סיפורי שייח' עלי
לפניכם סיפורו של השייח עלי, אשר מספר רב של קברים, בכל רחבי הארץ מיוחסים לו…קבר שייח עלי שבסיפור שלנו נמצא במרכז שער הגיא, במקום בו מתרחקים הנתיב העולה לירושלים מזה היורד ממנו. בתווך, בין העצים, נמצא קברו של שייח עלי.
השייח עלי, כך מספרת המסורת, היה איש צדיק ואדוק. יום אחד ראה שייח עלי ילדה ענייה שנכשלה ברגב עפר. כד החלב אשר נשאה על ראשה עבור אמה החולה נשפך, והחלב נספג ונבלע כולו על ידי האדמה. עלי ציווה על האדמה להשיב את החלב ולהחזירו לילדה. האדמה אמנם ביצעה את דברו , אולם רחשה טינה עמוקה לעלי. כאשר עלי הלך לעולמו, סירבה האדמה לקבלו לתוכה, ופלטה את גופו כמה וכמה פעמים, במקומות שונים בהם ניסו לקבור אותו. רק לאחר זמן רב, ושיטוטים ארוכים של נאקתו הנאמנה שנשאה אותו על דבשתה, נמצאה מנוחה לגופו, וליד יאזור (אזור של ימינו) ניצב קברו האחרון…
פעם צמח בעיקולו עץ אלון ענק ועתיק מעל קברו של שייח עלי, ויד רשעה ונעלמה השמידה אותו בשריפה מכוערת. אותו שייח – כך מספרת אחת המסורות שכנראה הומצאו בידי זאב וילנאי המנוח, גדול מספרי הסיפורים והאגדות על ארץ ישראל בדורות האחרונים – היה צדיק תמים, שבניסיונו לעזור לילדה ענייה נכשלה זו ברגב עפר והחלב אשר נשאה לאמה החולה נשפך ונבלע באדמה. ציווה עלי על האדמה לסחוט מעצמה את החלב ולהחזירו לילדה. כנקמה על כך, פלטה האדמה את גופו כמה וכמה פעמים אחרי מותו, עד שנאקתו הנאמנה מצאה מנוח ליד יאזור ושם הוצב קברו.
כל קבריו, שמהם נפלט בזעמה המטומטם והבלתי מובן של האדמה, סומנו ברחבי מעגל שיטוטיה של בהמתו הנבוכה, ואחד מהם הוא קבר השייח אשר על שמו נקרא כל הוואדי העולה לשואבה, ואדי עלי, הוא נחל נחשון.
קבר שיחח' עלי נוסף נמצא בשמורת גבעת גד ליד אמציה.
יש כמה קברי שייך קטנים ובעלי כיפה אחת הנקראים גם הם הקבר של שייך עלי – סידנא עלי בהרצליה, למשל.
הקבר של שייך עלי נכתב על ידי: אורה בן ארצי
לפני הרבה, הרבה זמן הייתה בצורת קשה בארץ. כל החורף לא ירד גשם, ובחורף שאחרי כן שוב לא ירדה אף טיפה. היה רעב קשה, וגרוע מזה, המעיינות חדלו מלזרום, והבארות יבשו ממים.החלו האנשים לעזוב את בתיהם וכפריהם. שממו הכפרים מאדם. רק בכפר קטן אחד נשארה אישה חולה אחת, יחד עם בתה. היא הייתה חולה מכדי לעזוב עם שאר האנשים, ובתה הקטנה סרבה לעזוב אותה ולהשאיר אותה לבד בלי מישהו שיהיה אתה ויטפל בה. והאישה קודחת מחום, מתהפכת על משכבה, ולוחשת "מויא, מויא" – מים, מים. ובכד אין ולו טיפה אחת. אמרה הילדה: אני אלך לחפש לך מים, כאשר אמצא מים, אחזור. לא אשאיר אותך כאן לבדך.
אבל מיד לכשכוסה הקבר, פתחה האדמה את פיה והקיאה אותו.
אבל מיד לכשכוסה הקבר פתחה האדמה את פיה והקיאה אותו. וכך שוב ושוב ושוב.
// ]]>
View Larger Map
