מסלול:
דגם ירושלים בית ראשון במרכז אריאל, המגדל הישראלי, החומה הרחבה, שרידי חומת בית ראשון באזור הקרדו; מוזיאון רוקפלר בדגש על ממצאי תקופת המקרא, מערת צדקיהו, קברי בית ראשון בסנט אטיין.
רובע היהודי
הרובע היהודי בירושלים, בעיר העתיקה, מקפל בתוכו אתרים קדושים והיסטוריים רבים, ומהווה נקודת פתיחה לטיולים בירושלים, מטיולי משפחות ועד לסיורים מודרכים בעלי אופי לימודי. ברובע היהודי בירושלים, בין סמטאות העיר העתיקה, תגלו אתרי טיול מוכרים וחדשים, מסעדות והפתעות אחרות אשר יהפכו את יום הטיול בירושלים לחוויה מרגשת ומהנה. הכותל המערבי, עיר דוד, מכון המקדש, הרובע ההרודיאני, מוזיאון חצר הישוב הישן ועוד, נמצאים כולם במרחק נגיש בתוככי העיר העתיקה וברובע היהודי, ואשר הופכים את הסיור בירושלים למגוון וקל לתכנון וביצוע. "שאלו שלום ירושלים, ישליו אהביך" (תהילים קכ"ב)
דגם בית ראשון במרכז אריאל
אריאל הוא מרכז ייחודי העוסק בראשיתה של ירושלים, תקופת בית המקדש הראשון. במרכז מוצג דגם חדש, המציג את מראה ירושלים בסוף ימי הבית הראשון. במבט–על ניתן לעמוד על גודלה של העיר, להתרשם מן החומות והשערים, להשקיף על המקדש ועל ארמונות המלך ולחוש כפוסעים בין סמטאותיה.
בצמוד לדגם – מיצג חדש: "הרוח שבחומר" מיצג וירטואלי חדשני ומרגש. המיצג מלווה צייר המבקש לצייר את יצירת חייו, את ירושלים. במכחולו הוא חפץ לתפוס את ייחודה של העיר ולהאיר בצבעים את סודה. בדרכו הוא פוגש בדמויות ובאירועים אשר הותירו חותם לדורות. איורי אנימציה מרהיבים מלווים אותו במסע אחר הרוח שבחומר.
עוד במרכז: תערוכת קבע ובה ממצאים הממחישים את חיי היומיום בירושלים של בית ראשון: דגמים, המחשות והעתקי ממצאים ארכיאולוגיים של מנסרת סנחריב, כתובת השילוח, לוחית כסף ועליה ברכת הכהנים, מערת קבורה, תכשיטים, בולות ועוד.
"ציפור בכלוב" סיפור המצור האשורי על ירושלים – הסיפור הדרמטי שהכריע את גורל העיר וקבע את דמותה ומעמדה באלפי השנים הבאות. התבליטים האשוריים, פסוקי המקרא, הדיווחים הרשמיים של מלך אשור יחד עם הממצא הארכיאולוגי מצטרפים לתמונה שלמה ומרתקת. כמו כן, שוחזר במקום קטע של נקבת חזקיהו.
מומלץ לתאם את הביקור מראש בטלפון : 02-6286288
המגדל הישראלי
במרתף בניין בשולי הרובע שמורים שרידיה של מערכת ביצורים קדומה. המערכת המרשימה "הכלואה" בתוך המרתף הקטן היא אחת מהעדויות לגודלה וחסינותה של ירושלים בימי הבית הראשון. למעשה לפנינו ביצורים משתי תקופות: יסודות של מגדל מחומת ירושלים מסוף ימי הבית הראשון ובצמוד לו מגדל חשמונאי. המגדל הראשון הוא כנראה פינה של מגדל שער שנשתמר משלהי תקופת הבית הראשון הקרויה גם התקופה הישראלית ומכאן שמו "המגדל הישראלי". גובהו של המגדל 8 מטרים ועובי קירותיו כ-4 מטר. הוא בנוי אבני גוויל גדולות וקשות (בדומה לאבני החומה הרחבה), ואילו נבדכי הפינה בנויים אבנים מהוקצעות ומסותתות. הודות למידת השתמרותו וטיב הבניה המגדל הוא מונימנט ארכיטקטוני מרשים ביותר ויחיד מסוגו.
יתכן כי המגדל הגן על העיר בעת כיבוש ירושלים בשנת 586 לפנה"ס על ידי נבוכדנאצר מלך בבל. בחפירות מצאו החוקרים שרידי אפר ופיח, עדות לשרפה שהשתוללה כאן, אולי שאריות של אחת ממכונות המצור הבבליות שהתקרבה יתר על המידה למגדל ונשרפה ע"י לפיד שהושלך מאחת העמדות מהמגדל…או שרידים של מה שחולל האויב כפי, שהדבר מתואר בתנ"ך בספר מלכים: "וישרף את בית ה' ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלים ואת כל בית גדול שרף באש: ואת חומת ירושלם סביב נתצו". בשכבת האפר נמצאו ארבעה ראשי חצים, שלושה מהם עשויים מברזל ובעלי ראש שטוח מהסוג שהיה נפוץ בצבא יהודה והרביעי שצורתו מצולעת עשוי מברונזה והוא היה בשימושם של צבאות זרים, עדות לקרב שהתחולל למרגלית המגדל. למרות גודלו לא עמד המגדל במשימה שהוטלה ועיכב את הבבלים "רק" לשנה וחצי.
על המגדל הישראלי זה נסמך מגדל נוסף, מתקופת הבית השני (אחרי שירושלים נחרבה ונשרפה… ואחרי שחזרו הגולים מבבל). אלה הם שרידי מגדל מהתקופה החשמונאית (המאה השנייה לפני הספירה) רוחבו של מגדל זה 9 מטר והוא בנוי מאבני גזית בעלות שוליים האופייניים למבנים חשמונאים. נראה כי בבוא החשמונאים לבצר את העיר, שיקמו ביצורים עתיקים ושילבו אותם בחומת המגן החדשה. רצפה משותפת מעידה כי החשמונאים התאימו את הביצור לצרכיהם.
החומה הרחבה
החומה הרחבה היא ביצור מחומת ירושלים העתיקה מימי תקופת בית ראשון, השוכן ברובע היהודי בירושלים. חשיבותה של החומה היא בהכרעת וויכוח רב שנים בקהילה הארכאולוגית אודות גבולות ירושלים בתקופת בית ראשון. לכבודה נקרא הרחוב בו היא שוכנת בשם 'רחוב בוני החומה'.
שרידי חומת בית ראשון באזור הקארדו
קארדו היה רחוב ראשי בעל שני טורי עמודים שפיאר ערים רומאיות רבות וחצה אותן מצפון לדרום. הקארדו של ירושלים מתחיל בשער שכם בצפון וחוצה את העיר לכיוון דרום עד לאזור שער ציון.
הקארדו מופיע במפת פסיפס של ירושלים שנתגלתה ברצפת כנסייה מסוף התקופה הביזאנטית בעיירה מידבא בהרי מואב שבעבר הירדן ."מפת מידבא" היא המקור הגרפי הקדום ביותר להכרת מראה ירושלים. החלק הצפוני של הקארדו משתרע משער שכם עד לרחוב דוד והוא מהתקופה הרומית. החלק הדרומי נמשך מכאן לאורך צדו המערבי של הרובע היהודי ונבנה בתקופה הביזנטית, במאה השישית לספירה, בהמשך הקארדו הרומאי שבצפון . בחפירות הרובע היהודי נחשפו בין רחוב חב"ד לרחוב היהודים קטעים מהקארדו הביזנטי לסרוגין לאורך כ-180 מטר. הקארדו היה מורכב ממעבר מרכזי פתוח לשמים לשימוש כרכרות ובעלי חיים ומשני צדיו מדרכות לשימוש הולכי רגל, שתקרתם נתמכה בטורי עמודים. הרחוב מרוצף לוחות אבן ורוחבו הכולל 22.5 מטר. בכמה קטעים נמצאו חנויות מקורות בקמרונות מצדי המדרכות. בקטע הדרומי פונו המבנים המאוחרים ונחשף מיפלס הקארדו הביזנטי שלאורכו שוקמו ושוחזרו חלק מהעמודים. כיום ניתן ללכת לאורך הקארדו ממש כפי שטיילו בו תושבי ירושלים במאה השישית לספירה. בקטע הדרומי פונו המבנים המאוחרים ונחשף מיפלס הקארדו הביזנטי שלאורכו שוקמו ושוחזרו חלק מהעמודים. כיום ניתן ללכת לאורך הקארדו ממש כפי שטיילו בו תושבי ירושלים במאה השישית לספירה.
מוזיאון רוקפלר בדגש על ממצאי תקופת המקרא
מוזיאון רוקפלר לארכאולוגיה, שנפתח ב-1938, ממוקם בבניין המהווה ציון דרך בתולדות מזרח ירושלים. בבניין מוצג אוסף מרשים של עתיקות שנחשפו בחפירות שנערכו בארץ בתקופת המנדט הבריטי (1920-1948).
המוזיאון, שהוקם בשנת 1938 על-ידי ג'ון ד' רוקפלר, נמצא מול חומות העיר העתיקה, והיה מוזיאון העתיקות המסודר הראשון של ירושלים. המבנה הוא שילוב של יסודות מזרח תיכוניים כמו מעברים מקומרים, כיפות וחצרות פנימיות ושל יסודות אירופיים כמו הספרייה בעלת התקרה הקמורה (המקדמת בברכה אורחים מזדמנים), הדלתות הכבדות העשויות עץ אגוז ואביזרי המתכת שיובאו מאנגליה.
נראה שתיבות התצוגה המלבניות המיושנות הניצבות לאורך קירות הגלריות, לא השתנו מאז תקופת המנדט, והן מזכירות את הצילומים הישנים המפורסמים של חדר המגילות הגנוזות – החדר בבניין זה שבו חקרו מדענים את מגילות ים המלח בשנות ה-50.
התיבות מגלות אוצרות מורשת רבים, בייחוד מהחפירות הגדולות של ראשית המאה העשרים, שנערכו במקומות שונים ביניהם גזר, יריחו ובית שאן. על ניהולו של מוזיאון רוקפלר, שהוא גם משכנה של רשות העתיקות, מופקד מוזיאון ישראל, והמוזיאון מציג גם תערוכות מתחלפות. חובבי היסטוריה יוכלו למצוא במקום כל דבר ממטבעות ותכשיטים ועד פסיפסים, פסלים וארונות קבורה, ויוכלו לשוטט באולמות הקרירים והארוכים האלה, ולהתפעם במשך שעות ארוכות ממראה עיניהם.
כתובת רח' סולטן סולימאן 27, ירושלים (ליד שער הפרחים – נסיעה קצרה מכיכר ספרא במקביל לחומת העיר העתיקה)
תחבורה וחניה
קוי אוטובוס 1, 2
חניה בשבת בלבד. במשך השבוע אפשר לחנות בחניונים ציבוריים סמוכים
כניסה חינם
שעות פתיחה למוזיאון רוקפלר
א', ב', ד', ה' 15:00-10:00
שבת 14:00-10:00
ימי ג, ו, וערבי חג סגור
מערת צדקיהו
מתחת לבתי העיר העתיקה מסתתרת מערה מדהימה בגדלה וביופייה: "מערת צדקיהו", היא אחד האתרים המרהיבים בירושלים, והיא פתוחה לסיורים לקהל הרחב.
מערת צדקיהו, שממדיה עצומים ואורכה כ- 225 מט', שימשה כמחצבה קדומה. כאן חצבו את האבן הידועה בשמה הערבי "מלכה", אבן בניה משובחת ששימשה לבניית מבני הפאר של ירושלים. נראה כי ראשית החציבה במקום החלה בימי בית ראשון. יוסף בן מתתיהו מכנה אותה "מערת המלכים". גם בראשית המאה ה-20 חצבו במערה אבנים שמהן נבנה "מגדל השעון" שניצב בעבר מעל שער יפו – מגדל שנהרס בתקופת המנדט הבריטי.
בעבר זוהתה המערה כמערה דרכה ברח צדקיהו, אחרון מלכי יהודה בימי בית ראשון, מפני הכשדים. האגדה מספרת כי בעת מצור הבבלים על ירושלים, נמלט צדקיהו, מלך יהודה, דרך מערה זו ליריחו. מסורת מוסלמית מזהה את המערה כמקום שבו בלעה האדמה את קורח ועדתו, כעונש על ניסיונו למרוד במשה רבנו. חברי מסדר "הבונים החופשיים" החשאי אימצו את המחצבה העתיקה כמקום מפגש והתכנסות.
כניסה: פיתחה של מערת צדקיהו נמצאת בתחתית החומה הצפונית של העיר העתיקה, מעט מזרחה משער שכם:
שעות פתיחה
ימים א' – ה' ושבת: 09:00 – 16:00 בשעון חורף, ועד 17:00 בשעון קיץ.
יום ו': המערה סגורה.
*שימו לב: הכניסה למערת צדקיהו בשבת מתאפשרת גם ברכישת כרטיסים מראש.
*הסיור הינו סיור עצמאי ללא הדרכה מקומית. אין צורך בתיאום מראש.
חייב תשלום
קברי בית ראשון בסנט אטיין
מנזר ליד שער שכם המנציח את המרטיר הראשון בנצרות סטפנוס (בצרפתית – אטיין).
כאשר חפרו אנשי המסדר הדומיניקני בשנת 1885 באיזור סנט אטיין, התגלו שתי מערכות קברים מפוארות ושלמות המיוחסות על פי צורת הקבורה לסוף המאה השמינית לפני הספירה, לימי הבית ראשון. באזור זה נמצאו עוד קברים מאותה, תקופה שכן הוא התאים מבחינת סוג הסלע ומבחינת מרחקו מהעיר, ולכן הוקם כאן מעין שדה קבורה של ירושלים . מערכות קבורה שנמצאו, בנויות מחדרים קטנים חצובים בסלע ובהם 2 – 3 משכבי קבורה בכל חדר. מידות חדרי הקבורה הם: 2.60 X 2.40 X1.80 גובה. מתחת לקברים (רובם) חדרי איסוף לעצמות המכונים כיום מאספות. הרעיון הוא שאחרי שבשר הגוף מתכלה מועברות העצמות למאסיפה, וכך מתפנה מקום על משכבי הקבורה לנפטר אחר. על משכבי הקבורה יש משכבי ראש, אותם אנו מכירים מקברים במקומות אחרים מאותה תקופה. מלבד חדרי הקבורה ישנם במערכות הקבורה גם חדרים גדולים יותר ללא משכבי קבורה, ששימשו להתכנסות ולטיפול בנפטרים לפני הקבורה. כאמור נמצאו שתי מערות קבורה, כאשר שטח הראשונה 78 מטר מרובע ובה מקום ל – 23 נפטרים, שטח המערה השניה 94 מטר מרובע, ובה מקום ל – 28 נפטרים. אנשי המסדר מאפשרים כניסה למערות רק לקורסים אקדמיים, כך שרוב המטיילים לא יכולים להגיע לשם.
כאשר חפרו אנשי המסדר הדומיניקני בשנת 1885 באיזור סנט אטיין, התגלו שתי מערכות קברים מפוארות ושלמות המיוחסות על פי צורת הקבורה לסוף המאה השמינית לפני הספירה, לימי הבית ראשון. באזור זה נמצאו עוד קברים מאותה, תקופה שכן הוא התאים מבחינת סוג הסלע ומבחינת מרחקו מהעיר, ולכן הוקם כאן מעין שדה קבורה של ירושלים . מערכות קבורה שנמצאו, בנויות מחדרים קטנים חצובים בסלע ובהם 2 – 3 משכבי קבורה בכל חדר. מידות חדרי הקבורה הם: 2.60 X 2.40 X1.80 גובה. מתחת לקברים (רובם) חדרי איסוף לעצמות המכונים כיום מאספות. הרעיון הוא שאחרי שבשר הגוף מתכלה מועברות העצמות למאסיפה, וכך מתפנה מקום על משכבי הקבורה לנפטר אחר. על משכבי הקבורה יש משכבי ראש, אותם אנו מכירים מקברים במקומות אחרים מאותה תקופה (באתר מאמר "כתף הינום וקברי בית ראשון"). מלבד חדרי הקבורה ישנם במערכות הקבורה גם חדרים גדולים יותר ללא משכבי קבורה, ששימשו להתכנסות ולטיפול בנפטרים לפני הקבורה. כאמור נמצאו שתי מערות קבורה, כאשר שטח הראשונה 78 מטר מרובע ובה מקום ל – 23 נפטרים, שטח המערה השניה 94 מטר מרובע, ובה מקום ל – 28 נפטרים. אנשי המסדר מאפשרים כניסה למערות רק לקורסים אקדמיים, כך שרוב המטיילים לא יכולים להגיע לשם.
בקירות האולם שישה פתחים:
בראשון מימין לכניסה אין מתקני קבורה וכנראה יועד לחדר טיפול בנפטרים, שם מרחו את גופם בשמנים ובשמים כדי לסתור ריקבון וסירחון, כמו שנאמר לגבי המלך אסא:
" וַיִּקְבְּרֻהוּ בְקִבְרֹתָיו אֲשֶׁר כָּרָה-לוֹ בְּעִיר דָּוִיד וַיַּשְׁכִּיבֻהוּ בַּמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר מִלֵּא בְּשָׂמִים וּזְנִים מְרֻקָּחִים בְּמִרְקַחַת" (דבהי"ב ט"ז י"ד)
חדרי הקבורה מידותיהם: 2.60 X 2.40 וגובה 1.80 מטר. בכל חדר שלשה מדפי קבורה בצורת האות "ח". ומתחת לחדרים (ברוב החדרים) בור אסוף (מאסיפה) עבור עצמות לקבורה משנית לאחר זמן, כדי לפנות מקום על המדפים לנפטרים נוספים. על המדפים ברוב החדרים משכבי ראש לייצוב הגופה. יש מדפים עם שני משכבי ראש משני צידי המדף.
בחדר הימני שמול הפתח יש חדר המשך. בחדר הראשון שני מדפי קבורה מימין ומשמאל, ובהם שני משכבי ראש בכל מדף, האחד מול השני, ובקיר הנגדי פתח לחדר פנימי. בחדר זה יש שלשה סרקופגים חצובים בסלע בצורת "ח". בחדר זה אין מאסיפה וכאן כנראה שכבו אנשים חשובים, אולי דור המייסדים של המשפחה. הסרקופג שמול הפתח בחדר זה מוגבה אולי כי כאן היה טמון אבי המשפחה. אולי בגלל הכבוד לשוכני חדר זה לא התבצעה בהם קבורה משנית. הן בחדר הזה והן בחדר המקדים כרכובים לפאר והדר.
ציוד: נעלי הליכה, ביגוד מתאים, אוכל ושתייה לכל היום.
ביבליוגרפיה:
1. ברקאי גבריאל, כתף הינום, מטמון אל פני חומות ירושלים, מוזיאון ישראל תשמ"ו.
2. איל מירון, ירושלים וכל נתיבותיה, יד בן צבי.
3. מירון בנבנישתי, עיר המנוחות, בתי העלמין של ירושלים, כתר 1990.
4. אטלס כרטא לתולדות ירושלים, דני בהט.
5. מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה. ספרי סיכום לכנס השנתי של מחקרי עיר דוד.
הכנה לסיור במסגרת קורס מורי דרך תשע"ד (חופים) שלוחת חיפה
מדריך: איל מירון
