סיני ואני עשינו דרך ביחד
כמו ישראלים רבים בגילי ביקרתי בחצי האי סיני מספר פעמים.
כחייל בניתי את המעוזים של קו בר לב במלחמת ההתשה. כמילואימניק שירתתי 10 שנים שקטות במוצבים סביב חצי האי מאילת עד ואדי פיראן – אך המקום האהוב עלי ביותר היה שירות בסנטה קתרינה בה שירתתי פעם עם נשק ופעם ללא נשק (בזמן הנסיגה). המוצב שלי היה שם למעלה – למלעלה גבוה מעל המנזר. כואב לי הלב שבין שתי תקופות השירות שלי מילואימניקים הספיקו לסלק את האיקונים הקדושים מן הקפלה בראש גבל סנטה קתרינה.
כעובד במפעל גדול השתתפתי ב״סוף שבוע״ מטעם ההנהלה והועד בשרם א-שייח וראס מוחמד – אז בשליטה ישראלית.
לא אשכח איך כאבא צעיר עשיתי קמפינג עם ילדי הצעירים על חוף מפרץ אילת לא רחוק מן הפיורד. כאב בוגר יותר עשינו קורס צלילה במלון בדואי בנואיבה ודהב. אל תשכחו בדואים אינם מצרים.
כאב בוגר עוד יותר אני מסתפק בקריאת אזהרות מסע של משרד החוץ וצפייה במצגות יפות. אוי – כמה אני מתגעגע לגוש הגרניט האדום העצום של דרום סיני והשקט של ג׳בל מוסא!
