עראבה *

עראבה

עראבה – عرابة

עראבה (عرابة) היא עיר בבקעת סכנין, כ-7 ק"מ מדרום-מזרח לכרמיאל, כק"מ אחד ממזרח לסח'נין (סכנין – سخنين) וכק"מ אחד ממערב לדיר חנא (دير حنا). עראבה היא כפר של ״פלאחים״ בניגוד לכפר של בדואים כמו סלאמה. הישוב נמצא בדירוג ״אשכול 2״ – אם כי אחוז הרופאים גבוה מאד.. בסוף התקופה העותמאנית הם מנו כ-10% מאוכלוסיית הכפר, אולם שיעורם הלך ופחת בגלל הגירת חלק מהמשפחות הנוצריות לחיפה. הנוצרים מנו בשנת 1992 כ-1.3% מתושבי עראבה ומתרכזים בשכונה המזרחית של הכפר.

מנרט מרובע בעראבה
מנרט מרובע בעראבה

כיכרות הכניסה לעראבה

בקעת סח׳נין

בקעת סח'נין (גם בקעת סכנין) היא בקעה קטנה בצפון הגליל התחתון המרכזי, השוכנת בין רכס יטבת מדרום ובין בקעת בית הכרם מצפון. בבקעה שני ערים וכפר גדול – סח'נין במערב, עראבה במרכז ודיר חנא במזרח. את הבקעה תוחמים ממזרח הר חזון ונחל צלמון, מדרום רכס הרי יודפת, ממערב גבעות גוש שגב ומצפון רכס הרי שגור.

כפר ערב העתיק

במקום של עראבה שכן בעבר היישוב היהודי ערב, ועראבה משמרת את שמו. היישוב נזכרה על ידי יוסף בן מתתיהו בשם גבּרה (Gabara) כאחד משלושת היישובים היהודיים הגדולים בגליל בעת המרד הגדול. הרומאים כבשו את ערב ומשם עברו ליודפת.

קברים קדושים בעראבה

בכפר עראבה מצויים קברים המיוחסים מזה מאות בשנים לתנאים רבי ראובן האיצטרובלי ורבי חנינא בן דוסא, אשר בתלמוד מצוין כי מוצאו מהכפר "ערב״.

רבי ראובן האיצטרובלי היה תנא בדור הרביעי (דורו של רבי שמעון בר יוחאי). בניו היו תלמידי רבי יהודה הנשיא. קבר ר' ראובן האצטרובלי המכונה בפי התושבים 'נבי רובין' מצויין כיום במערב הכפר הקדום, בבית עלמין מוסלמי, במרכזו חבוי מכסה של סרקופאג. במפות הישנות לא מופיע קבר זה כלל, וכנראה שזו מסורת בת זמנינו, והכינוי הערבי בא בעקבות ציון הקבר כקברו של 'ראובן'. קשה לוודא את נכונות הציון.

ביקור בקבר רבי חנינא בן דוסא

רבי חנינא בן דוסא היה תנא מן הדור הראשון. בגמרא ובמשנה אמרותיו מייחסות חשיבות רבה ליחסים שבין אדם לחברו ומדגישות את חשיבות המעשה על פני הלימוד. רבי חנינא למד עם רבן יוחנן בן זכאי, שגר אף הוא בעראבה. רבי חנינא התגורר בעיר עראבה (שם מצוי קברו עד היום). רבי חנינא בן דוסא ובתוך בית הקברות של היהודים. אזור המערות שהם בית הקברות היהודי הקדום של עראבה נמצא דרום-מזרח לגרעין העתיק [נ.צ. 250.3/181.9], 250 מטר ליד הכיכר בו נמצאו מערות רבות.

מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות. באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא. אמר להם: הראו לי את חורו. הראוהו את חורו. נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו ומת אותו ערוד. נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש. אמר להם: ראו בני אין ערוד ממית אלא החטא ממית. באותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא. (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ג, עמוד א')

חפירות ארכיאולוגיות

בחפירות שנערכו בכפר בשנת 1967 נתגלתה כנסייה ביזנטית מהמאה השישית, בשטח של כ-500 מ"ר, עם רצפת פסיפס חגיגית שהועברה למוזיאון רוקפלר בירושלים.

עראבה בתקופה העות׳מאנית

בסוף המאה ה-17 לחמו תושביה המוסלמים של עראבה כנגד הדרוזים בחרבת סלאמה (היא צלמון). את תושבי עראבה הנהיג זיידן, סבו של דאהר אל-עומר.

 

בית עומאר אל זידאני - סבו של דאהר אל-עומר. צילום:Almog
בית עומאר אל זידאני – סבו של דאהר אל-עומר.
צילום:Almog

דאהר אל-עומר הגיע לעראבה, על פי האגדה, לחפש מקלט לאחר שהרג חייל טורקי, ושם יצא לעזרתו שייח' מקומי בשם מוחמד נאסר, ולאחר שדאהר סייע לנאסר ליישב סכסוך עם כפר שכן, החלה שרשרת אירועים שהסתיימה בייסוד ממלכתו של דאהר בגליל. אל-עומר נולד בכפר עראבה בשנת 1695, כבן למשפחה עשירה. הגרעין של צבאו, בהיותו מושל הגליל היה מבני עראבה ודיר חנא. דאהר אל-עומר לא הקים לעצמו בירה קבועה ובתקופת שלטונו הוא נע בעיקר בין טבריה לעכו ולעראבה. לפיכך הפכה עראבה בתקופתו למוקד של עוצמה פוליטית-חברתית ברמת המחוז העות׳מאני. בית המנהלה ובית המשפט של אל-עומר ניצב עד היום בעראבה.

עראבה במלחמת השחרור

על פי תוכנית החלוקה נכלל הכפר עראבה בתחומה של המדינה הערבית העתידית. עראבה שנכבש במבצע חירם (ב-29 וב-30 באוקטובר 1948). עראבה ושני הכפרים הסמוכים,סכנין ודיר חנא, נכנעו ללא קרב. בזכות העובדה שלא שימשו לפני כן כבסיסי פעילות של צבא ההצלה הכפר לא נהרס ולא ננטש כשנכבש במבצע זה. בכפר מצאו מקלט כמה מאות פליטים מכפרים אחרים בגליל.

המאבק על קרקעות

החל מקום מדינת ישראל ועד שנת 1966 נשלט עראבה, כמו היישובים הערביים האחרים בישראל, באמצעות ממשל צבאי. מהמאבק להגנת הבעלות על הקרקע נגזרה גם שאלת השליטה במקורות המים. המאבק מול השלטון על האדמה נשא בעראבה, כמו ביישובים ערביים אחרים, משמעות מרחיקת לכת הרבה יותר מאשר הגנה על אמצעי הייצור של הפלאחים.

  • בעראבה התמקד המאבק סביב שטח של כ-19,000 אלף דונאמים אדמה מעובדת המכונה שטח אל-מל, שבבעלות תושבים משלושת הכפרים דיר-חנא, עראבה וסכנין. אזור זה כונה "שטח 9".
  • יום האדמה חל ב-30 במרץ, הוא כלל השביתה הכללית וההפגנות של החברה הערבית נגד החלטת ממשלת רבין הראשונה להפקיע אדמות של אזרחים ערבים בגליל בשנת 1976 לטובה הקמתה של כרמיאל. אירועי יום האדמה בשנת 1976 החלו בהפגנות בעראבה, ובסכנין ודיר חנא הסמוכות. ששה תושבי הכפרים נהרגו ביום האדמה.
  • אירועי אוקטובר 2000 היו גל של הפגנות אלימות שפרצו ב-1 באוקטובר 2000, (שהיה היום השני של ראש השנה ה'תשס"א), יומיים אחרי פרוץ האינתיפאדה השנייה, ושלושה ימים אחרי עלייתו של ראש האופוזיציה דאז, אריאל שרון, להר הבית. אירועי אוקטובר 2000 כללו התפרעויות והפגנות בעראבה ובסביבתה ושניים מתושבי הכפר נהרגו.
דגל השמאל בעראבה
דגל השמאל בעראבה

אוהל השלום

עומר עייאדי מהכפר עראבה הקים בית אירוח ייחודי "אוהל השלום" שמטרתו לקרב בין ערבים ויהודים ולקרב את השלום.

אפנאן אל ג׳ליל

"אפנאן אל ג'ליל" הינו ארגון מונהג ומנוהל בידי נשים בלבד, במטרה להעצים נשים ונערות, על-ידי יוזמות של פעילות ומעורבות קהילתית, בתחום החנוך, המודעות העצמית, ובבניית תכניות למפגשים בין-תרבותיים ,בין עדתיים.
לפרטים ותאום : צרו קשר עם מנהלת המרכז, הגב' אנגליקה מעדי , נייד:054-3364816

גרפיטי בעראבה

עיצוב עירוני

%d בלוגרים אהבו את זה: