צבי שלום – בהמשך לשאלתך על חידת המערה :
אני מכיר את הבלוג שלך ותמיד כיף לקרוא על דברים חדשים, גם כאלה שידעתי עליהם והמוגשים באריזה מחודשת. תרומת הבלוג למודעות האתרים בהושעיה ובסביבתה ובהמשך גם לפעילות סביבתית ציבורית היא גדולה לדעתי ועוד תובא לידי ביטוי בהמשך "שכוייח".
לעניין המערה:
א. מערה זו מוכרת לי מאז 2002, בערך. בשנה זו הדרכתי חוג סיור בהושעיה, ובשיתוף פעולה עם ביה"ס נתיב החליטו ילדי החוג לאמץ את המערה כחלק ממכלול אתרים הנמצא באזור ולקראת פעילות "סובו נתיב" שהייתה מתוכננת לאזור זה באותה שנה (היא נדחתה עקב גשם, אבל זה כבר סיפור אחר). ניסינו לשתף פעולה באימוץ המערב עם חיים כץ מקק"ל (עבדתי אז בקק"ל והמערה נמצאת בתחומי יער) אך ללא הועיל. המערה נראית היום שונה לגמרי מכפי שנראתה, עת נתגלתה על ידי הילדים. איתי ובלעדי הם ערכו במערה "חפירה" (בתיאום עם רשות העתיקות שלא הביעה עניין מיוחד וברשות מקק"ל, בעלי השטח) שחשפה חלקים מפנים המערה. רוב הסלעים שנראים היום מחוץ למערה הם תוצאת אותה חפירה, ואינם באתרם המקורי או כפי שנמצאו בעת החפירה. תוך העמקת החפירה נחשף הפתח השני.
ב. שימושי המערה. אינני יכול לדעת אל-נכון למה שימשה המערה. הילדים, קראו לה "מקווה" אך העדר טיח או סיבה להימצאו של מקווה דווקא שם מביאה למסקנה שהזהוי איננו נכון כנראה. ייתכן שבכל זאת המערה שימשה לאגירת מים בדרך כל שהיא את העדר הטיח ניתן להסביר בחלחול מועט ובשימוש של אגירת המים לצרכי השקייה ועל ידי משתמשים לא מיומנים. יש לציין שמערות כאלה, המנצלות כוכים טבעיים ומרחיבות אותם ידועות ממקומות אחרים בארץ ואף מצוי "מקווה" כזה בסביבה, מרחק מאתיים מטר למזרח (גם הוא "נחפר" על ידי ילדי הושעיה ומשמש כאגן טבילה בימי אביב של שנה גשומה), ומצפון למבואת הגן הלאומי ציפורי. ייתכן שהמערה היא בור מיים (ואז מה עושה ומתי נוצר הפתח השני?) מפותח יותר אבל את זה רק המשך חפירה יוכל לגלות. שימושים נוספים למגורים, אחסון, מסתור וכד' אינם נראים לי מכיוון שלא ידוע לי על יישוב קבוע ומפותח ביער אבל אין לדעת אל נכון.
ג. מן הצד השני אינני ארכיאולוג וכבר שנים שלא הסתכלתי על המערה בעין בוחנת וכשאהיה בהושעיה ויזדמן לי אעשה זאת ואעלה על הכתב את התרשמותי.
ד. הבור, יחד עם האתרים שלידו מהווה מוקד ביקור. קרבתו להושעיה ולקטרון מגדילה את חשיבותו והגיע הזמן לפרסם אישהוא מסלול. מה שאני יכול זה לתאר את ההליכה באזור (היה בזמנו שביל מסומן בחוטים על העצים ורוג'ומים אך הוא נעלם…). ההגעה לבור אפשרית על דרכי העפר שסביבתו אך דווקא חציית החורשה ממערב למזרח בקו ישר משער הבריכה מעניינת מכיוון שבעונה פורחות שם דבורניות רבות וסחלבים מעטים נוספים. מימין לבור נכנס השביל אל תוך היער תוך שהוא נצמד לטרסה בקו גובה אחיד (הגיוני – טרסה חקלאית). 50 מ' לדרום חוצה את הטרסה במאונך קו אבנים בנוי שברור לפי כיוונו, בניצב למדרון, שהוא מסמן גבול בין חלקות. הליכה לאורך תוואי גדר האבנים למזרח מלמדת שאנו הולכים בשביל שדות קדום – קו מקביל, מימין, וערימות אבנים בשולי החלקות. עד מהרה מגיעים אל דרך יער נוספת, כאשר קו האבנים שלנו עולה מימין, דרום, לה, אל קרחת היער (שבעבר צמחו בה כלניות אדומות רבות). מצפון לקרחת היער ומעבר לאזור סבוך במקצת מצוי בור המיים הנוסף עליו דיברתי. עלייה דרומה ממנו מוליכה אל קרחת היער ומשם תצפית ועדיין פריחת כלניות.
מתניה מיה, Matania Maya
בית רימון. Beit Rimon
תודה למתניה על ההסברים החשובים. אני פונה גם למורים ותלמידים של בית ספר נתיב שהשתתפו ב"סובו נתיב" לספר על חוויתם וממצאיהם.
צבי
