המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי
מוזיאון ישראל, המעיד על עצמו שהוא "ממלא למעשה תפקיד של מוזיאון לאומי", נעלם לחלוטין דווקא סיפור הלאום. לאורך כל אגפיו של מוזיאון ישראל אין כל ניסיון להציג באופן מובנה את תולדות העם היהודי. בכל הארץ אין כיום אף מוזיאון הממלא את התפקיד המינימלי של מוזיאון "לאומי" – דהיינו, הצגה כרונולוגית של ארטיפקטים ויצירות בדרך המגלמת את סיפור האומה מראשית היווצרותו, לאורך הדורות ועד היום. המוזיאונים בארץ מתנערים באופן מוחלט – וכנראה שיטתי – מסיפור הלאום וממקומו בהיסטוריה העולמית. בתרבות המוזיאונים בישראל, סיפור היהודים פשוט – נעדר.
שני מוזיאונים מסוג שונה לחלוטין הם יד ושם ובית התפוצות. במקומות אלה העם היהודי עומד בלי ספק במרכז הנרטיב. אך יד ושם ובית התפוצות אינם מוזיאונים במובן הקלאסי. יד ושם מתרכז בנקודת זמן מסוימת מאוד בסיפורו של העם היהודי – השואה; ואילו בית התפוצות עוקף במוצהר את הנראטיב הכרונולוגי של תולדות האומה.
לעומת מוזיאון ישראל, יד ושם, ובית התפוצות – במוזיאון רוקפלר, כמוזיאון ארכיאולוגי, נרטיב התצוגה הראשי הוא תמיד כרונולוגי. אך כמעט בכולו, הכרונולוגיה המוצגת למבקר אינה זו של העם היהודי, אלא כרונולוגיה קולוניאלית במיטב המסורת של "החברה הארכיאולוגית הבריטית".
בדומה לתערוכות במוזיאון ארצות המקרא, רבים מהפריטים החשובים במוזיאון רוקפלר מוצגים על פי סדר כרונולוגי – העתיקים ביותר נוצרו לפני 2 מיליון שנה.
מוזיאון רוקפלר בירושלים – הכרונולוגיה הרשמית עוקפת לגמרי את התקופה הישראלית. בעוד כל שאר התקופות זוכות להגדרה היסטורית לפי מי ששלט בארץ ישראל באותו זמן (מהתקופה הכנענית ועד התקופה האיסלאמית או הצלבנית), ימי בית ראשון מכונים כאן דווקא "תקופת הברזל", ותקופת בית שני נקראת רק "התקופה הפרסית וההלניסטית".
מצגת א׳
מצגת ב׳ – החצר הפנימית
מצגת ג׳ – אולמות התצוגה
מצגת ד׳ – מוצגים בויטרינות
עורך המצגות: http://www.clarita-efraim.com
