רחוב הנביאים *

פוסט זה אודות רחוב הנביאים בירושלים מיועד לשמש כלי ניווט למטייל ולמדריך באחד מרחובותיה הראשונים של עיר הבירה שלנו. ניסיתי להעלות תצלום של כל בנין היסטורי משמעותי, עם מספר הבית, והסבר קצר של תולדות המבנה. אני בעצמי הופתעתי מריבוי השורשים של המבנים: בתי חולים, קונסוליות, מוסדות דת וחינוך, בתי מגורים ובתי מלון. כמה עמים שלטו על הרחוב הזה! העות׳מאנים, הבריטים, הירדנים וסוף כל סוף מדינת ישראל.

רחוב הנביאים – Street of Prophets – طريق الأنبياء

תחילת רחוב הנביאיםקשורה ביציאה מתחום חומות העיר העתיקה. רחוב הנביאים נמצא במקביל לרחוב יפו מצפון. אורך הרחוב  כ-1,600 מטרים מרחוב סולטאן סולימאן במזרח, סמוך לשער שכם, ועד כיכר הדוידקה במערב.  דרך יפו (היום – רחוב יפו), הייתה עורק התחבורה היחידי כמעט שחיבר את ירושלים עם עיר הנמל שלה – יפו. רחוב הנביאים חוצה את שכונת מוסררה.

תור הזהב של רחוב הנביאים

תור הזהב של רחוב הנביאים החל בשלהי המאה ה-19 והסתיים ב-1917. רחוב הנביאים אוכלס במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 עם היציאה מהחומות. בתקופה העות׳מאנית יתרונו של רחוב הנביאים, לעומת עורק התחבורה הראשי ברחוב יפו, היה השקט היחסית, ללא הרבה תנועה, וללא בתי מלאכה ומסחר. ברחוב הנביאים גרו רבים מנכבדי ירושלים, אנשי ממשל עות'מאנים, ואנשי עסקים ערבים אמידים (אפנדים). ברחוב הנביאים פעלו קונסוליות לצד מתחמים דתיים:- קצת רוסיה, קצת איטליה, קצת אתיופיה, וקצת גרמניה. ברחוב ובקרבתו הוקמו כשלוש עשר בתי חולים .הריכוז הגבוה של בתי החולים ברחוב אחד איננו מקרי. מקורו בתחרות שהייתה בין מוסדות דת נוצריים מיסיונריים. במקביל לבתי החולים הוקמו ברחוב הנביאים גם מוסדות חינוך ודת ובתי מגורים פרטיים גדולים. הקטע המזרחי של הרחוב, שאורכו כ-300 מטרים, מרחוב סולטאן סולימאן (סמוך לשער שכם) ועד לדרך חיל ההנדסה (כביש עירוני 1), היה מיושב בסוף המאה ה-19 על ידי שכונות יהודיות:- שכונה חסידית קריה נאמנה (בהתחלה קראו לשכונה "אהלי משה ויהודית", על שם משה מונטיפיורי ואשתו יהודית וכונה גם בתי ניסן בק), ושכונת אשל אברהם (על ידי יהודים יוצאי גאורגיה – נקרא גם על ידי בתי הגוּרג'ים).

רחוב הנביאים במנדט הבריטי

רחוב הנביאים נסלל באספלט עם תחילת המנדט הבריטי. הוכשרו מדרכות והוקמו תשתיות מים וחשמל. ברחוב אתיופיה התיישבו יהודים משכילים יוצאי גרמניה, רוסיה, בריטניה, ארצות הברית וקנדה כמו מנחם אוסישקין, ארתור רופין, דב יוסף. רבים מהם מנהיגי היישוב לעתיד. ממאורעות תרפ"ט (1929) החלו בפרעות בשכונות היהודיות בקטע המזרחי של רחוב הנביאים. הניצולים נטשו את המקום. החלה הידרדרות במעמד הרחוב. מאז נחצה הרחוב, הלכה למעשה, והקטע המזרחי עבר לשליטת הערבים.

כיצד ניתן שם לרחוב?

השם "רחוב הנביאים" ניתן לרחוב בתקופת המנדט הבריטי בתקופה של הנציב רוברט סטורס. שם הרחוב מופיע לראשונה במפת סקר משנת 1924. ניתנו שמות נוספים לרחוב: "רחוב בתי החולים", "רחוב הקונסולים", "הרחוב האחורי", "רחוב האצולה", ו-"הרחוב הסוציאליסטי". השם רחוב הנביאים אגדת מורי דרך מספרת: מקור השם הוא בקברו של נבי עוכשא הממלוכי, השוכן ברחוב שטראוס הסמוך, אשר על פי המסורת המקומית כולל בתוכו את קבריהם של שלושה נביאים – מוסלמי, יהודי ונוצרי. הנציב הבריטי ג'ון צ'נסלור אימץ את הגרסה הזאת כאשר החליט לקרוא לרחוב הסמוך רחוב הנביאים.

 

רחוב הנביאים במלחמת השחרור

עם יציאת הבריטים את הארץ במאי 1948 הפך החלק המזרחי של רחוב הנביאים לזירת קרבות בין היהודים לבין הערבים. לאחר סיום מלחמת העצמאות חולקה ירושלים, והקו העירוני חצה את רחוב הנביאים במקום שבו עוברת כיום דרך חיל ההנדסה (כביש עירוני 1). בין ממלכת ירדן ומדינת ישראל היה שטח הפקר. הייתה זו תקופת שפל לאזור כולו.

לאחר איחוד העיר במלחמת ששת הימים

עם איחוד העיר במלחמת ששת הימים (יוני 1967), הוסרו החומות, סולקו המוקשים ורחוב הנביאים הפך לציר תנועה מרכזי, המחבר את שער שכם אל מערב העיר. הפעלת הרכבת הקלה הופעלה ללא אפשרות כניסת כלי רכב. תנועת כלי הרכב ממרכז העיר הופנתה לרחוב הנביאים, שהפך לעורק תחבורה ראשי.

 

מבנים היסטוריים ברחוב הנביאים

• רחוב הנביאים פינת כביש עירוני מספר 1

על שם חיל ההנדסה של צה״ל. זהו ציר תנועה ראשי מצפון לדרום, החוצה את רחוב הנביאים.

• בית הינדייה (הנביאים 2)

מבנה בן שלוש קומות, בקומת הקרקע כיום בית מסחר ומעליו אכסניה לצליינים.

• אכסניית פייסל (הנביאים 4)

משמש למגורים נבנה בתחילת המאה העשרים.

• בית מחניים 2 (הנביאים 13)

הבית המפואר נבנה ב-1885 כביתו הפרטי של אותו יוהנס פרוטיגר שעבר מבית הקודם מחניים 1 לבניין מפואר יותר – בית מחניים השני. גם בבניין זה גמלון בכניסה ועליו חקוק שם הבית MAHANAIM. פרוטיגר פשט את הרגל, והבית נמכר ל"אגודת אחים" מלונדון, שבשנת 1896 העבירה לבניין את בית הספר היהודי לבנות מהעיר העתיקה. בית ספר זה, שלימים נודע בשם "בית הספר אוולינה דה רוטשילד", שכן במקום בין השנים 1896–1917 ואחר כך בין השנים 1931–1948. במשך השנים בבית זה שכנו תחנה לחלוקת מצרכי מזון של הג'וינט, משרדי השלטון העות'מאני, מנחם אוסישקין, ד"ר משה זמורה, הסופר ש"י עגנון, הנציבים העליונים של המנדט הבריטי הלורד הרברט פלומר ו- ג'ון צ'נסלור. משנת 1949 ועד היום משמש הבניין כלשכת שר החינוך והתרבות של מדינת ישראל.

• בית הספר הסאלזיאני (הנביאים 15)

נבנה בשנת 1925. כיום שייך למשרד החינוך.

• שני בתי דוזדאר (נביאים 16, נביאים 18)

שני בתי דוזדאר נבנו בידי מוסלמים. נתגלתה בזמנו רצפת פסיפס – המכונה ״פסיפס הציפוריפ״ – של כנסייה מהמאות 6- 4 לספירה ועליה הייתה כתובת בארמנית. סוגי הציפורים זוהו על ידי החוקרים כעופות ארץ ישראל, ובהם יונים, אווזים, חסידות, סנוניות, קוראים, פסיונים ועוד. המבנים בני שתי קומות וגג רעפים, נבנו בסוף המאה ה-19 ומשמשים כיום כקופת חולים.

 

• בית הקיסרית טאיטו (טאיתו) – ארמון המלכה החבשית – בית רשות השידור (רחוב הלני המלכה 21)

הבניין המפואר בסגנון נאו-קלאסי הוקם בשנת 1903 על ידי קיסרית אתיופיה טאיתו בטול, אשת הקיסר מלניק השני. סביב בנייתו פרץ סכסוך בין הקיסרית לבין ראש הקהילה בעיר ממהר ולדא סמאעת. סמאעת התערב בשיפוץ וקבע את שמו על הכניסה לבניין. טאיתו אסרה אותו כשהגיע לאתיופיה. לאחר זמן ברח סמאעת ממאסרו והצליח לברוח למנזר קופטי במצרים. לאחר זה הורתה טאיתו להרוס את הבניין ולבנות בנין חדש. בראש הבניין החדש הציבה את סמלה – שמש עם כתר ואת שמה. המבנה שימש בין היתר בית המגורים של המושל העות׳מאני, בית הספר אוולינה דה רוטשילד, בית מנחם אוסישקין ובית הנציב העליון. מחודש יוני 1939 שימש הבניין למשרדים ושידורי רדיו של פלשתינה (א"י). לאחר מכן קול ישראל ורשות השידור. רחוב הלני המלכה רחוב הלני המלכה – על שם הלני מלכת חדייב, ששלטה לפני כ-2000 שנים.

• בית משפחת ברמן (הנביאים 19-21-23)

לוי וקרישא ברמן פתחו מעפיה בעיר העתיקה בשנת 1875. בשנת 1933 בעלי מאפיית ברמן וילדיהם בנו שלשה בתי מגורים ברחוב הנביאים 19-21-23. הבתים לא היו מפוארים אך לידם בנו מגרש טניס. המבנה המרכזי בבית 23 מיועד לשימור.

• אכסניית רעמסס (הנביאים 20)

מבנה אבן בן שתי קומות.

• בית הבישוף – בית קלק – בית המיסיון – בית פניציה (הנביאים 25)
  

המבנה נבנה בשנת על ידי "האגודה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים" (האגודה שהקימה את בית החולים של המיסיון האנגלי ברחוב הנביאים 82). הבניין נועד לשמש בית מגורים ומשכן ייצוגי של מנהל האגודה בירושלים. בשנת 1944 נפתח בבניין מפעל זכוכית של חברת פניציה.

• בית הספר הסליזיאני – הנביאים פינת שבטי ישראל 27

  נבנה בין השנים 1911 – 1925 ושימש במשך עשור את בית הספר לבנים של המסדר הסליזיאני הקתולי. למדו בו גם יהודים שמשפחתם רצתה להעניק להם חינוך אירופאי ברמה גבוהה. בבית ספר למדו אנגלית, ערבית ואיטלקית. כיום בבנין נמצא מנהל החינוך הדתי של משרד החינוך.

• בית החולים לילדים מריאנשטיפט (הנביאים 29)

Marienstift Kinderhospital בית החולים הראשון לילדים בירושלים בבעלות כנסייה הסורית-אורתודוקסית. בשנת 1872 שכר ד"ר מקס סנדרצקי, רופא ילדים גרמני, את הבניין, בסיועו של הדוכס הגדול של מקלנבורג-שוורין שבגרמניה. בית החולים נקרא על שם אשתושל הדוכס. בית החולים טיפל חינם בתושבי ירושלים.

 

• בית ביי תורגמן (הנביאים 32)

מבנה מאבן בן שתי קומות המשמש כיום  סדנת הדפס של משרד החינוך.

• בית החינוך לעוורים (הנביאים 33 – פינת מונבז)

בבית זה ייסדו משה אברהם לונץ, נתן נתנזון ודר' יצחק קרישבסקי את בית חינוך עוורים בשנת 1902. מבנה ששופץ בשנת  2007 ונפתח משכן הראיה. "משכן הראייה" הוא מתחם מודרני ביותר ויחיד מסוגו במזרח התיכו. הוא מקום המוקדש כולו לראייה. המוסד שוכן במבנה היסטורי מפואר ששופץ. הבנין שימש בתחילת המאה כמוסד לעיוורים ומציע שירותים אך ורק לאנשים מעטי יכולת.

• בית חולים האיטלקי (הנביאים 34)

ב־1910 רכשה את הקרקע "האגודה לעזרה למיסיונרים איטלקים". תכנון הבנין בוצע על ידי אנטוניו ברלוצ׳ – Antonio Barluzzi,. נשלמה הבנייה בשנת 1919. בית החולים פעל בין השנים 1919–1939. במלחמת העולם השנייה הבנין הפך לבית חולים צבאי וכמפקדה מחוזית של חיל האוויר המלכותי. "ההגנה" הצליחה להשתלט על הבניין במאי 1948. הבניין הוחזר אחר כך למסדר הנזירות האיטלקי שניהל אותו, אולם בשנת 1963 הוא נמכר לממשלת ישראל, ומאז משמש את משרד החינוך והתרבות.

 

• מכללת הדסה (הנביאים 35 )

• בנין לב רם (הנביאים 36)

• בית החולים מאיר רוטשילד (הנביאים 37)

בית החולים מאיר רוטשילד הוא בית החולים היהודי הראשון שנבנה מחוץ לחומות העיר העתיקה. נוסד בשנת 1854בעיר העתיקה. המבנה החדש מחוץ לחומות נבנה ביוזמת הברון ג'יימס (יעקב) מאיר רוטשילד, בשנים 1887–ונקרא על שם אביו. המבנה שימש בית חולים הדסה ולאחר מכן מכללת הדסה – כיום Hadassah College Jerusalem .

• בית הקונסוליה האתיופית (הנביאים 38 – 40)

נבנתה בשנים 1925- 1928 על ידי Empress Zewditu I של אתיופיה בסגנון אפריקאי. הבניין בולט  בהם דמות אריה, שהוא סמל שושלת קיסרי אתיופיה, אשר החשיבו עצמם כצאצאי שלמה המלך ומלכת שבא. היילה סלאסי, קיסר אתיופיה הירבה לבקר בבניין זה בשנת 1936, כאשר נכבשה ארצו על ידי איטליה הפשיסטית, והוא נמלט לארץ ישראל. בשנים 1948-73 הבנין שימש קונסוליה אתיופית. הבניין משמש כיום למגורים.

• בית הרב קוק (רח' טיכו, מאחורי הנביאים 39)

בית הרב קוק שוכן בקומה השנייה של שכונת בית דוד, הכוללת מבנה ריבועי הסוגר על חצר פנימית, דוגמת "שכונת חצר" קלאסית של ירושלים במאה ה-19. ב-1922 נבנתה הקומה השנייה למבנה, לכבודו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק שעבר להתגורר במקום. לימים ייסד הרב קוק את הרבנות הראשית לישראל, ושימש כרב האשכנזי הראשי הראשון. הוא התגורר בביתו שברחוב הנביאים עד יום מותו. הרחוב על שם הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1865–1935), שהתגורר בבית הרב קוק, שברחוב זה.

הקונסוליה האיטלקית שכנה ברחוב הרב קוק 12 סמוך לרחוב הנביאים.

• בית הכמורה הגרמני (בית הפְּרוֹבְּסְט) / בית ספר אורט אולייסקי (הנביאים 42)

במשך הימים בהם שהה הקיסר וילהלם השני בירושלים בשנת 1898, הוא לן במחנה אוהלים מפואר שהוקם בעבורו ברחוב הנביאים. כאן הנפגש עם תיאודור הרצל. המגרש שהיה שייך לממשל ניתן במתנה לקיסר, והוא העניקו לפְּרוֹבְּסְט (ראש הכמורה) הגרמני, אשר לימים בנה בו את ביתו (כיום בית הספר אורט אולייסקי ברחוב הנביאים 42) .בית הפרובסט ברחוב הנביאים מספר 42 שימש גם כבית המושל האנגלי רונלד סטורס, לאחר מכן בית ספר אורט המקצועי. מאחוריו ברחוב שאול אדלר 7 נמצא בבית הקיסרית טיטו בית אכסניה לצליינים אתיופיים.

• אכסניית בנימין (הנביאים 43)

שרת עולי הרגל הרוסיים. שרד השער קשתי מאבן ושער ברזל למעל לשער מוטבע על שלט שיש ועליו סמל החברה הארץ ישראלית רוסית הפרבוסלבית הקיסרית. בין 1976-88 המשרד הראשי של ״יד שרה״ עמד ליד נביאים 43. שם האגודה עדין צבוע על הקיר.

 

• בית טיכו (רח' טיכו, מאחורי הנביאים 43)

בית טיכו, שנחשב לאחד הבתים הראשונים מחוץ לחומות העיר העתיקה נבנה בשנת 1864 על ידי המוסלמי האמיד אגא ראשיד. האגדה הירושלמית מספרת כי ראשיד בנה את הבית עבור בנו הבכור שעמד להתחתן, אך משפחת הכלה ביטלה את השידוך ימים ספורים לפני החתונה. הבית עמד שומם במשך חמש שנים. בשנת 1869 שכר את הבית היהודי המומר סוחר העתיקות מוזס וילהלם שפירא, שלימים נודע כזייפן עתיקות והתאבד ב- 1884. אחריו אכלסו את הבית מספר דיירים, וב-1924 נקנה הבית על ידי רופא העיניים ד"ר אברהם אלברט טיכו ורעייתו הציירת אנה טיכו. מעשיו של ד״ר טיכו הונצחו על ידי שייקה אופיר. על שם ד"ר אברהם אלברט טיכו (1883–1960), שהתגורר בבית שנקרא לימים בית טיכו, שברחוב זה.

• בתי משפחת נששיבי (רחוב אדלר 3)

רחוב שאול אדלר – על שם ד"ר שאול אהרון אדלר (1895–1966) רופא ופרזיטולוג ישראלי.

• בית הקיסרית טיטו (או טאיטו) מאתיופיה / בית הספר לאמנות בצלאל (רח' שאול אדלר 7)

הקיסרית האתיופית טיטו (או טאיטו) בטול, ביקשה מן הברון פלטון פון אוסטינוב, סבו של השחקן פטר יוסטינוב, לרכוש עבורה חלקת קרקע להקמת אכסניה לצליינים אתיופיים ליד הכנסייה האתיופית. פון אוסטינוב מילא אחר בקשת הקיסרית, והמבנה הוקם על ידי מנליק השני, קיסר אתיופיה. ברחוב שאול אדלר 7 בין השנים 1906-1904. האכסניה הוקדשה לכבוד אשתו ונודעה לימים כ"בית הקיסרית טאיטו". צליינים בודדים פקדו את המקום, ולכן הוא הושכר למוסדות יהודיים. בין השנים 1906–1908 שימש הבית כמשכנו הראשון של בית הספר לאמנות בצלאל, בראשותו של פרופ' בוריס שץ. לאחר מכן, הבנין הושכר לבית יתומות חרדי ששכן בו עד 1929. הבניין שייך עד היום לאתיופים, וכיום שוכן בו המרכז הבינלאומי של ארגון "גשרים לשלום" (Bridges for Peace) העוסק בקירוב לבבות בין עמים ודתות.

Taytu_Betul_House_Adler_Street
צילום: DMY

• הקונסוליה האמריקנית לשעבר (הנביאים 48)

הקונסוליה עברה מן העיר העתיקה בשלהי המאה ה-19. הקונסוליה עברה לרחוב אגרון בשנת 1912. בהמשך הפך המקום למרכז מסחרי קטן. כיום מרכז הפלאפל התימני ממוקם במבנה.

• בית הארכימנדריט ניקיטה (הנביאים 50)
  

מבנה בן שתי קומות מאבן. ישב בו ראש הכנסייה הרוסית. כיום מבנה מוזנח חסר חלונות ודלתות השער סגור מחכה לשימור.

• בית החולים הגרמני (פינת הרחובות הנביאים 51 ורחוב שטראוס)

בית החולים הגרמני של האחיות הדיאקוניסיות (Das deutsche Diakonissen-Krankenhaus) נוסד בעיר העתיקה, אך בשל התנאים הקשים שם, עבר בשנת 1894 לרחוב הנביאים. צריח מגדל הפעמון מתאים לכנסיה אירופאית. המבנה בצורת האות ״ר״ כולל שני אגפים אורכיים: האחד ברחוב שטראוס, והשני ברחוב הנביאים. כיום מאכלס הבניין אגף הנשים והיולדות ואת מחלקת הילודים והפגים של בית החולים ביקור חולים (בנין זיו). על שם הנדבן נתן שטראוס (1848–1931). בתקופת המנדט שם הרחוב היה על שם ג'ון צ'נסלור (1870–1952), הנציב העליון הבריטי השלישי על ארץ ישראל.

 

בית החולים הגרמני ב-2007- חלק מבית החולים "ביקור חולים"
צילום: DMY

 

בניין משרדי המחוז של מחלקת עבודות ציבוריות – (הנביאים 52)

הבניין משנת 1897. שכן בו בית מלון. מתקופת המנדט שוכנים בו משרדי המחוז של מחלקת עבודות ציבוריות.

• בית החולים ביקור חולים (הנביאים 53 – רחוב שטראוס 6)

בית החולים ביקור חולים נוסד על ידי בני העדה החרדית ב-1867 בעיר העתיקה. עקב הצפיפות הועבר בשנת 1910 למבנה החדש ברחוב הנביאים להוות משקל נגד לבתי החולים המיסיונרים. את בית החולים תיכנן זאב רבן, מהאמנים הבולטים בירושלים ומורה ב"בצלאל" בשנות ה‑20. ריקועי המתכת של הדלתות מציגים בעלי חיים, פירות ארץ ישראל וסמלי השבטים. דלתות הנחושת עוצבו על יד זאב רבן. על הדלתות פסוקים מן התורה וסמלי 12 השבטים.

• מסגד הנביא עוכשא. צומת שטראוס הנביאים

כאן מקום מסגד הנביא עוכשא עם צריח מן המאה ה‑19. מצדו ­ מבנה קבר מהמאה ה‑12. המסגד, שמשמש כמחסן של עיריית ירושלים (סגור למבקרים).

• הכנסייה האוונגלית (הנביאים 55)

הכנסייה האוונגלית הבינלאומית (International Evangelical Church) הוקמה בשנת 1908. עד סוף ימי המנדט הבריטי היוותה הכנסייה את מרכז הקהילה האוונגלית בירושלים, שרובה הורכב מערבים-נוצרים. מאז קום המדינה הקהילה האוונגלית איננה משתמשת במקום, והוא מנוהל על ידי הארגון הנוצרי האמריקני – The Christian and Missionary Alliance .

• בית הקונסוליה הגרמנית (הנביאים 57)
  

בבית שנבנה בשנות ה-70 של המאה ה-19, כבית המגורים המפואר של משפחת הסוחר וילהלם דויסברג. הקונסוליה עברה לבניין זה בשנות ה-80 של המאה ה-19. היו אלו ימי הזוהר של הקהילה הגרמנית-נוצרית (כולל הטמפלרים). בשנת 1933 הונף דגל צלב הקרס על כל המוסדות הרשמיים של גרמניה, ובהם בניין הקונסוליה הגרמנית ברחוב הנביאים 57. הקונסוליה הותקפה על ידי המחתרת והמבנה נהרס על ידי המחתרת. הבניין אינו קיים היום. על שטח המבנה שנהרס, נסלל כביש רחוב ולנברג (על שם חסיד אומות העולם ראול ולנברג) כחיבור לרחוב יפו.

• בית תבור (הנביאים 58)

קונרד שיק – Conrad Schick, אדריכל, ארכיאולוג, צליין פרוטסטנטי, בונה מודלים של מבנים מפורסמים, ובונה שעונים ודגמים, הקים כביתו הפרטי את בית תבור, בסגנון טירה גרמנית, בשנות ה‑80 של המאה ה‑19. כאדריכל, תכנן בתי ספר, בתי חולים, כנסיות ומנזרים, בין היתר את שכונת מאה שערים, בית היתומות טליתא קומי ובית החולים למצורעים. כארכיאולוג הוא גילה את כתובת השילוח. בית תבור נחשב כיום אחד הבתים היפים בעיר. כיום משמש המבנה כמכון תיאולוגי שוודי – Swedish Theological Institute. הקונסוליות של נורווגיה, שוודיה וספרד שכנו ברחוב אתיופיה 5 – סמוך לבית תבור.

• בית מחנים 1 (מאחורי הנביאים 59)

"בית מחניים" (הראשון) שוכן בין רחוב הנביאים 59 ורחוב יפו. הבית נקרא גם  "בית נבון ביי" על שם הדייר יוסף נבון, יוזם הרכבת יפו-ירושלים. עוד שמות לבית:  "בית שפיטלר" ו"בית פרוטיגר". השם ״בית מחניים״ שאול מהפסוק בספר בראשית (פרק ל"ב, פסוק ג'): "ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים". מעל פתח הכניסה הראשית קבועה אבן ועליה שם הבית: MAHANAIM. בונה הבית היה שוויצרי בשם שפיטלר, שהקימוֹ ב-1869 כבית מגורים עבור המוסד המיסיונרי "בית אחים". הבית נחשב באותה תקופה כבית המגורים המפואר ביותר בעיר. ב-1873 עבר הבית לידי שווייצרי אחר – הבנקאי ואיש העסקים יוהנס יעקב פרוטיגר (Johannes Frutiger)‏ (1836–1899). הלה התגורר במקום עד 1885, והוא זה שהעניק לבית את שמו, בהתבסס על שמו הפרטי – יעקב. פרוטיגר עבר לבניין מפואר יותר – בית מחניים השני. 

• בית ד״ר דנציגר (נביאים 60)
  

הבית נבנה בסוף המאה ה – 19. דוקטור פליקס דנציגר היה מנתח מפורסם. מרפאתו היתה ברחוב צלאח א דין. בין השנים 1926 – 1928 גר בבית הזה בקומה ראשונה ופתח כאן מרפאה. בשנת 1929 דנציגר ניסה לחזור לרחוב צלאח א דין אבל נאלץ לעקור משם בגלל פרעות 1929. מכאן עקר לתל אביב שם הקים בית חולים פרטי.

כיום בית מגורים.

• בית הפחה (הנביאים 61)

המבנה הוקם על ידי הכנסייה היוונית האורתודוקסית והושכר לפחה התורכי של ירושלים. חזיתו מופנית כלפי רחוב הנביאים, מול בית החולים האנגלי, בחלקו הפונה לכוון רחוב יפו במרתף למבנה הייתה אורווה מחופה בקמרונות.

• בית הרופא  עמנואל פרופר (הנביאים 62 )

דוקטור פרופר ניהל את בית החולים משגב לדך בעיר העתיקה. גם בביתו היתה מרפאה פנימית וקרדיולוגית. בבעלות האב המאמץ של הרועה משדה בוקר, אשר נרצחה בעת רעיית הצאן.

• בית הולמן האנט וד"ר הלנה כגן (הנביאים 64)

בית זה עוצב על יד שיק נבנה בשנת 1876 עבור הצייר האנגלי הולמן האנט – William Holman Hunt , שהשתקע בארץ. בימי מלחמת העולם הראשונה התגוררו בבית חיילים טורקיים שהשחיתו את המקום. בשנת 1916 עברה להתגורר בבית ד"ר הלנה כגן (1889–1978), רופאת ילדים ילידת טשקנט, שעלתה לארץ בשנת 1913. הבית שימש למגוריה עם בעלה, בעלה הכנר אמיל האוזר, ואמה, וכן כמרפאת ילדים. בשנת 1975 היא זכתה בפרס ישראל.

בחצר הבית, מצד מזרח, עומד בית חד-קומתי קטן, שבו התגוררה בשנת 1925 רחל המשוררת (1890–1931). כאן היא חיברה בהשראת עץ אגס שנטע הצייר הולמן האנט: "זֵר פְּרָחִים עֲנָקִי לְמוֹ חַלּוֹנוֹ מַמָּשׁ!״

עֵץ אַגָּס

יַד אָבִיב בַּקֶּשֶׁר הַזֶּה… אָדָם מֵקִיץ מִשֵּׁנָה

וְרוֹאֶה: מוּל חַלּוֹנוֹ

עֵץ אַגָּס מְלַבְלֵב.

וּבִן-רֶגַע: הָהָר זֶה רָבַץ עַל הַלֵּב

הִתְפּוֹרֵר וְאֵינוֹ.

הֵן תָּבִין: לֹא יוּכַל הָאָדָם בְּאֶבְלוֹ הִתְעַקֵּשׁ

עַל פִּרְחוֹ הָאֶחָד שֶׁכָּמַשׁ

בִּנְשִׁיבַת הַסְּתָו הָאַכְזָר –

אִם אָבִיב מְפַיְּסוֹ וּמַגִּישׁ לוֹ, חַיֵּךְ וְהַגֵּשׁ

זֵר פְּרָחִים עֲנָקִי לְמוֹ חַלּוֹנוֹ מַמָּשׁ!

ירושלים, תרפ"ה.

• מלון קאמיניץ – בית אשל ירושלים (מאחורי הנביאים 65)

מלון קמיניץ היה בית מגורים דו-קומתי מפואר בין רחוב הנביאים לבין רחוב יפו, שהפך לבית מלון בסוף המאה ה-19. לימים עבר הבניין לרשות כולל ווהלין, שהשכיר את הבית, כנראה בשנת 1891, למשפחת קאמיניץ, שהחזיקה בתי מלון בסגנון אירופי בחברון וביפו. מלון קמיניץ היה בית המלון המודרני הראשון בירושלים בבעלות יהודית – ממש מלון 5 כוכבים עם כניסה לכרכרות מרחוב יפו.  ברחוב נביאים מלון "בית אשל ירושלים" (באנגלית "Jerusalem Hotel") פעל עשרים שנה. המגרש נמצא היום בלב חניון מאחורי בית 65 ברחוב הנביאים.

 

• הועד הכללי לקהילת התימנים בירושלים: (הנביאים 65)

• מנזר סן ז'וזף ובית הספר הצרפתי (הנביאים 66)

במנזר האחיות סן ג'וזף  – Saint Joseph de l'Apparition – ­ מתגוררות אחיות צרפתיות קתוליות. כמו מוסדות רבים בירושלים, תחילת המנזר בעיר העתיקה. בסוף המאה ה‑19 עבר לרחוב הנביאים. הקמתו של הבניין הגדול, הבנוי בסגנון ניאו-קלאסי, הושלמה רק ב‑1930. אין במנזר שעות ביקור קבועות. שוכן כאן Lycée Française (French School)

• מלון סן רמו לשעבר (הנביאים 70)

כאן במלון סן רמו גרתי במסגרת Young Judaea Year Course 1963-64 . המלון בעל שלש קומות הוקם בשנת 1927 מול בית חולים ביקור חולים. בזמנו היה המלון המפואר ביותר בירושלים.

• בית הרופא – פינת שטראוס (הנביאים 72)

• בית החולים של המיסיון האנגלי (הנביאים 82)

זה אחת החלקות הראשונות (32 דונם) שנרכשו מחוץ לחומות. המבנה המקורי תוכנן על ידי האדריכל הבריטי ברספורד פייט.  ה- English Mission Hospital פעל בעיר העתיקה בין השנים 1843–1897 והיה ״בית החולים המודרני״ הראשון בעיר העתיקה. המסיון העסיק את יהודי העיר העתיקה וניסה לקרב אותם לנצרות.  בתגובה לבית החולים של המיסיון הוקם עוד באותה שנה בית חולים יהודי קטן ברובע היהודי על ידי ועד הפקידים והאמרכלים בשיתוף עם משה מונטיפיורי. גם משפחת רוטשילד התגייסה למלחמה בבית החולים של המיסיון והקימה בשנת 1854 את בית החולים רוטשילד ברובע היהודי.

בשנת 1897 הועבר בית החולים לרחוב הנביאים, שם פעל עד שנת 1948. לא רע – מאה שנים של פעילות! בעת מלחמת העולם הראשונה היה פה בית חולים צבאי עות׳מאני. לאחר כיבוש ארץ ישראל על יד גנרל אלנבי קבע פה את מפקדתו. לורנס איש ערב סעד כאן ארוחת צהריים עם אלנבי. במלחמת העצמאות עבר בית החולים הדסה מהר הצופים אל מבנה בית החולים האנגלי ואל בניין בית הספר לבנות הסמוך לו. בשנת 1963 עבר בית החולים הדסה למשכנו בעין כרם, והמבנים של בית החולים הוחזרו לבעליהם המקוריים.

בסמוך לבית החולים שכן בית הספר לבנות של המיסיון האנגליקני – ברחוב הנביאים פינת רחוב פינס, אשר נבנה על ידי אותה אגודה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים, בתכנונו של האדריכל קונרד שיק. שיק בנה את ביתו הפרטי מעבר לכביש. בניין בית הספר לבנות  של המסיון האנגליקני נודע לאחר מכן כ"בית הדגל" – כיום Anglican International School .

• כיכר הדוידקה ואנדרטת הדוידקה– יפו פינת הנביאים

סיומו של רחוב הנביאים, שנפגש עם רחוב יפו, רחוב כי"ח ורחוב פינס. גודל הכיכר הוא כ־7.5 דונם. הקונסוליה האוסטרית שכנה כאן בבניין שנהרס (כיום – ״כיכר הדוידקה״ – סוג של מרגמה פרימיטיבית ממלחמת השחרור, פרי המצאתו של המהנדס דוד לייבוביץ מן ההגנה).

בכיכר הדוידקה ( או כיכר החירות) הוקמה האנדרטה במרכזה בשנת 1956 בצורת כובע גרב המאפיין המפורסם של לוחמי מלחמת השחרור.  לפני האנדרטה מוצבת מרגמת הדוידקה כשבלועה פגז מוכן לירי. בירושלים היו דוידקות ספורות בלבד והופעלו בקרבות שונים: מבצע יבוסי בקטמון ובמבצע קלשון בבסיס אלנבי. על האבנים חקוקים דברי ישעיהו הנביא לחזקיהו המלך מספר מלכים:

"וְגַנּוֹתִי אֶל-הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ" (מלכים ב' י"ט ל"ד)

כדאי לדעת

ציוד: נעלי הליכה, ביגוד מתאים, אוכל ושתייה לכל היום.

ביבליוגרפיה:

1. יהושע בן אריה, ירושלים במאה הי"ט עיר בראי התקופה, ( 2 כרכים העיר העתיקה והעיר החדשה).

2. איל מירון, ירושלים וכל נתיבותיה, יד בן צבי, 1997.

3. "צילומי ירושלים הראשונים", בהוצאת אריאל (לתמונות שער יפו הישן למשל).

4. עמוס עוז, סיפור על אהבה וחושך. (שכונת כרם אברהם).

5. ג'ימס פין עיתות סופה. (אוטוביוגרפיה של פין)

6. שלמה שבא, דן בן אמוץ, ארץ ציון וירושלים, הוצאת ווידנפלד וניקולסון, 1973.

7. עדית שכטר פייל, טיולים בעקבות סופרים , הוצאת ידיעות אחרונות.

8. דוד קרויאנקר,ירושלים רחוב הנביאים שכונת החבשים ושכונת מוסררה, הוצאת יד בן צבי.