פדואל – נווה צוף – נילי

[תיאור הטיול, הצילומים והתרשימים בוצעו בכשרון רב על ידי ידידנו יחיאל גולדשטיין. תודה רבה ליחיאל. ידידתנו אנה גלי גם צירפה תמונות משלה לפוסט הזה. תודה לך אנה]

הידד לקבוצת המטיילים השומרת על רעננותה, שפתחה את תכנית הטיולים לשנת תשע"ב.

פדואל – נווה צוף

התחלנו את הטיול בשעה 7:15 בהדרכתו של דביר רביב, ב- "מרפסת של המדינה" (מונח של אריק שרון) שבפדואל, שצופה מגובה בגובה 408 מ' אל מישור החוף. צפינו בארובות תחנת הכוח של חדרה, ומשם דרומה לנתניה, רעננה-הרצליה, כפר קאסם, פתח-תקוה, בני ברק-רמת גן, ראשל"צ, רחובות, אשדוד ואשקלון בדרום. "מתחתחינו ממש, נתב"ג, קידוח "גבעות עולם, מזרחה יותר, מצפון לדרום, צפינו ברכס של חומש, אלפי מנשה, מעלה שומרון, אלקנה, שערי תקווה ואורנית, חב"ג עילית (לשם בקרוב), ראש העיין, דיר בלוט, אלעד. הלאה מדרומנו, הרי גופנא, רמאללה, חרשה ונווה צוף.

יצאנו משער היישוב בדרך לצרידה. חצינו את ואדי א-שמים (יובל של נחל שילה) והתחלנו לטפס אל הרכס של בינת-בר תחילה הגענו למערת צרידה היושבת מעל מצוק אדיר מעל פרסת נחל שילה. התישבנו לארוחת בקר אל מול הנוף המדהים ושמענו הסבר על עברה של בינת-בר – הלא היא צרידה המקראית, עירו של ירבעם בן נבט, ששמה השתמר בשם הערבי של קטע נחל שילה שמתחתנו – "ואדי סרידה" ובאר המיים "ביר סרידה" שבהמשך הנחל. הבהרנו – אחת ולתמיד – כי "צרידה, של יועזר איש צרידה איננה כאן, אלא מזוהה עם הכפר סורדא שבאזור גופנא.

המשכנו על קצה הרכס מעט מערבה ועלינו במדרגות עתיקות אל "אזור התעשייה, של צרידה. עמדנו ליד "בודדה", מתקן להפקשת שמן מתקופת המלוכה. – עדות יפה ליישוב המבוצר שהיה כאן, ושמוזכר בתרגום השבעים.

האבנים ששימשו למתקנים ולביצורים נחצבו באזור – במיוחד באזור המערה.

בהמשך גילינו בור מיים, בחלקו מטוייח, עם עמוד תמיכה חצוב.

למדנו גם על הדרך העתיקה "לוד-שכם" שעברה מתחתינו ואשר קטע ממנה עדיין יכלנו לראות יוצא מתוך הפיתול התחתון (הצפוני) של הכביש שחוצה את נחל שילה.

גלשנו לנחל שילה, הישר לתוך הפרסה, ועצרנו בביר סרידה – באר צרידה. זו אכן באר ולא בור – למרות שהערבים לא עושים אבחנה בין שמות בורות לבארות. הבאר גדולה יחסית, ומדופנת.

בהזדמנות זו הזכרנו את חרבת בלטה שראינו במרכז הפרסה של נחל שילה – חורבה מהתקופה הרומית ביזאנטית עם שרידי מבנים, גלי אבנים ומתקנים חקלאים. על החורבה יושבת משפחה בדואית הפוגעת בשרידים ובנוף.

המשכנו מעט מערבה. עזבנו את נחל שילה ונכנסנו לואדי אל חכים, שבקטע הזה הוא נקרא בפי הערבים ואדי א-זרקא על שם המעיין. הלכנו מזרחה – תחילה ממש מתחת ליישוב בית אריה, ובהמשך הנחל הגענו לעין א – זרקא, " המעיין הכחול", השופע והנקי שבמעיינות השומרון.

המשכנו במעלה הנחל וקרוב לעינות עבוד הבחנו בשרידי טחנת קמח – עדות לשפיעה החזקה שהיתה בנחל בעבר.

היות והגענו אחרי "עונת הרחצה", הבריכות של עינות עבוד היו סגורות ואנו המשכנו במעלה הנחל וחצינו את כביש עבוד – בית רימא.

כאן עצרנו להסבר מפורט על עברו העשיר של הכפר עבוד ובמיוחד על בית הקברות – "מקטע עבוד", ועל מערת המפלט.

המשכנו במעלה הנחל, עברנו מתחת חורבת תיבנה (ראה בהמשך) לבריכות של עין ריא. הבריכה התחתונה שהיתה מלאה, והעליונה שהיתה מלאה בחלקה – ניזונות מנביעה שנראית יפה מעבר לכביש (מדרום).

המעיין הבא – למרגלות נווה צוף – עין מאיר, בריכות יפות וסוכה "מזמינה". ראינו מדריגות וחציבות בסלעים מסביב – עדות לפולחן פגני שנערך באזור לאחר מרד בר-כוכבא כאשר האוכלוסיה היהודית נכחדה.

בשעת אחרי צהריים היה יפה מאוד להשקיף מכיוון נווה צוף מערבה, אל העמק הפורה של ואדי אל חכים, המעיינות והשדות המעובדים.

חצינו את נווה צוף והגענו ל-"בוסתן ארז", פינת חמד שהוקמה ע"י הנוער הנפלא של נווה צוף, לזכרו של ארז רון, תושב עופרה שנרצח ב – 2002 בואדי חרמיה. במקום עצי תאנה, תמר, תפוח, צריף "להתבודדות", ספסלים ובעיקר נוף נפלא. צפינו (מצפון למזרח ולדרום) אל: יער אום צפא, עטרת, ביר זית וחרשה.

סיימנו את היום עם "קינוח פיקנטי": כתובת חקוקה בסלע מימי מלחמת העולם הראשונה, של חייל בריטי (כנראה משועמם), שהיה בעמדה אחורית בסמוך ל– "קו העוג'ות", ששימש מספר חודשים בשלהי 1917 ועד אביב 1918, קו גבול בין הצבא הבריטי לצבא התורכי.
19 263 18
FAB
MEADOMUS

סיימנו את היום בכניסה לנווה צוף.

=========================================================================

נווה צוף – נילי

התחלנו את היום באתר הארכיאולוגי חובלתא (בערבית – גפן), בתוככי הישוב נווה צוף. האתר , ברובו מהתקופה הרומית המאוחרת, מכיל שפע של ממצאים, ביניהם: מקוה, קבר דו-מקמרי, וגת גדולה: 16 מיתקנים ייחודיים למקום: משטח הדריכה עגול (!) ולידו בור איסוף. המעניינת שבין ההצעות השונות למהות הגתות הנ"ל היא של זוהר עמאר: גתות לייצור יין מתוק. בנוסף, מצויה בחובלתא גם גת תקנית וכן בור פעמון.

יצאנו מהיישוב מערבה, עברנו שוב ליד עין ריא והעפלנו לחרבת תיבנה. התל לא נחפר אך נמצאו בו ממצאים מהתקופה הכנענית ועד לתקופה המוסלמית הקדומה. התל מוגן היטב, קרוב למקור מיים ולשטחי חקלאות, ונמצא קרוב לדרך חשובה ממישור החוף לירושליים.

שמענו הסבר על זיהוי המקום עם העיר "תמנה", הלא היא תמנת חרס, מקום מגוריו וקבורתו של יהושע בן נון, ובירת מחוז תמנה בימי ביית שני. 2 המחוזות האחרים של יהודה הם: עקרבא וגופנא.

חצינו את הכביש דרומה והגענו ל-"קבר יהושע" – כך הוא נקרא ע"י מספר חוקרים וכך הוא מופיע בחלק מהמפות. חזית מרשימה: בצדדים -2 אומנות חצובות ובראשם כותרת מדורגת וכן 2 עמודים.

פתח בתחתית החזית מוביל למערה עם כוכים ובפנים יש כניסה לחדר שבו נקבר כנראה אדם חשוב.

שמענו את תאור עבודתו של ויקטור גרן הצרפתי שערך 8 מסעות מחקר בא"י במחצית ה-2 של המאה ה-19 וזיהה כאן את קבר יהושע בן נון, בין השאר עקב קרבתו ל-"תמנה". רוב החוקרים כיום שוללים זיהוי זה בעיקר משום שבתקופת יהושע בן נון עדיין לא היתה נהוגה קבורה בכוכים.

קרוב ל-"קבר יהושע" יש מספר מערות קבורה נוספות המחזקות את עובדת היות תיבנה עיר גדולה וחשובה.

המשכנו דרומה כשאנו הולכים מעל ובמקביל לואדי א-זרקא, הוא נחל נטוף, תוך שאנו "עוקפים מלמעלה" את 4 המעיינות הראשונים, וירדנו אל עין סלים עם הבריכה היפה. שמענו הסבר על הנחל, שהוא בעל ריכוז המעיינות הגדול ביותר בשומרון, כ-20 נביעות וכ-40 בריכות, חלקן עתיקות. שמענו הסבר, ובהמשך גם ראינו בפועל את חתירת הנחל בתוך המבנה הגיאולוגי של תצורת כסלון היושבת על תצורת שורק.

המשכנו לעין א-דילבה – עין דולב (כנראה שגדל כאן דולב – בעבר), לעין בננה ולעין תות. לאחר 1.5 ק"מ במורד הנחל יצאנו ממנו כדי לעקוף את נ.ג. 364 מדרום ולהגיע קרוב לחורבת ארטבא – ישוב ביזנטי עם שרידים גם מימי ביית שני.

עמדנו ליד פתח מערת קבורה שכתוצאה מעבודות עפר נותר בה פתח קטן – אך רחב דיו לדביר שהשתחל לתוכה וגילה בה שבר גלוסקמא מעוטרת – עדות לנוכחות היהודית באזור.

חזרנו לואדי וביקרנו בעין ארטבא, מעיין נחמד עם בריכת בטון ובריכה נוספת חיצונית.

בהמשך הואדי הגענו לעין קצב (עין קנה) – ללא שם עברי !

המעיין חילחל והציף מערת קבורה עם כוכים !!! לנוכח מערת הקבורה – קיבלנו את ההצעה לשם העברי: "עין חיים".

עברנו סמוך לכפר שיבתין. מעט דרומה לו נמצא תל הכולל מספר קברים חצובים, בעיקר מימי ביית שני.

חצינו את כביש 446 ועלינו למערת שוקבא. המערה בצורת פעמון טבעי, שנוצרה מהמסת סלע הגיר, התגלתה ב-1924 ע"י האב אלכסיס מאלון.

ב-1928 חפרה כאן משלחת בריטית בראשות דורותי גארוד ומצאה 4 שכבות יישוב, שהמאוחרת שבהן היא מהתקופה הכנענית הקדומה. גולת הכותרת של הממצאים נמצאה בשכבה השנייה מהתקופה הנאוליתית: עצמות צבי א"י, חתול בר, יחמור, תאו וכן כלי חרס.

דורותי קראה לתרבות הזו בשם התרבות הנטופית –וכך היא נקראת בפי החוקרים בעולם.

ירדנו לואדי ועלינו לחורבת שבתין – סמוך לנילי. הממצא היפה בחורבה – בית בד ביזנטי "משוכלל".

סיימנו את הטיול בצומת נילי.

תודה לנדב על הארגון ולדביר על ההדרכה !

לינקים לתמונות:

פדואל לנווה צוף:
https://picasaweb.google.com/yehielgoldstein/91011?authkey=Gv1sRgCPO2o72Z2M2xjgE#slideshow/5674200315068000722

נווה צוף לנילי
https://picasaweb.google.com/yehielgoldstein/101011?authkey=Gv1sRgCL7YzdC3-J_crwE#slideshow/5674341730994134786

%d בלוגרים אהבו את זה: