הסיור שערכתי במצודת צפת היה אחת האכזבות התיירותיות בקריירה שלי. יתכן תשומת לבו של ראש העיר צפת, אילן שוחט, היתה במקום אחר. אין אחזקה, נקיון חלש, אין שילוט, אין חנייה. דווקא ההדרכה המוקלטת בכניסה לגן הזכרון ללוחמי תש״ח ראויה לציון. הפעילות היחידה שאני ראיתי בסיור זה במצודה היתה מסיבת פיג׳מה של בנות חרדיות של בית יעקב יסודי. אפילו לא הסבירו להם תולדות האתר.
העיר צפת
צפת היא העיר הגבוהה ביותר בגליל ובישראל. יתרון גיאוגרפי זה לבד היה צריך לקדם את התירות לעיר. צפת העיר שוכנת על פסגות ההרים צפת (834 מטר מעל פני הים) והר כנען (955 מ׳ מעל פני הים). עקב גובהה מעל פני הים העיר מזג האויר בצפת קריר ואף מושלג בחורף וחמים בקיץ. החל מן המאה ה-16, צפת היא אחת מארבע ערי הקודש. בזכות גדולי הלכה כגון רבי יוסף קארו בעל השולחן ערוך ומקובלים (כמו האר"י הקדוש, ר' יצחק לוריא).כמו בטבריה, האוכליוסיה החרדית העניה של צפת אינה ידידותית להשקעות בתיירות. כמובן שצפת מאז המאה ה-16 היא מרכז הקבלה. תיירים רבים מעוניים לבקר בבתי הכנסת הישנים של חכמי הקבלה ועלות לרגל לקברי צדיקים בבית העלמין.
תקופת הברונזה
מצודת צפת היא עתיקת יומין. המצודה ממוקמת על הר צפת במרכז העיר המתנשא על פני הסביבה. מדרונותיו משופעים בתלילות.
במצודה על הר צפת נחשפו שרידים מתקופת הברזל (התקופה הכנענית), סימנים לקיומו של יישוב כנעני ומערות קבורה מתקופת הברונזה. זו תקופה המקבילה לתקופת התנחלותם של בני ישראל. העיר צפת נכללת בתוך גבולות נחלת שבט נפתלי, אך אינה נזכרת בתנ"ך. עיר אחרת בשם ״צפת״ היתה קיימת בנחלת יהודה.
מצודת צפת בבית ראשון ובבית שני
נמצאו עדויות לקיומו של יישוב במקום עד תקופת בית ראשון והתקופה הפרסית. ככל הנראה התקיימה בו מצודה בתקופה האחרונה של בית המקדש השני. העיר נחרבה על ידי מלך אשור ב-732 לפנה"ס.
המרד הגדול
במרד הגדול, יוסף בן מתתיהו בנה מספר מבצרים חזקים במקומות אסטרטגיים בגליל. ב-"מלחמות היהודים" הוא מספר, כי הוא ביצר את "סלע עכבּרה ואת ספף ואת ימנית ואת מירון". ספף היא ככל הנראה מצודת צפת. יישוב יהודי התקיים בצפת בתקופת אלכסנדר ינאי – המאות ה-1 וה-2 לפנה"ס. לאחר חורבן בית שני התגוררה בצפת המשמרת – הי"ב משמרת יקים או פשחור צפת.
לֹא לַמָּרוֹם עַיִן צָפַת וְכֶסֶף עַל חֶרֶשׂ חִפָּת וּבְחִזּוּק מוּסַר הֻרְפָּת וְנֶהֱרַס וְנִלְפַּת כֹּהֵן צְפָת . ("איכה ישבה חבצלת השרון" של ר' )
עד המאה השלישית תפקד ההר כתחנה, אחרי הר תבור ולפני גוש חלב, בהשאת משואות שבישרו על ראש חודש עברי.
התקופה הערבית המוקדמת
היה קיים במקום המצודה מגדל בודד, שכונה על ידי הערבים "בורג' אל יתים".
מצודת צפת בתקופה הצלבנית, הממלוכית והעות׳מאנית
רוב השרידים שנותרו במקום הם מהתקופה הצלבנית, הממלוכית והעות'מאנית.
- יש היסטוריונים הטוענים שהיה ריכוז יהודי במקום כבר במאה ה-11 בטרם התבססות ההתיישבות של הצלבנים בצפת.
- הצלבנים הקימו את הביצורים הראשונים בשנת 1102 מבצר ענק, שהורחב בשנת 1140 על ידי פולק מאנז'ו, מלך ירושלים. בשנת 1168 הורה המלך אמלריך הראשון להעביר את המצודה לידי מסדר אבירי היכל שלמה (הטמפלרים), שהחזיקו בו כעשרים שנה. העיר שלטה על השטח שבין עמק החולה לבין עמק הכנרת ועל עורקי התחבורה שעברו דרך גשר בנות יעקב.
- ב-1187 עלה צלאח א-דין השמיד את הצבא הצלבני בקרב קרני חיטין. הטמפלרים המשיכו להחזיק במצודה במשך כשנה וחצי נוספות, עד שבדצמבר 1188 – ינואר 1189, לאחר מצור ממושך של המוסלמים ונסיגת הנוצרים, נפלה המצודה לידי המוסלמים שהחזיקו במצודה כ-50 שנה. בתקופה הזאת הבעלות על האתר עובר מיד ליד. תקופת ביניים קצרה החזיקו במצודה אנשי המסדר הטבטוני. במאה השלוש עשרה שגבר חששם של המוסלמים משובם של הצלבנים. הורה אמיר דמשק אל-מלכ אל-מעט'ם עיסא, בן השושלת האיובית, לפרק את המצודה. בגניזה הקהירית נמצאו עדויות משנת 1200 על הסמכת רבנים בעיר ומשנת 1215 על קיום ישיבה בעיר.
- הצלבנים שבו לצפת ב-1240, על פי הסכמים מדיניים בינם לבין המוסלמים. הביצורים נבנו בשנית באמצע המאה ה-13 ביוזמת הבישוף בֶּנוּאַה ד'אַלִינואֵן (Benedict d'Alignan), והפכו אותה לאחת המצודות הצלבניות הגדולות ביותר במזרח התיכון.
- שטח כארבעים דונם, אורכה 252 מטר, רוחבה 112 מטר והיא מוקפת חומה כפולה להגנה מושלמת.
- היקפה של החומה הפנימית הגיע לכדי 580 מטר, וגובהה היה 28 מטר.
- היקף החומה החיצונית היה כ-850 מטר וגובהה היה אף הוא 28 מטר.
- בין החומות נחפר חפיר בעומק של 15-18 מטר וברוחב של 13 מטר. (בתוואי החפיר החיצוני עובר כיום רחוב ירושלים).
- בחומה החיצונית נבנו שבעה מגדלים מבוצרים בגובה 26 מטר, שהגנו על המצודה.
הבישוף ד'אליניון מתאר את המצודה כך:
״מבצר אדיר שנבנה בשקדנות כה רבה, באופן כה מופלא ובפאר כה גדול, עד שמבנהו הנפלא והמעולה נראה כאילו נעשה בידי האלוהים הכל יכול ולא בידי אדם.״
- ב-23 ביולי 1266 (שש שנים אחרי קרב קרב עין ג'אלות המפורסם) לאחר ששה שבועות של מצור הצליח הסולטאן הממלוכי בייברס להשתלט בעורמה על מצודת צפת ולטבוח את מגיניה.
בייברס פנה אל הנוצרים המקומיים, ואמר להם שאין לו דבר נגדם אלא רק נגד בני אירופה שפלשו והגיעו למרחב הזה. אם יכנעו, ויפתחו לפניו את השערים הוא מבטיח לתת להם את חייהם ושלל.בסופו של דבר, הנוצרים המזרחיים מאלצים את הטמפלרים לפתוח את השערים בפני בייברס. כאשר נפתחים השערים שוחט בייברס את כל מי שהיה במצודה, נוצרים מזרחיים ונוצרים מערביים כאחד. צפת הפכה לבירת מחוז הגליל בממלכתו – הוא מחוז "צאפד". עכו נופלת בעקבותיה באוגוסט 1291.
-
ביברס הוסיף למצודה שני מגדלי ענק ובור מים אדיר:
- האחד הוא מגדל ניצחון עגול, דמוי חילזון, בדרומה של המצודה. מידותיו היו עצומות לפי כל קנה מידה: 60 מטר גובה ו-35 מטר קוטר.
- בתוך המגדל העגול נחצב בור מים ענק, שסיפק מי שתייה לאלפי חיילי המצודה. על גבי פתחו של אותו בור היה מעין מתקן אנטיליה, שהיה מונע על ידי בהמה והמתקן הזה ירד לתוך המים והעלה את המים בעזרת דליים או כדים ושפך אותם לתוך תעלות, וממנו היו יוצאים המים אל רחובות העיר ואל הגנים שהיו מסביב. שרידי המגדל ובור המים נמצאים כיום מתחת לאנדרטה שבפסגת גן המצודה.
- המגדל השני שבנה ביברס הוא מגדל שער מוצק, שמידותיו הן 15 על 20 מטר, בדרום מערב המצודה. המבנה השער היה קו הביצורים הראשון והפנימי ביותר של המצודה הצלבנית משנות הארבעים של המאה ה- 13. הקיר התערער ברעידת אדמה עוד בתקופה הצלבנית ולכן נבנה המבנה הקשתי מחוץ לקיר שהתערער ברעידת האדמה, תמך בו ולמעשה הרחיב את המצודה לכיוון מערב. התוספת השנייה למבנה השער הוא השער המוגבה לידו. השער הזה היה מעט מוגבה עם רמפה של עץ. שרידי המצודה שנחשפו הם רק החלק הפנימי משלושת חלקי המצודה. זהו הדון ז'ון- מגדל העוז. מעבר לכביש הייתה חומה נוספת ,וסמוך לרחוב ירושלים למטה, הייתה חומה נוספת שלישית
הגאוגרף הערבי א-דִמשקי, בספרו "מבחר הזמנים והנפלאות ביבשה ובים", מתאר בשנת 1300 את המצודה הממלוכית:
״זוהי מצודה על פסגת הר כנען… ביברס בנה בעיבורה מגדל עגול. הוא מתנשא לגובה 120 אמה וקוטרו 70 אמה. ברום המגדל שני מעברים. חמשה סוסים רתומים יוכלו לעבור שם עד לרומו באמצעות משטח מהודק ללא מדרגות (כבש). למגדל שלש קומות ובו אולם, חדרים, בית מרחץ ומחסנים. מתחת לבניין בור מים הממולא במי גשמים המספקים את צורכי מגיני המצודה במשך שנה שלמה. המבנה דומה למגדלור של אלכסנדריה.״
בשנת 1648 כותב היסטוריון טורקי בשם עבלייה סלבי:
"המצודה של צפת חרבה עתה. אין בה, לא חיל משמר ולא בעלי אחוזות ולא אנשי צבא להגן עליה. המצודה מתנשאת לגובה רב ונמצאת במרחק של כשעה הליכה מהעיר והעמקים מסביב. במרומי המצודה מבנה אבן עגול שנותר לפליטה מהמצודה הקדומה והנהדרת. בייברס כבש את המצודה מידי הצלבנים לאחר קרבות כבדים".
- המצודה הממלוכית נפגע ברעידת האדמה שפקדה את האזור בשנת 1303, אך שופץ בשנת 1475 הורה הסולטאן הממלוכי קאיתבאי.
- ב-1517 נכבשה ארץ ישראל, ובכללה צפת, בידי הטורקים העות׳מאנים. התקופה העות'מאנית בארץ ישראל הייתה תקופה של שקיעה בחשיבותה של מצודת צפת. במאה השמונה עשרה, נבנתה המצודה מחדש על ידי השליט הבדואי דאהר אל עומר. המגדל העגול לא היה ידוע מפני שהוא היה מכוסה בבניה של דאהר אל עומר שניסה להקים מסביבו מצודה רבועה.
- דאהר אל עומר בונה מבצרים בטבריה, עכו, חיפה, טנטורה,דיר חנא. כאשר הוא מגיע לצפת בשנת 1738(?) הוא מוצא בה את הבסיס העגול שמבחינתו הוא לא יכול לשרת אותו, מפני שהוא הרוס. אז הוא מפלס ומשטח את החלק העליון, וסביב הבסיס העגול הזה מתחיל לבנות מצודה רבועה. בשלב מסוים הוא מגיע למסקנה שלבנות כאן בראש הגבעה זה לא משרת את המטרות שלו, והוא נוטש את הבנייה. הוא מחליט לבנות את מה שנקרא בית הסראיה החדש של צפת, שמשמש גם אחרי ימיו של דאהר אל עומר אחר כך כמרכז השלטון העות'מאני.
- באפריל 1799 השתלטו על המצודה חייליו של נפוליאון בונפרטה, אך נסוגו לאחר זמן קצר.
טעויות הזיהוי של הצלבנים
הצלבנים זיהו את צפת עם "ביתוליה" בהקשר ליהודית שלחמה בהולופרנס. הזיהוי של ביתוליה עם "בית אל" גרמה לשרשרת טעויות:
- גשר בנות יעקב על שם יעקב
- חאן ג'וב יוסף – בעמק העולה לצפת – כמקומו של הבור בו הושלך יוסף
- "מערת שם ועבר" בצפת – כמקום בו הודיעו ליעקב על מותו של יוסף
רעידת האדמה ב- 1837
המצודה נפגעה קשות ברעידת אדמה ב-1759 וברעידת האדמה החזקה שפקדה את צפת ב-1 בינואר 1837. רעידת האדמה גרמה להרס ניכר במצודה, ומאז היא לא שוקמה עוד. תושבי צפת נטלו ממנה אבנים ועפר כדי לבנות מחדדש את בתיהם. רעידת האדמה בשנת 1931 מוטטה שרידים רבים נוספים שעמדו עדיין על תילם.
מצודת צפת אתר ארכיאולוגי
- החפירה הארכיאולוגית הראשונה היתה ב-1875 על ידי הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל. ערביי צפת תקפו את המשלחת וחפירה נעצרה.
- בשנת 1877 חזרו הסוקרים למקום עם הוריישו קיצ'נר.
- תחילת החפירות של מדינת ישראל תחילת החפירות הייתה בשנת 1961 על ידי אדם דרוקס, ארכאולוג מטעם אגף העתיקות והמוזיאונים על ידי רשות העתיקות.
- בשנים 2001-2003 נערכו חפירות נוספות, על ידי חיים ברבה ועמנואל דמתי. החפירות כללו עבודות שימור ושחזור, והכשרת האתר לתצוגה וביקורים.
הבזיזה השיטתית של ערביי צפת במטרה לשקם את בתיהם לאחר רעידות האדמה המרובות, שפקדו את צפת והגליל במשך השנים, העלימה שרידים אדריכליים ממאות שנות קיומה של המצודה.
מצודת צפת המלחמת השחרור
במהלך הקרב על צפת היו שלושה מוקדי לחימה מרכזיים:
עמדות הביצורים על גבעת המצודה
- במלחמת העצמאות נערכו בצפת קרבות קשים ומרים, בין ערביי העיר וצבא ההצלה בפיקודו של אדיב שישקלי, לבין הכוחות היהודים הלוחמים, שהיו נחותים מהם בנשק ובכח אדם.
- ב-6 במאי 1948 ניסה הגדוד השלישי של הפלמ"ח (גדוד הגליל) בראשות אלעד פלד לכבוש את המצודה מידי הערבים. המבצע נחל כישלון חרוץ, נהרגו בו 5 לוחמים, נפצעו 32 ו-1 נעדר.
- בליל 10 במאי (בכט' ניסן תש"ח) התהפך הגלגל לטובת היהודים. פלוגת נוספת של הפלמ"ח חטיבת יפתח שהצטרפה לקרב, בסיוע מרגמות דוידקה ונשק נוסף, הצליחו לכבוש את המצודה. לכיבוש זה היה חלק רב ברוח התבוסה שנפלה על ערביי הגליל בכלל ועל ערביי צפת בפרט. מיד אחרי נפילת המצודה החלה המנוסה הגדולה שרוקנה את צפת מערבייה.
באותו יום שלח מפקד הגדוד השלישי של הפלמ"ח משה קלמן (שכונה "הזאב") את המברק הבא ליגאל אלון:
"אבל ורכון ראש, אך חזק ואיתן, מגיש הגדוד השלישי לחטיבה במלאת לה שבע שנים, כשי, את העיר צפת".
הסראייה של צפת
הסראייה של צפת
בית הסראיה – מרכז השלטון המקומי
- בשנת תרפ"ט (1929) ביצעו ערביי העיר טבח נוראי בשכניהם היהודים. בתחילה החלו הערבים לפגוע ברכושם של היהודים, אולם לאחר זמן קצר החלו לפגוע ולהרוג את תושבי הרובע היהודי (חארת אל-יהוד) עצמם. חיילי המנדט הבריטי עמדו מנגד אך ללא הואיל. לאחר שעות בודדות התבררו מימדי האסון: כ-17 הרוגים ועוד כ- 80 פצועים, מאות בתים ועסקים בבעלות יהודים נבזזו ונשרפו כליל. יחידת צבא בריטית נשלחה לצפת, אך הגיעה מאוחר מדי. הם ריכזו את יהודי העיר בחצר בניין הסראייה בזמן שהערבים המשיכו להשתולל ברחובות. הבריטים כלאו את יהודי העיר בתוך הסראייה ללא מזון ומים במשך למעלה מ-12 שעות וכאשר יצאו היהודים למחרת אל בתיהם הם גילו כי לא נותר להם לאן לחזור.
- במאורעות 1939-1936 היה כבר גרעין של כ-70 חברי הגנה, מחסן נשק בלתי חוקי ותוכניות הגנה ושמירה על הרובע. יהודי צפת הותקפו מספר פעמים על ידי ערביי צפת והכפרים הסמוכים, אך בניגוד למאורעות תרפ"ט נהנו משמירה של אנשי ההגנה. ב-13 באוגוסט 1936 פרצו ערבים חמושים ברובים ובפצצות מכיוון בית הקברות העתיק לרובע היהודי. מפקד הכוחות היהודיים בצפת היה מאיר מיבר. בשנות ה-40 הפלמ״ח רכשו נשק אשר הוסתר הסליקים. הבריטים פינו בתים בנו שורת מדרגות ארוכה ורחבה שהגיעה עד למשטרה (היום – מבנה של מכללת צפת) כדי ליצר חייץ בין הרובע היהודי והתושבים הערביים. כוחות הפלמ״ח, האצ״ל והלח״י פעלו ביחד בצפת. לפי החלטת החלוקה צפת היתה אמורה להיות המדינה היהודית למרות שהיהודים היו בה מיעוט. לקראת ה׳ באייר הבריטים הציעו לפנות את האוכלוסיה לבלתי לוחמת ואף שלחו משאיות עם דגלים לבנים לבית הסראייה. מיבר נתן הוראה שלא מתפנים.
בניין המשטרה הבריטית – צפת
- לאחר הפינוי של הכוחות הבריטיים, הכוחות הערביים תפסו מיד את בית המשטרה העירונית את משטרת הר כנען.
מצודת צפת אתר תיירותי – גן זיכרון ללוחמי תש"ח
סביב המצודה ניטע גן גדול ובפסגתה הוקמה מצבת זיכרון ל-42 חללי מלחמת השחרור בצפת והאנדרטה המרכזית ללוחמי צפת. בנקודה הגבוהה ביותר במצודה מוצב לוח זיכרון עליו חקוקים שמות 14 הנופלים בשתי המערכות עליה, כסמל לגבורת הלוחמים ולעמידתם האיתנה אשר שיחררו את צפת. בשטח גן הזכרון היו העמדות הערביות אשר שלטו על הרובע היהודי של צפת במלחמת השחרור. הגן נבנה על גבעת המצודה בשטח שהיה חשוף. מהגבעה הזאת לקחו ערביי צפת חומרי בנייה. הם בנו עליה עקב השיפועים החריפים והנגישות קשה. הוכשר מסלול מסודר העובר בסמוך לשרידים הארכאולוגיים, שנחשפו בעונות החפירה הרבות. סביב המצודה נחצב חפיר בתקופה הצלבנית. על המדרונות של המצודה נכרו קברים. מצפון מזרח למצודה נבנתה ונחצבה אמת מים.
מגבעת המצודה יש נקודת תצפית שבה ניתן להראות את הקשר הבל ינותק בין שתי ערים מאוד שונות, ששתיהן זכו למעמד של ערי קודש. טבריה וצפת.
כיום שואפת המצודה להיחשב לאתר תיירות ונוף, שכן עקב מיקומה הגבוה ניתן לצפות ממנה על סביבותיה של צפת, למן גוש הרי מירון ורכסי הגליל העליון במערב, הכנרת במזרח, הגליל התחתון בדרום, ועד הרי נפתלי והחרמון בצפון. הכיפה העגולה של הר תבור, רכס הרי נצרת, מצוק הארבל, ושלוחת כוכב הירדן נראים היטב מדרום.
ביבליוגרפיה
- אלי שילר וגבריאל ברקאי, צפת ואתריה (אריאל 157-158), הוצאת אריאל, ירושלים 2002, עמודים 39-67, 122-127, 141-145
- אייל מירון, צפת וכל נתיבותיה, הוצאת יד יצחק בן צבי 2006, עמודים 62-78
- Denys Pringle, Reconstructing the Castle of Safad, Palestine Exploration Quarterly 117, (1985), pp. 139-49
- Denys Pringle, Safad, in Secular buildings in the Crusader Kingdom of Jerusalem: an archaeological Gazetteer, Cambridge University Press, (1997), pp. 91-92
