילי צה"ל משקיפים על הכפר קוביבה לאחר כיבושו, מאי 1948

כפר גבריאל

כפר גבירול הוא שמה הקודם של שכונת "אבן גבירול" השוכנת בקצה המערבי של רחובות. לפני מלחמת העצמאות שכן במקום כפר ערבי בשם אל-קוביבה, שעל שרידיו נבנתה השכונה. הבתים אוכלסו בתחילת שנות החמישים של המאה ה-20, בעולים חדשים מבולגריה. לכפר הגיעו גם ראשוני "כפר הנגיד", ששהו במקום עד שעברו לאתר הקבע הנוכחי. כעבור כשלוש שנים עברו העולים מבולגריה לכפר הנגיד והמקום אוכלס בעולים מתימן. בשנת 1955 סופח הכפר לעיר רחובות. מאוחר יותר הפך הכפר לשכונת "אבן גבירול" במערב העיר. בית הקברות של הכפר קוביבה נמצא ליד רחוב דולב בכפר גבירול והיה בשימוש בין המאות ה-13 וה-16.

גאליה

גְּאַלְיָה הוא מושב באזור רחובות, שנוסד בשנת 1948 על ידי עולים חדשים מבולגריה. בדצמבר 1948 המושב קיבל את השם "יבנה א'" ורק ב-1952 קיבל המושב את שמו הנוכחי "גאליה". בתחום המושב יש אתר עתיק בשם תל שלף המזוהה עם אלתקה, עיר בנחלת שבט דן.

שפיכת 40 טון בטון על מבנה לשימור

בשל הניצפות הגבוהה של המבנים ואיכויות ארכיטקטוניות, הוחלט על ידי המועצה לשימור אתרים ועיריית רחובות כי האתר ראוי לשימור. זה כנראה מנע את הריסתו על ידי המינהל. למרות חותמת השימור, הפתרון למניעת מגורים שמצא המנהל היה שפיכת 40 משאיות בטון.

האם תל שלף הוא אלתקה – Eltekeh?

התל הוא מקומו של ישוב עתיק. לפי השרידים שנמצאו במקום מעריכים שהיה מיושב בתקופה הכנענית התיכונה, בתקופה הישראלית ובימי שיבת ציון (Middle Bronze Age II, Late Bronze Age, Iron Age I, Iron Age II (mostly and the Persian period. בתקופת הישראלית שכנה כאן עיר הלוויים אֶלְתֵקֵה, בנחלת שבט גן. חומות מאבן ומלבני בוץ הקיפו את העיר בתקופת בית ראשון. נמצאו ידיות של חרסים עם כתב עברי וכן פסלון של אשה עם תינוק. המקום חרב בחורבן בית ראשון ונושב שוב בשיבת ציון. סנחריב מתאר בתבליט איך בשנת 702 לפנה"ס צבא אשור ניצח במקום את המצרים והכושים בראשות בקשתי וכבש את העיר.

לְמַטֵּה בְנֵי-דָן, לְמִשְׁפְּחֹתָם, יָצָא, הַגּוֹרָל הַשְּׁבִיעִי. מא וַיְהִי, גְּבוּל נַחֲלָתָם–צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל, וְעִיר שָׁמֶשׁ. מב וְשַׁעֲלַבִּין וְאַיָּלוֹן, וְיִתְלָה. מג וְאֵילוֹן וְתִמְנָתָה, וְעֶקְרוֹן. מד וְאֶלְתְּקֵה וְגִבְּתוֹן, וּבַעֲלָת. (יהושע י"ט מ״ד).
וּמִמַּטֵּה-דָן–אֶת-אֶלְתְּקֵא, וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ; אֶת-גִּבְּתוֹן, וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ. (יהושע כ״א כ״ג).

אחרים שוללים זיהוי זה כי אלתקה רשומה יחד עם ערים הנמצאות בשפלה, מזרחה מכאן. בסקר ארכיאולוגי נמצאו בתל וסביבתו ממצאים החל מתקופת הברונזה הקדומה ועד לתקופה הפרסית, 4000 עד 2500 שנה לפני זמננו, וביניהם כתובות עבריות מתקופת מלכי יהודה. אֶלְתֵקֵה נכבשה על ידי סנחריב מלך אשור במסעו לארץ יהודה בשנת 701 לפה"ס.

חוקרים מציעים מספר מיקומים לפקיעין (בין לוד ליבנה) העתיקה ובינהם כפר קובייבה – El Kubeibeh ליד רחובות.

בכפר קובייבה נמצאו שרידים מן התקופה הביזנטית, הערבית הקדומה, ימי הביניים ותקופה העות׳מאנית.