ספארי בתל אביב – הושבילים: תכינו את דרכוניכם אם תנסו לבקר בתחנת המרכזית הישנה של תל אביב. תכניסו את ארנק והסלולארי עמוק בכיסים ותהיו מוכנים להלם תרבותי. הפנים של "תושבי" המקום הם אפריקאיים ואסיאתיים אליהם מצטרפים הומלסים ישראלים ומכורים לאלכוהול ולסמים. לכאן באים עובדים זרים חוקיים ל"חופש" לשוחח עם בני מדינתם בשפה שלהם, לבקר בכנסיה או להתפרק ממשמרותיהם כעוזרים רפואיים או פועלי חקלאות. הכל כאן חו"ל:- הצבע, הריחות, המזון, הנקיון, האומללות והדכאון. זה אינו טיול בילוי. כל צעד מעלה דמות של עוני, רעב ומסכנות נוראה. הלב נקרע. הם לא אחים שלי אבל הם בני אדם. אני זוכר כילד בארה"ב עודפי תירס אמריקאי שנשמר באניות קרב ממלחמת העולם השניה עד שהתירס נרקב. יש מזון בעולם אך אין מנגנון אספקה. בינתיים ערים שלמות בישראל משנות את "צבען" ותקועות עם עובדים זרים/מחפשי עבודה בעלי אזרחות זרה שונים מאיתנו בעם-דת-לאום-שפה-תרבות.
השפה השולטת בתחנה המרכזית הישנה היא אמהרית של העובדים הזרים מאתיופיה, אריתריאה וסודן. יש מסעדות אריתריות, כרטיסי טלפון לאריתריאה, בירה אתיופית, מנגל אריתריאי, וחנויות של בגדים ומוצרי מלאכת יד אריתריאיים.
ברי מזל הם שותפים עם עוד 30-40 עובדים ב"דירה" מסריחה עם שרותים משותפים לעוד כמה דירות. מובטלים יושבים מחוסרי מעש כל היום בגן ציבורי. אנשים בעלי לב טוב הקימו בשבילם אוהלים בגן ובבקרים מביאים להם ארוחות.
פשששש איזו גזענות טובת לב