ירושלים בתקופה הרומית-ביזנטית

מסלול:

סיור ירושלים בתקופה הרומית-ביזנטית כולל מכלול שער שכם וסביבתו, מנזר אחיות ציון, רחבת כנסיית הקבר וכנסיית הקבר בתקופה הביזאנטית, כנסיית אלכסנדר נייבסקי, הקרדו ברובע היהודי, שרידי כנסיית הניאה, הדגם בכנסיית סנט פיטר אינגליקנטו.

מכלול שער שכם וסביבתו

שער שכם הוא השער המרשים ביותר, העמוס ביותר ואולי המדהים ביותר מבין השערים של העיר העתיקה. שער שכם נמצא בצידהּ הצפוני של החומה. הרחוב הראשי היוצא ממנו צפונה לכיוון שכם, נקרא "דרך שכם", על שם הדרך המובילה אל העיר המקראית שכם ובהמשך עד לדמשק ומכאן גם שמו השני "שער דמשק". רחוב מרכזי חשוב נוסף הנמשך משער שכם, הנו רחוב הנביאים.  ממול לשער, מעל לצוק שנוצר כתוצאה מחציבה, נמצאות מערות קבורה קדומות מתקופת ימי הבית הראשון. אחת ממערות הקבורה הללו יוחסה, על ידי חלק מהנוצרים הפרוטסטנטים, למקום קבורתו של ישו וסביבה שתול בוסתן יפה – גן הקבר של הגנרל גורדון. כחמישים מטרים מזרחית לשער, מתחת לחומות, נמצא פתח למערה המלאכותית הגדולה בישראל, "מערת צדקיהו", אף היא חצובה בידי אדם ושימשה כמחצבת ענק לבניית ירושלים מזה אלפי שנים.

 

שמו הערבי של השער הגדול, "באב אל-עמוד" המזכיר, כי ברחבה הפנימית של השער בתקופה הרומית והביזנטית, ניצב לו עמוד גבוהָ, כפי שניתן לראות במפת מידבא מהתקופה הביזנטית המתאר בין השאר את ירושלים של אז. מעמוד ענק זה נמדדו המרחקים מהעיר, על ידי אבני מייל שהוצבו לאורך הדרכים ואת חלקן ניתן עד היום למצוא בישראל.  בתקופות אלה יצאו משער זה פנימה לתוך העיר, שני רחובות מרכזיים כמו בשאר הערים הרומיוצת ביזנטיות: הקרדו מאקסימוס (כיום בעיר העתיקה זהו רחוב השוק "חאן א-זית" ובהמשך רחוב היהודים) והקרדו המשני הקטן יותר כיום רחוב הגיא המוביל עד לרחבת הכותל. גם שני רחובות אלו נראים בבירור ובגדול במפת מידבא. השער נבנה ב־ 1542 , והוא אחד המבנים היפים ביותר בארכיטקטורה האסלאמית בירושלים. השער ממוקם בצד הצפוני של החומה, ויש בו חרכי ירי ופתח ששימש בעבר לשפיכת שמן רותח על האויבים שלמטה. השער מוביל לרובע המוסלמי, מקום משכנו של השוק הצבעוני.

מנזר אחיות ציון

מנזר האחיות ציון קשור בדמותו של אלפונס רטיסבון ואחיו תיאודור. אלפונס נולד בצרפת בשנת 1814 כבן למשפחה יהודית עשירה ומיוחסת. סבו היה שר הכספים בחצרו של לואי ה – 16.  הוא למד משפטים בפריז ומבחינת השקפתו הדתית היה אתאיסט. כשהיה בן 13 התנצר אחיו תאודור ואף הפך לכומר. משפחתו ראתה בו בוגד. בגיל 28 הגיע אלפונס לרומא ומישהו נתן לו מדליה עם דמותה של מריה, מדליה שיחסו לה מעשי ניסים. רטיסבון למרות שלעג למדליה הסכים לענוד אותה. ברומא ביקר בכנסית סנט אנדריאה דלה פראטה ושם היה עד לחזיון בו נגלתה לו מריה ובבת אחת הפך לנוצרי ויותר מאוחר גם הוסמך לכמורה. גם אותו החרימה משפחתו. בשנת 1843, כשנה לאחר התנצרותו סייע לאחיו להקים את מסדר האחיות ציון. בשנת 1855 העביר רטיסבון את מסדר האחיות ציון לירושלים, ובשנת 1856 בנה את מנזר האחיות ציון על הויה דולורוזה ליד קשת ה"אקה הומו". במקום הפעילו האחיות בית ספר לבנות ובית יתומות. בשנת 1860 הקים רטיסבון את מנזר האחיות ציון כבית יתומות בעין כרם. רטיסבון הקים גם את מנזר רטיסבון – בית ספר ובית יתומים לבנים בעיר החדשה ברחוב שמואל הנגיד. שמו: "המנזר על שם פטרוס הקדוש".
רטיסבון נפטר בירושלים במאי 1884, ימים אחדים לאחר יום הולדתו ה-70, ונקבר לפי בקשתו בבית הקברות הצנוע בבית היתומות בעין כרם. על המצבה שעל קברו כתוב: "הו מרים, זכרי את ילדך שנכבש באהבתך המתוקה והמהוללת". מעל הכן ניצב פסל של מריה העומדת בידיים פרושות (כפי שנראתה לו בחיזיון) ורגליה רומסות נחש המסמל את הרוע והטומאה.

כאשר יורדים אל מרתפי מנזר האחיות ציון בעיר העתיקה מגיעים אל בריכה מתקופת בית שני שעליה יש קמרונות.  שמה של הבריכה: "סטרוטיון" (עפרוני)

על הקמרונות יש רצפת אבנים שמתאימה למסורת שמשפטו של ישו נערך על ה"ליתוסתרטוס" כלומר "המקום המרוצף" ("ליתוס" משמעו אבן ו"תרוטוס" משמעו להשתרע).
על רצפת האבנים נצבת קשת המכונה "אקה הומו" (הנה האדם) לפי הנאמר ביוחנן י"ט 4 – 5:
"4 וַיֵּצֵא פִילָטוֹס עוֹד הַחוּצָה וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הִנְנִי מוֹצִיא אֹתוֹ אֲלֵיכֶם לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי לֹא־מָצָאתִי בוֹ כָּל־עָוֹן׃5 וְיֵשׁוּעַ יָצָא הַחוּץ וְעָלָיו עֲטֶרֶת הַקֹּצִים וּלְבוּשׁ הָאַרְגָּמָן וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם פִּילָטוֹס הִנֵּה הָאָדָם׃"
כלומר גם קשת ה"אקה הומו" וגם ה"ליתוסתרטוס" נחשבו כקשורים באופן ישיר למשפטו של ישו ופסק דינו, ולכן אין פלא שרטיסבון כל כך התלהב לבנות את המנזר דוקא במקום זה.

היום ברור שהקשת וריצוף האבנים לא קשורים לישו ולמשפטו, והם מאוחרים יותר.

בימי בית שני היתה מצודה בשם אנטוניה שחלשה על הר הבית, שכן היא נבנתה על גבעה, גבעת האנטוניה, בצפון מערב ההר. המנזר שוכן למעשה בתחתית אותה גבעה. סביב הגבעה והמצודה היה חפיר ובתוכו נבנתה בריכת אגירה קטנה שנקראה "סטרוטיון" (עפרוני – צפור קטנה). הבריכה מוזכרת אצל יוסף בן מתיתיהו כאשר טיטוס ממלא אותה כדי להקים סוללות אל מול פני האנטוניה:
"ארבע סוללות גדולות שפכו הרומאים, ושתיים מהם כוננו למול הבירה, האחת היתה מעשה ידי הליגיון החמישי בתוך הבריכה הנקראת בשם סטרוטיון." (תולדות מלחמת היהודים ברומאים ה' י"א ד')
כאשר ניצח אדריאנוס את בר כוכבא החליט להקים בירושלים עיר רומית פגנית בשם איליה קפיטולינה. במקום הזה תכנן רחבה ציבורית – פורום. אדריאנוס לא רצה לוותר על הבריכה ולכן בנה מעליה קמרונות ומעליהם בנה את הרחבה וריצף אותה בריצוף אבנים. על הריצוף שמשתרע גם מחוץ למנזר האחיות ציון, ואפשר לראות אותו גם בכנסית כפיית הצלב, רואים משחקים שחרטו החיילים הרומים על הרצפה כדי להפיג את שעמומם. כן רואים פסי חריטה כדי למנוע החלקה. על הרחבה בנה אדריאנוס קשת ניצחון, אחת מארבע קשתות שנמצאו בירושלים, וזו למעשה קשת ה"אקה הומו". הקשת בנויה משלשה קמרונות, המרכזי גבוה והצדדיים נמוכים יותר. (אפשר לראות שערי ניצחון כאלה בהרבה מקומות בעולם). באתר הזה אפשר לראות את הקשת הגבוהה שרחוב הויה דלורוזה עובר מתחתיה, ואת הקשת הצפונית שהוכנסה לתוך המנזר ומשמשת כאפסיס של הכנסיה שבמנזר האחיות ציון. הקשת הדרומית לא שרדה.

נשות המנזר מקבלות את הרעיון שהשרידים של הריצוף והקשת באתר זה לא קשורים למשפטו של ישו, ומסבירות שהריצוף שעליו נשפט ישו היה באנטוניה, וכשבנה אדריאנוס את הפורום לקח מהאנטוניה החרבה את אבני הריצוף. הקשת אמנם רומאית אבל היא עומדת על מיקום ה"אקה הומו".
בכל אופן המבקר במנזר יכול להתרשם מבריכה מימי בית שני, מהקמרונות שעליה, מפורום מרוצף אבנים ומקשת ניצחון מהתקופה הרומית.

מנזר אחיות ציון http://www.jerusalem-love.co.il/?page_id=2711

ונחזור לבריכה……
הקמרונות שעל הבריכה מחלקים אותה לארכה לשני חלקים, כאשר יש מעבר של מים בין החלקים. גם לרחבה מחולקת הבריכה לשניים, כאשר חלק אחד נמצא בתחום המנזר של האחיות ציון, ואילו החלק השני נמצא בתחום "מנהרות הכותל", ובין החלקים נבנה קיר אבן. אם נרצה לראות חלק זה נצטרך להכנס למנהרות ולהגיע לצידו השני של הקיר. הסיבה לבניית הקיר נעוצה בסיפורו של החוקר הבריטי צ'רלס וורן, שחקר תעלת מים שיצאה מהבריכה והובילה להר הבית עוד לפני תקופתו של הורדוס. על גילוי התעלה מספר וורן בספרו "ירושלים של מטה":
"במנזר האחיות ציון, ליד קשת האקה הומו, קיימת בריכה כפולה ומוזרה החצובה בסלע… מדרום לבריכה כפולה זאת, המקורה כיום בקמרון, מצוי מעבר חצוב בסלע שגילה רב סרן וילסון ועד כה טרם נחקר. באותה עת היה גדוש מי שופכין…. רוחב המעבר ארבע רגליים, צדדיו חלקים ועומק השפכים נע בין 5 ל – 6 רגליים, וכך, אילו היינו נופלים פנימה, לא היה לנו סיכוי למלט את נפשותינו….. גובהו (של המעבר) שלשים רגל והוא מכוסה לוחות גדולים או אבנים… השגתי שלש דלתות ישנות ויחד עם סמל בירטלט …. הנחנו את הדלת הראשונה על גבי השפכים ועוד אחת לפניה, כשאנו מקפידים שכל אחד מאיתנו ישב על דלת אחת. אחר כל העברנו את הדלת השלישית קדימה וכך התקדמנו…. החלקה היתה עלולה להסתים באסון…. מעבר ארוך זה הוא, בלא ספק, אחת התעלות שדרכה הובאו המים אל הר הבית מצפון…..
כיום אפשר לראות את התעלה הזו בביקור במנהרות הכותל. ברור שהמעבר כיום הוא ללא שפכים והוא גדול ומרשים ונראה בדיוק כמו שתיארו וורן.
האחיות ציון רצו לשמור על פרטיותן מפולש שיגיע לתחתית המנזר דרך התעלה ולכן חסמו את המעבר בקיר.

רחבת כנסיית הקבר וכנסיית הקבר בתקופה הביזאנטית

כנסיית הקבר, על פי המסורת הנוצרית כנסיית הקבר בנויה על אתר צליבתו של ישו, כאן הוא קבור, וזהו המקום הקדוש והחשוב ביותר לנוצרים קתולים ואורתודוכסים. הכנסייה נמצאת בשליטת שש רשויות דת שונות, נקבעו בה שעות תפילה נפרדות לכל עדה ופעם בשנה מתכנסים ראשי העדות השונות לדון בבעיות משותפות.

בכל אזור בעולם, כמו גם בירושלים, ניתן להבחין בהבדלים הפיזיים (והתאולוגים) בין הכנסיות השונות בנצרות. לדוגמא, בכנסיה הקתולית המערבית, ייתכן ונמצא עוגב, ולעומת זאת באורתודוכסית נמצא תמונות, איקונות, בשפע. בירושלים נמצאת אחת הכנסיות הבודדות בעולם ובה חיים יחדיו עדות נוצריות שונות במבנה כנסייה אחד. זו אחת הכנסיות החשובות והוותיקות בעולם – כנסיית הקבר הקדוש ( Church of the Holy Sepulcher ) ברובע הנוצרי המכונה גם כנסיית התחייה –  Church of the Resurrection

על פי האמונה נוצרית, כאן נקבר ישוע מנצרת וכאן גם קם לתחייה ביום ראשון, שלושה ימים לאחר צליבתו על גבעת הגולגולתא שגם היא כאן במתחם הכנסיה הענק. (גולגולתא = קַלַוַורְיָה בלטינית). אל הכנסייה הנמצאת ברחוב המוריסטן שבלב הרובע הנוצרי, ניתן להגיע משער יפו דרך רחוב דוד (השוק) או משער ציון שבכניסה אל הרובע היהודי. במקור, בעת בנייתה של הכנסייה בתקופה הביזנטית במאה ה-4 לספירה, היתה הכנסייה גדולה  הרבה יותר מכיום והשתרעה עד לקארדו, אולם לאורך השנים היא עברה לא מעט שינויים, שיפוצים ובניות מחדש. חזית הכנסייה הנוכחית מהתקופה הצלבנית (המאה ה-12). אבני המבנה מעוטרות בכותרות ומעל שער הכניסה הימני ניצב סולם עץ שעומד שם שלא במקרה. במשך השנים ועד היום, "חילקו" בינהן העדות הנוצריות השולטות בחלקי הכנסיה את שטחהּ. בשל המאבקים החוזרים על השטח, שנגמרו  אגב לא אחת באלימות, נוצר צורך בהסכמים כתובים, על מנת לקבע שעות תפילה, שייכות של הקאפלות ועוד. הסולם שבחזית שימש להעלאת אספקה לנזירים, שגרו במקום, בשעות בהן שערי הכנסייה היו סגורים. כאשר נחתמו ההסכמים בנושא שטחי הכנסיה, הופיע הסולם והוזכר באחד הסעיפים, ומאז אמצע המאה ה-19 לא ניתן להורידו והוא ניצב על משמרתו.

 כנסיית אלכסנדר נייבסקי

כנסיית אלכסנדר נייבסקי נמצאת במוריסטן שבלב הרובע הנוצרי לא רחוק מכנסיית הקבר. הכנסיה היא בסגנון הניאו ברוקי עם אבני בניין משיש אדום וורוד.

קרויה על שם המצביא הרוסי אלכסנדר נייבסקי, שבמאה ה-13 (ימי הביניים) הרחיב את גבולה של רוסיה וביסס את שלטונה בצפון-מערב עד למקום שבו הוקמה לימים סנט פטרסבורג. הוא קבע את המדיניות הרוסית של התנגדות למערב אירופה וניצח את הטבטונים, השבדים ואת הפולנים בסדרה של קרבות מכריעים שאפשרו את עצמאות רוסיה בדורות הבאים.
אלכסנדר נייבסקי נחשב פטרונו של הצאר אלכסנדר השלישי שייסד במאה ה – 19 את האגודה הארץ ישראלית הרוסית האורתודוכסית הקיסרית וגם בנתה את הכנסיה הזו. במאה ה19 עם התגברות ההשפעה הרוסית באימפריה העותומאנית והתגברות זרם עולי הרגל הרוסים החלו הרוסים לבנות מתחמים שונים בירושלים, הראשון שביניהם היה מתחם אלכסנדר נייבסקי, על חלקת אדמה שנרכשה ליד כנסיית הקבר.

השטח נרכש על ידי הרוסים בשנת 1859 והתכנון היה להקים קונסוליה ואכסניה ל – 1000 צליינים. עם תחילת העבודות התברר שיש שם ממצאים ארכיאולוגיים ובהם שרידים שאובחנו כשייכים לחומה השניה של ימי בית שני. העבודה הופסקה ולא התחדשה שכן בשנת 1860 החל להיבנות מגרש הרוסים ובו הוקמה הקונסוליה וכן מעונות לצליינים. המשך החפירה במקום היתה על ידי הרוזן הצרפתי דה ווגה שגילה קשת ניצחון גדולה ולידה סף שער עתיק והעלה את התיאוריה שדרך שער זה יצא ישו את העיר בדרך למקום צליבתו. בשנת 1865 ערך גם צ'רלס וילסון חפירות וגילה מרצפות עתיקות משני צידי הסף. בנוסף לכך התגלה במקום הקיר המזרחי של כנסיית הקבר העתיקה. הן השער והן קשת הניצחון ושרידי כנסיית הקבר שמורים בתוך מתחם הכנסייה.  הרוסים חזרו רק אחרי הקמת החברה הפרובוסלבית הקיסרית בשנות ה – 80 , ובנו מעל הסף הקדוש כנסיה על שם אלכסנדר נייבסקי. המקום התרחב ושימש שליחים רוסיים שונים כמו: מורים, אחיות, עובדי החברה, ואכסניה לצליינים רמי מעלה. הבניה הסתיימה בשנת 1890.

בתקופה הרומית היה באזור שמדרום לכנסיה פורום ובכניסה אליו שער ניצחון שנבנה לכבוד ניצחונו של אדריאנוס במרד בר כוכבא. שרידי שער זה נמצאים במקום. כנסית אלכסנדר נייבסקי ניצבת גם על הצד המזרחי של מתחם המקדש הרומי לאפרודיטה ולאחריו אתר כנסית הקבר הביזנטית.
הרוסים טוענים שהשער שהתגלה הוא "שער המשפט" דרכו יצא ישו אל מחוץ לעיר אל מקום צליבתו. ליד הסף ישנה מעין בימה מוגבהת שבנויה באבנים הרודיאניות ומבחינתם זוהי החומה השניה והשער הוא חלק ממנה.
החוקרים טוענים שהממצאים שייכים לבימה עליה עמד מקדש אפרודיטה ואחר כך גם כנסית הקבר הביזנטית. במפת מידבא רואים יפה את המדרגות העולות מהקרדו אל הבזיליקה של כנסית הקבר. השער לפי החוקרים אינו שער בחומה אלא שער כניסה אל מתחם כנסית הקבר הביזנטית. את מציאותם של האבנים ההרודיאניות הם מסבירים כשימוש משני. בפינה המזרחית בכנסיה אפשר לראות 2 עמודי בזלת שחורים שהיו כנראה חלק משורת עמודי הקרדו. אבל עמודי הקרדו עשויים מאבן לבנה ועמודים שחורים באים אולי לסמן ולהדגיש את הכניסה למתחם המקודש בצבעם השונה.בפינה המזרחית בכנסיה אפשר לראות 2 עמודי בזלת שחורים שהיו כנראה חלק משורת עמודי הקרדו. אבל עמודי הקרדו עשויים מאבן לבנה ועמודים שחורים באים אולי לסמן ולהדגיש את הכניסה למתחם המקודש בצבעם השונה. הכניסה למתחם הכנסיה היא בתשלום. כדאי להיכנס לחדר האירוח שליד הכניסה המלא אוירה רוסית.

הכנסייה היא בחזקת הרוסים הלבנים המאמינים בחשיבותה הדתית של משפחת הצארים. צריך ללבוש צנוע ולשלם בכניסה.

 

הקרדו ברובע היהודי

בעוד שהרובע היהודי בעיר העתיקה נעים ומסביר פנים, אפשר לומר שהוא קצת לוקה בחסר בהשוואה עם שאר הרובעים, כנראה בגלל שכתוצאה מההפגזות של הכוחות הירדניים ב-48' הוא נחרב עד היסוד וכיום חסרה לו ההילה העתיקה והקדומה הזו ששוכנת בשאר הרובעים. יחד עם זאת, לאחר שהרובע חזר לידיים ישראליות במלחמת ששת הימים ב-67' פתאום נגלו מתחת להריסות חתיכות היסטוריה של המזרח התיכון. ברובע היהודי נחשף הקרדו: רחוב עתיק עם שדרת עמודים בסגנון רומאי שהיה בעברו השדרה המרכזית של איליה קפיטולינה, העיר הרומאית שנבנתה על חורבותיה של ירושלים בעקבות כישלון המרד הגדול בשנת 70 לספירה. הקרדו היה לב ליבה של העיר הרומאית והרחוב שחצה את העיר לשניים, הרחוב בו כל המסחר העירוני התנהל.

מפת מידבא, שהיא למעשה רצפת פסיפס המתארת את ארץ ישראל, הנמצאת במידבא שבירדן מציינת בברור את המרכזיות שלהקרדו בירושלים גם בתקופה הביזנטית. ארכיאולגים ישראליים גילו עשרות של עמודים קורינתיים, רבים מהם במצב טוב מאד, שהיו בעבר נטועים לכל אורך הרחוב והרימו אותם שוב למקומם המקורי. הקרדו עדיין משאיר את חותמו על כל צופה, וכאשר העמודים יאבדו מקסמם תמיד תוכלו לשעשע את עצמכם בעזרת הקניות – הקרדו מרוצף בחנויות, בדיוק כמו פעם, אף על פי שהחנויות היום בניגוד לאופין המסחרי של פעם מציעות בעיקר מזכרות יקרות ומתנות מנצנצות.

שרידי כנסיית הניאה

במפת הפסיפס ממידבא, המתארת את ירושלים בתקופה הביזנטית, מופיע בסוף רחובהקארדו בניין גדול של כנסיה. פרוקופיוס, הביוגרף של הקיסר יוסטיניאנוס, מתאר בפירוט הקמת כנסיה חדשה – "הניאה" בירושלים שנחנכה בשנת 543 לספירה. בחלקו הדרומי של הרובע היהודי, ממזרח לקצהו הדרומי המשוער של רחוב הקארדו, ובמקום שבו אמורה היתה להימצא על פי מפת מידבא, נחשפו בעומק רב שרידיה של כנסיית "הניאה", בשני אתרים שנחפרו: בשטח בתי מחסה ומחוץ לקו חומת העיר העתיקה השרידים המרשימים המחישו את גודל הכנסיה. המרשימים בשרידים הארכיטקטוניים של הכנסיה הם של קמרונותיה בריכת "הניאה" – מונמנט ארכיטקטוני יחיד במינו בירושלים. הבריכה מחולקת לשישה אולמות גבוהים, מקומרים ומטויחים הנשענים על אומנות מאסיביות. במרומי הקיר הדרומי נתגלתה כתובת טיח ביוונית המציינת את הקמת כנסיית "הניאה" על ידי הקיסר יוסטיניאנוס.

Nea Ekklesia of the Theotokos http://www.jerusalem-love.co.il/?page_id=5696

 

הדגם בכנסיית סנט פיטר אינגליקנטו

כנסיית פטרוס אינגליקנטו (בעברית: "פטרוס של קריאת התרנגול") שוכנת על מורדותיו המזרחיים של הר ציון, ומנציחה את קורות לילו האחרון של ישו בירושלים, טרם צליבתו: בערב חג הפסח לאחר ליל הסדר, התהלך ישו הנסער בגת שמנים, שם ניבא כי ימות בקרוב, וכי פטרוס תלמידו הקרוב יתכחש בשעת מבחן לקרבה ביניהם. פטרוס מחה על הדברים, "וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲדֹנִי, הִנְנִי נָכוֹן לָלֶכֶת אִתְּךָ גַּם לְבֵית הָאֲסוּרִים גַּם לַמָּוֶת! וַיֹּאמַר (ישו): אֲנִי אֹמֵר לְךָ פֶּטְרוֹס לֹא יִקְרָא תַרְנְגֹל הַיּוֹם, עַד כִּי כִּחַשְׁתָּ בִּי שָׁלשׁ פְּעָמִים, לֵאמֹר – לֹא יְדַעְתִּיו" (הבשורה על פי לוקס, פרק כ"ב).

מגת שמנים נלקח ישו לחקירת סנהדרין בבית כייפא הכהן הגדול, לפני הסגרתו לידי הרומאים, "וּפֶטְרוֹס הֹלֵךְ אַחֲרָיו מֵרָחוֹק… וַתִּרְאֵהוּ שִׁפְחָה אַחַת… וַתֹּאמֶר: 'גַּם זֶה הָיָה עִמּוֹ'. וַיְכַחֶשׁ בּוֹ וַיֹּאמַר: 'אִשָּׁה, לֹא יְדַעְתִּיו'. וְעוֹד מְעַט וַיִּרְאֵהוּ אִישׁ אַחֵר וַיֹּאמֶר: 'גַּם אַתָּה מֵהֶם', וַיֹּאמֶר פֶּטְרוֹס: 'בֶּן אָדָם, לֹא מֵהֶם אָנֹכִי'. וְאַחֲרֵי עֲבֹר כְּשָׁעָה אַחַת טָעַן אִישׁ אַחֵר לֵאמֹר: 'אָמְנָם גַּם זֶה הָיָה עִמּוֹ, כִּי גְלִילִי גַּם הוּא'. וַיֹּאמֶר פֶּטְרוֹס 'בֶּן אָדָם, לֹא יָדַעְתִּי מָה אַתָּה אֹמֵר'. וְעוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְהַתַּרְנְגוֹל קָרָא… וַיִּזְכֹּר פֶּטְרוֹס אֶת דְּבַר הָאָדוֹן אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו… וַיֵּצֵא פֶטְרוֹס הַחוּצָה וַיְמָרֵר בַּבֶּכִי."

הכנסייה הוקמה על פי המסורת הנוצרית במקום עמד בית כייפא בהר ציון. בתקופה הביזנטית (לפני כ-1500 שנה) נבנתה לראשונה כנסייה במקום, שנקראה 'חרטת פטרוס'. כנסייה זו חרבה ונבנתה מחדש כמה פעמים, אך הצלבנים לפני כ-900 שנה היו הראשונים שהרחיבו אותה באופן משמעותי וקראו לה 'פטרוס של קריאת התרנגול'. כנסייה זו הוזנחה במשך הדורות, אך במאה ה-19 נרכשה בידי הקתולים ושוקמה שוב במאה ה-20. לקראת שנת 2000 עברה הכנסייה סדרת שיפוצים נרחבת, והיא בולטת היום מאד בכיפתה האפורה על מורדות הר ציון.

הכנסייה בנויה במתכונת ביזנטית כצלב סימטרי קצר-זרועות, ובראשה כיפה שעליה שבשבת בדמות תרנגול. בקומת המרתף מוצגים למבקרים חללים חצובים, המזוהים על פי המסורת כמקום בו נכלא ישו. למעשה אלו הם מקוואות יהודיים שהפכו בהמשך לבורות-מים, זאת ניתן לראות על פי גרמי המדרגות וחלוקת הפתח לשניים, האופייניים למקוואות בית שני.

כנסייה משמרת את המבנה הביזנטי ובנויה כצלב קצר-זרועות. לכנסייה כיפה גדולה ובראשה שבשבת בדמות תרנגול. במפלס התחתון של הכנסייה נמצאו מערכות וחללים שנדמו לביזנטים כבורות-כלא. למעשה אלו הם מקוואות טהרה יהודיים שהועמקו בתקופה מאוחרת יותר לשימוש כבורות-מים. המסורת מקשרת את אחד הבורות עם בור הכלא בו שהה ישו בלילה שלפני הסגרתו וצליבתו. סביב שטח הכנסייה נמצאו שרידים רבים מהתקופה הביזנטית. ליד הכנסייה מוצג דגם מפורט של ירושלים בתקופה הביזנטית.

כתובת: רחוב מלכיצדק, הר ציון

שעות: 8:30-17:00. סגור ביום ראשון
טלפון: 02-6731739
אוטובוס: קו 38 להר ציון
הכניסה בתשלום. חנייה צמודה

 

ציוד: נעלי הליכה, ביגוד מתאים, אוכל ושתייה לכל היום.

ביבליוגרפיה:
1. ירושלים וכל נתיבותיה – אייל מרון, יד בן צבי.
2. מדריך ישראל – עיונים מתאימים.
3. אטלס כרטא הגדול לתולדות ירושלים – דן בהט.
4. תולדות ירושלים – נתן שור.
5. ירושלים מימי הבית השני עד העת החדשה – הוצאת יד בן-צבי.
מדריך: ד"ר נחום שגיב

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: