מערת אצבע *

מערת אצבע נמצאת במרכזו של מסלול מעגלי קצר, קליל ויפה, במורדות המערביים של הכרמל, עשר דקות נסיעה מחיפה. המסלול עד למערה מתאים לכל המשפחה, אפילו לילדים קטנים; המסלול המעגלי השלם דורש קצת טיפוס, אבל עדיין מתאים באופן כללי למשפחות עם ילדים. משך המסלול המעגלי, כולל כניסה למערה – כשעתיים. כדאי להביא פנסים אם אתם מתכננים להכנס למערה, אבל אפשר להסתדר גם בלי.

המערה נמצאת בגדה הדרומית של נחל אורן, במצוק של גיר קשה. המערה נוצרה על ידי חלחול והמסה של מי גשם דרך סדקים והרחבתם לשלושה חללים גדולים המחוברים ביניהם. תהליך זה נקרא "קארסט".

הטיול למערת אצבע, השוכנת במורדותיו המערביים של הכרמל, הוא מסלול משפחתי קלאסי.

הגעה: נקודת ההתחלה והסיום היא חניון פתחת נחל אורן, שנמצא ממש סמוך לצומת אורן. מכביש החוף, יורדים במחלף עתלית, משם מגיעים לצומת אורן. פונים שמאלה (צפונה) ומיד ימינה (מזרחה), ומגיעים לכביש בית-אורן-עתלית. כמה מאות מטרים אחרי תחילת הכביש, פונים ימינה לחניון פתחת נחל אורן. הכניסה והיציאה הם מהפתח הראשי של המערה בלבד.

המסלול: המסלול כולו עוקב אחר הסימון השחור. ממגרש החניה נלך לכיוון מזרח נחצה שער למניעת כניסת כלי-רכב וננוע בשביל רחב כ-200 מטר לכיוון דרום.  מהחניון עולה מסלול מעט תלול, אבל נוח (מכיל ברובו כ-159 מדרגות חצובות באבן), לכיוון המערה. המסלול כולל עלייה לא קלה אל מערת אצבע, ולכן הוא אינו מומלץ למתקשים בהליכה או לילדים קטנים במיוחד. עד מהרה נראה סימון שבילים בצבע שחור. בדרכנו נפגוש תחנת שאיבה של מקורות. השביל ממשיך בתוך חורש אלונים סבוך וממנו מתחילים לטפס במעלה ההר. הצמחייה האופיינית לאזור הכרמל כוללת אלון מצוי, אלה ארץ-ישראלית, עליהן מטפסת קיסוסית קוצנית. מדי פעם נפגוש גם עצי חרוב מצוי שאת פרים ניתן לאכול. ההליכה בחורש הקסום אורכת כשעה ובסיומה אנו מגיעים לרכס "אצבע" ונעים בלב חורשת אורנים. ניתן לראות בחורשה סלעים ועליהם שפני סלע.

המערה עצמה גדולה יחסית למערות שבכרמל, ואורכה הכולל כ-100 מטר. גם ללא פנסים תוכלו להכנס, ועל ידי גישוש תוכלו להגיע עמוק לתוכה. בחללי המערה נמצאו שרידים של נטיפים. המערה היא מערה קרסטית (נוצרה בתהליכי המסה של הסלע) ובה יש שלושה אולמות, אחד אחרי השני. לשני הראשונים ניתן להיכנס ללא צורך בפנס, והאולם השלישי חשוך. במערה ניתן לראות נטיפים מעטים ופשוטים יחסית.

עטלפים

המערה היום היא ביתם של עטלפים, שחלקם נדירים. כניסה אל המערה בחורף מהווה הפרעה ואף סכנה לחיי העטלפים ולכן היא אסורה.

מהמערה אפשר להמשיך במסלול השחור, שעולה מעט יותר גבוה ומגיע לנקודת תצפית יפה על חוף הים, עתלית והיישובים שבסביבה (וכן על כלא שש הסמוך). בהמשך מערבה ניתן לראות את חוות-אהרונסון ואחריה את מחנה המעפילים עתלית את קצה המושבה עתלית ואת מבצר עתלית. המסלול מקיף שלוחה קטנה של הכרמל, שנקראת רכס אצבע, וחוזר ויורד אל החניון מהצד השני שלה. בסך הכל מדובר על מסלול של כקילומטר וחצי, עם עליה של כ-120 מטר.

מצפון ניתן לראות את בית הספר בית צבי, את המטעים של מושב מגדים. מדרום ניתן לראות את ארובות תחנת הכח חדרה, ואת המטעים של עין כרמל וגבע כרמל.

ממצאים ארכיאולוגים

במערה נמצאו כלי חרס וכלי אבן מהתקופה הניאוליטית, והפליאוליתית, ומתקופות מאוחרות יותר.

מקור השם

האגדה מספרת על דוב רעב שעקב אחרי דבורה שנכנסה אל פתח קטן בקיר המצוק. הוא דחף את אצבעו פנימה בתקווה למצוא דבש, אך הדבורים המבוהלות עקצו אותו. האצבע התנפחה כל כך, עד שהרחיבה את הסדק למערה גדולה שצורתה אצבע.

סיפורי דרך

צורתה הייחודית של המערה עוררה אגדה. האגדה מספרת על ענק שחצן שחי כאן והטיל את חיתתו על האזור. האנשים בסביבה פחדו ממנו מאוד וקראו לאלוהים שיעזור להם. אלוהים ראה את זעקתם והחליט ל"טפל" בענק. הוא שלח דבורה קטנה שעקצה את אצבעו של הענק. הענק היה אלרגי לדבורים ולכן אצבעו התנפחה והתנפחה. היא המשיכה להתנפח והבקיע את החלל הקטן שבו נח הענק והגדילה את המערה. עד שבסוף מת הענק. גופו התפורר, האפר נסחף ברוח וכל מה שנשאר הוא המערה הזו שנוצרה מההתנפחות של אצבעו. 

פרשת חטיפת משפחת לזרוביץ

תחנת הדלק "פז" מדרום לצומת עתלית, המושבה עתלית ברקע ועוד.

מעל תחנת הדלק "פז" מדרום לצומת עתלית, משטחי בטון – שריד לאחת הפרשיות הנשכחות של מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט – פרשת חטיפת משפחת לזרוביץ' באוגוסט 1938 ע"י פורעים ערביים. ההורים (ואחי האישה שהיה עימם) נרצחו ואילו שלושת הילדים שוחררו כעבור ארבעה ימים בפאתי קיבוץ משמר העמק. מקום הימצאם של הגופות היה בגדר תעלומה במשך חצי יובל שנים, עד שנתגלו בשנת 1963 בבור ליד עין הוד, בידי קצין המשטרה שלמה בן-אלקנה (שפיענח גם תעלומות נוספות ובראשן זו של איתור עצמות איש ניל"י, אבשלום פיינברג, שנרצח ברפיח).