שביל יהודה: מגוש עציון עד יד קנדי

סיכום וצילום על ידי יחיאל גולדשטיין

בהמשך לטיולנו שביל ישראל: ממעלה עמוס עד תקוע

יום חמישי

נפגשנו עם המדריך בנימין, בשער כפר עציון, ב – 6:30 בבקר, ולאחר תדרוך קצר יצאנו לדרך.

החשש מיום חם מאוד, ע"פ התחזית, ליווה אותנו מהבקר.

מזג האוויר היה אביך מאוד וראות נמוכה ביותר.

מגמת פנינו – צפונה – ליד קנדי, עם אופציה ליציאה לעבר צור הדסה במקרה של חום כבד.

הלכנו בכביש הגישה לחוות האיילים, והתחלנו בירידה מרכס גוש עציון. עקפנו את גבעות (בעליה קצרה) כאשר העיר ביתר והכפר נחלין ברקע, ירדנו לנחל נעמנים ועצרנו לארוחת בקר חפוזה בעין פרס.

חצינו את השלוחה המפרידה בין נחל נעמנים וואדי פוכין וגלשנו לוואדי פוכין.

ואדי פוכין

הואדי מתחיל בכפר הנושא אותו השם וזורם ממזרח למערב. בואדי – מספר ניכר של מעיינות, ניקבות להגברת השפיעה, תעלות הובלה, בריכות אגירה, תעלות השקייה,  וחקלאות אינטנסיבית (כולל חממות) – ממומנת בחלקה ע"י האיחוד האירופי.

החלקות מעובדות ע"י תושבי הכפר שהורשו לשוב אליו ממחנה הפליטים דהישה,  לאחר כיבוש השטח במלחמת ששת הימים.

תחילה הלכנו מערבה במורד הואדי, על גדתו הדרומית, עד לאחת הבריכות האחרונות ועצרנו להסבר מתחת לעץ תאנה ענק.

משם, עברנו לגדתו הצפונית והתחלנו ללכת מזרחה – במעלה הנחל. בדרך עברנו בריכות אגירה, חלקות ירקות מנוצלות להפליא, גרנות המחכות לדייש וכרמי גפו וזיית.

עקפנו מדרום את הכפר, כאשר אנו עוברים מתחת איזור בנייה של ביתר עילית – המשליך את פסולת הבנייה תוך יצירת הרי "שפוכת" בנחל היפהפה.

אנו עוברים ליד ה"שפיץ" של הקו הירוק, עוקפים אותו ממרחק קרוב מאוד, ממזרחו, וממשיכים אל ….

ביתר עילית

עצרנו ל"תדלוק" ו"התרוקנות" ליד שער היישוב. משם, המשכנו, חצינו את כביש 371 צור הדסה – ביתר, וגלשנו לתוך נחל המעיינות.

הכפר חוסאן

מפורסם כאחד מייעדי פעולות התגמול בשנות החמישים אך אנו מתבוננים במעיינותיו וברכותיו.

נחל המעיינות

לאחר סיור במספר מעיינות ובריכות בתוך הכפר, אנו מתחילים לגלוש צפונה, במורד הנחל. אנו צועדים בזהירות על הטרסות שבצידי החלקות, המושכות את מימיהן ממעיינות שמעליהן.

המראה מגובה רב אל קרקעית הנחל, על חלקותיו התחומות בטרסות, ומעובדות באינטנסיביות, מזכיר אזורי חקלאות הררית כמו פרו וסין.

יורדים במדרגות חצובות ל –

מעיין הוויה

לידו בריכה גדולה ונקבה עמוקה – הגדולה והעמוקה באזור כולו.

עוצרים למנוחה קלה, הסבר ונשנוש, וממשיכים במורד הנחל. ממולנו נראה –

הכפר בתיר

יושב על חורבות ביתר הקדומה, אשר כיבושה בידי הרומאים סיים למעשה את מרד בר כוכבא. הכפר יושב על הגדה המזרחית, אך אנו נעים על הגדה המערבית.

עוד קצת והנחל מתקרב למקום חיבורו לנחל רפאים.

חוצים את הקו הירוק, ומייד לאחריו את מסילת הרכבת.  בקרקעית נחל רפאים עוצרים לארוחת צהריים.

העליה האחרונה

מתחילים לעלות בשביל כורכר נוח.

בשליש הגובה עוצרים להסבר:

מספר סוללות אבנים שנראות לכתחילה כטרסות. התבוננות מעמיקה מראה כי כיוון הסוללות הגדולות הוא בכיוון המדרון ורק סוללות קצרות הם במקביל לקו גובה.

מסתבר – כי סוללות אלו, שקיבלו את השם "הסולם" – בפי הערבים, נבנו ע"י הרומאים כחלק ממערכת המצור על בתיר – לקראת סופו של מרד בר כוכבא.

את בתיר אפשר לראות מקרוב – מעבר לנחל רפאים.

ממשיכים לעלות. זהו. הגענו לחניון שליד יד קנדי.