רצפת הפסיפס בעין הנציב – מאת: שירן שבתאי- "מורשת הגליל"
בתוך הקיבוץ הדתי "עין הנציב", בחצר בית הכנסת נמצאת רצפת פסיפס משוחזרת. כל כך קרובה פיסית לרצפת הפסיפס המפורסמת של בית אלפא וכל כך שונה ממנה. אין בה ציורים מרהיבי עיין כפי שהתרגלנו לראות ברצפות אחרות, כי אם כתובת, כתובת ארוכה וקשה לקריאה הפותחת במילים "שלום, הפרות הללו אסורים בבית שאן בשביעית ובשאר השבוע מתאסרים דמ(א)י, הקישואים והאבטיחים והמלפפונות…." בהמשך מצטטת הכתובת ברייתא חשובה ביותר המוכרת לנו מן התוספתא, מן התלמוד הירושלמי ומהספרי , ברייתא המכונה "ברייתא דתחומין".
הרצפה התגלתה במסגרת חפירות שנערכו באתר רחוב, בשדות עין הנציב בשנת 1974. על רצפת הפסיפס שלו נחשפה כתובת רבת חשיבות למדע ולחקר ההיסטוריה היהודית בתקופת היהודית בתקופת המשנה והתלמוד. כתובת זו היא הגדולה והחשובה מבין הכתובות שנחשפו על רצפות פסיפס.
גודלו של בית כנסת הוא 18 מטר על 24 מטר. רובו שימש אולם תפילה, היו בו שני טורי עמודים בנויים בזלת. סמוך לקיר הדרומי, לכיוון ירושלים נבנתה בימה גדולה. המתחם כולו היה מרוצף בפסיפס. אובחנו שלוש שכבות של רצפות. נראה שבית הכנסת שוקם מחדש פעמיים.
מצפון לבית התפילה נמצא "נרתכס" – אולם מבוא – אשר התווסף למבנה המקורי בשלב מאוחר. אליו נכנסו בכניסה יחידה וממנו עברו אל אולם התפילה בשלוש כניסות. ברצפת הפסיפס של אולם הכניסה נקבעה הכתובת.
הטקסט כתוב עברית, הוא הקדום ביותר שמוכר. הכתובת כוללת 365 אותיות(כמנין ימות שנת החמה) המחולקות לשמונה סעיפים, אשר ערוכים ב-29 שורות, ובהם טקסטים המופיעים בתלמוד ירושלמי הנוגעים למצוות התלויות בארץ. זוהי הכתובת הארוכה ביותר שנמצאה. חוקר ארץ-ישראל צבי אילן רואה בה את המימצא החשוב ביותר של מזה שנים רבות בארכאולוגיה היהודית ומדוע?
לצורך כך אנו זקוקים למעט רקע על מעמדה המיוחד של בית שאן בהלכה בנושא מצוות התלויות בארץ.
במשנה בשביעית שנינו:
"שלֹש ארצות לשביעית: כל שהחזיקו עולי בבל, מארץ ישראל ועד כזיב – לא נאכל ולא נעבד. וכל שהחזיקו עולי מצרים, מכזיב ועד הנהר ועד אמנה – נאכל אבל לא נעבד. מן הנהר ומאמנה ולפנים – נאכל ונעבד" (פ"ו, מ"א).
האם בית שאן נכללת בגבולות עולי מצרים או בגבולות עולי בבל?
התשובה המפתיעה היא שקיים ספק הן לזה והן לזה.
בזמן כיבושי יהושע לא נכבשה בית שאן ככתוב "ולא הוריש מנשה את בית שאן ואת בנותיה" ואכן אנו יודעים שאפילו בימי שאול המלך נותרה בית שאן עיר פלישתית ובחומותיה הוקעו ראשי שאול ובניו, רק בימי דוד נכבשה העיר.
ברייתא דתחומין המצוטטת בפסיפס (תוספתא שביעית ד, יא ) מגדירה את גבולות עולי בבל בתחום רחב ביותר כפי שיתן לראות במפה המצורפת
אך גם בתקופת בית שני בית שאן היא עיר מסופקת שכן בכל התקופה היתה בית שאן עיר נוכרית בשם סקיתופוליס, העיר הראשית בברית עשר הערים ההלניסטיות הדקאפוליס.
בגמרא בחולין (ו:-ז.), נאמר שבית שאן לא התקדשה ע"י עולי בבל, ומהירושלמי בדמאי (פ"ב, ה"א) עולה שרבי התיר את בית שאן וסביבתה ממצוות התלויות בארץ וכן יש הסוברים שגם בימינו ניתן להקל במצוות התלויות בארץ בכל עמק בית שאן.
נראה שדיון זה העסיק רבות את תושבי בית שאן רבתי גם בתקופה האמוראית (הביזנטית) ולכן חשוב היה להם לחקוק את ההלכה ומקורותיה בבית הכנסת שלהם, לאמור: בית שאן מקיימת מצוות שמיטה כי בית שאן שייכת לא"י.
הכתובת האורגינאלית מוצגת במוזיאון ישראל בירושלים, העתק מצוי בקיבוץ עין הנצי"ב.
בביקור קבוצות במקום ניתן לשלב ארוחת צהריים בחדר האוכל של הקבוץ, בהכשר רב הקבוץ. (טלפון ניר 050-2113810)
לתאום ביקור בישוב יש לפנות לעוזי פז טל' 04-6062947 או למזכירות בשעות העבודה 04-6062911.
סיור מאורגן במקום ניתן לארגן עם שירן שבתאי מ"מורשת הגליל" 052-3246827
קיבוץ עין הנצי"ב
עין הנצי"ב הוא קיבוץ דתי בעמק המעיינות השייך לתנועת הקיבוץ הדתי.
הקיבוץ נוסד בחג האילנות, טו' בשבט תש"ו (1946) על ידי עולים מגרמניה, צעירים ניצולי שואה, ובהמשך על ידי גרעיני בני עקיבא שונים.
הקיבוץ קרוי, על שם הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב מוולוז'ין), ציוני דתי שהטיף לעליה ולהתיישבות בארץ ישראל, וכן על-שם שלושת המעיינות הנובעים בתוך שטח הקיבוץ: עין-נפתלי, עין צבי ועין יהודה.
בקיבוץ כ-550 נפשות. מתוכם: כ-140 משפחות ותיקות וצעירות, כ-200 ילדים, וכ-85 חיילים וצעירים מבני המקום. כמו-כן, נמצאות בקבוצה לפרקי זמן קצובים קבוצות נוספות כגון: הכשרות בני-עקיבא, עולים חדשים, אולפן גיור, בנות שרות לאומי, הורי חברים, ועוד. בנוסף לכך, בעין-הנצי"ב מספר משפחות נקלטות, וכן משפחות במעמד של תושבות.
מעיין עין הנצי"ב
עין יהודה, או בשמו המוכר עין הנצי"ב, הוא מקום מושלם לבילוי: מי המעיין צלולים עד מאוד, ונראים כאילו נצבעו בצבע טורקיז עז. המים עמוקים, ואפשר לקפוץ אליהם בזהירות, לשחות לאורך הבריכה הגדולה או לנוח על המזרנים העבים (תוצרת פלציב) שצפים במים. מכיוון שבדרך כלל הקיבוץ אינו מאפשר לכל אחד להיכנס לתחומיו, מעיין עין הנצי"ב נשמר שקט, נקי ופסטורלי. ללא תשלום וללא הגבלת שעות. הכניסה מותנית בהסכמת השומר בכניסה לקיבוץ, שבדרך כלל מאפשר למטיילים המחנים מחוץ לקיבוץ להיכנס באופן חופשי אל המעיין. בשבתות ובחגים שער הקיבוץ סגור, ולכן הכניסה אל המעיין אינה אפשרית.
