מול הפולש המצרי – חזית הדרום בתש"ח

יד מרדכי – מוזיאון 

מוזיאון משואה לתקומה בקיבוץ יד מרדכי, נפתח בשנת 1968. הקיבוץ נושא את שמו של מפקד מרד גטו ורשה – מרדכי אנילביץ'. המוזיאון עוסק בשני האירועים המכריעים ביותר בתולדות העם היהודי בזמן החדש השואה והתקומה. במוזיאון מסופר הסיפור של העולם היהודי בארץ ובגולה מראשית המאה העשרים דרך ימי-השואה ועד הקמת מדינת ישראל.

• בחלק המוקדש לשואה מושם דגש על יהדות ורשה ועל סיפור חייו של מרדכי אנילביץ'.
• החלק של התקומה עוסק במלחמת העצמאות ביד מרדכי ובאזור הדרום וכן בהתיישבות בנגב.

 

דרך הפלישה המצרית

 

קרב כפר דרום

ב-15 במאי בשעות הבוקר המוקדמות, חצו כוחות מצריים את הגבול ונעו מבסיסיהם שבאל עריש לרפיח ומשם צפונה בכביש החוף. יעדיהם הראשונים היו נירים וכפר דרום.
כפר דרום היה קיבוץ קטן, וכוח המגן שלו כלל 30 חברים, 10 חברות וכן 20 אנשי פלמ"ח מחטיבת 'הנגב'. המשק המבודד הותקף שלוש פעמים בחודשים אפריל-מאי ומצבו היה קשה. שני ניסיונות של חטיבת 'הנגב' לפרוץ אל היישוב, כדי להחיש לו תגבורת, נכשלו.

בבוקר 15 במאי פתח גדוד 1 של החי"ר המצרי בסיוע טנקים, שריוניות וארטילריה בהתקפה השלישית על המשק. משנפגע אחד הטנקים, פנו השאר עורף והפקירו את הרגלים לאש המגינים אשר עשתה בהם שמות. כעבור זמן מה התאוששו המצרים וכלי רכבם שבו והתקרבו כדי לחפות על חילוץ פצועי החי"ר שנותרו בשטח. עתה החלו המצרים להפגיז את המשק בתותחים ובמרגמות.

למשך מספר שבועות השתרר שקט והמצרים ויתרו על כל ניסיון לכבוש את כפר דרום והסתפקו במצור עליו, על ידי כיבוש המשלטים מכל עבריו. אנשי כפר דרום עכבו את הצבא המצרי עוד 48 שעות.

קרב נירים

ככל שהתקרב מועד ה-15 במאי, אחרי שפרצה מלחמת העצמאות, היה ברור שנירים תהיה הנקודה הראשונה שתפגוש את הפולש המצרי, בגלל המיקום שלה. לכן החלו לבצר את נירים לקראת הפלישה המצרית, שפכו כמויות של מלט, הכינו שקי חול, חפרו תעלות והקימו גדרות, כך שנירים היתה מוכנה למלחמה יותר מנקודות אחרות בנגב. ערב הפלישה המצרית 39 איש הגנו על נירים, ואכן הציפיות לא אכזבו. המצרים אכן פלשו לא"י בשתי דרכים: דרך אחת צפונית, לאורך דרך הים, ודרך שנייה- דרך ניצנה. נירים היתה הראשונה לפגוש את הזרוע הצפונית של הצבא המצרי. המצרים העמידו תותחים בשורה ועם שחר החלו להפגיז את הנקודה, העמידו טנקים ושריוניות שפתחו באש על היישוב, ולאחר מכן גל של מתקפת חיל רגלים. אנשי נירים התכופפו וחיכו עד יעבור זעם, ורק כאשר חיל הרגלים התקרב הם פתחו באש והצליחו לבלום את גל ההתקפה הראשון. לאחר מכן הגיעו גל התקפה שני ושלישי, ובמהלך היום אנשי נירים שיוועו לעזרה. במבטחים, לא רחוק מכאן, מחלקת פלמ"ח החלה להתארגן לבוא לעזרתם. חלק מאנשי המחלקה היו לבושים כערבים ותכננו לקחת מטעני חבלה, להתערבב בין החיילים המצרים ולזרוק את המטענים לתוך המשוריינים המצרים. ברגע האחרון הם ויתרו על התוכנית והגיעו לנירים כדי לתגבר את הנקודה ולפנות פצועים. אלא שהם לא פשטו את הלבוש הערבי, ומגני נירים ראו ערבים עולים עליהם, ופתחו עליהם באש. למרבה המזל הם לא פגעו, ואיש לא נפגע. מחלקת הפלמ"ח תגברה את נירים, שהצליחה לעמוד באותו יום ארוך של התקפה, אחרי הפגזות והתקפות חוזרות ונשנות. למחרת באמצע היום, אחרי הפגזה נוספת, המצרים החליטו לא להתעכב כאן יותר, אבל כדי לא לצאת מכאן מבוישים- הנקודה כולה נראתה הרוסה לגמרי, הכל הוחרב על ידי ההפגזות והירי, והמגנים היו מחופרים בעמדות שלהם, וכך הצבא המצרי התארגן וערך שיירת ניצחון שעברה בין רפיח ונירים. אנשי רפיח ראו את נירים ההרוסה ואת הצבא המצרי ממשיך בשיירת ניצחון צפונה. אנשי נירים הרימו את ראשם והבינו שהגרוע מכל עבר, אבל נכנסו להתבצרות של שישה חודשים מתחת לקרקע, כי הצבא המצרי אולי עבר אותם, אבל תותחים מצריים עדין ישבו ברפיח והפגיזו אותם מדי פעם. כל החיים התנהלו מתחת לקרקע, כולל מטבח וחדר אוכל ואפילו מערכת של מראות שהכניסה אור פנימה. כשאנשי נירים יצאו החוצה, הם ראו שהנקודה כולה הרוסה לגמרי, הכל חרב, ההתקפה הרסה את היישוב שהם בנו והשקיעו בו כל כך הרבה, למעט קיר אחד של צריף חדר האוכל, שנשאר עומד ועליו תלויה כרזה מחגיגות ה-1 במאי. על הכרזה הכתובת: "לא הטנק ינצח כי אם האדם".

התשובה היא שאנשי נירים עכבו את הצבא המצרי 36 שעות.

יד מרדכי במלחמת השחרור

גבעת הקרב – יד מרדכי

ב- 18 במאי נודע לראשונה שהקיבוץ עומד להיות מותקף למחרת היום. עוד באותו לילה פונו הילדים וחלק מהנשים לקבוץ רוחמה. בבוקר ה- 19 במאי 1948, החלו התקפות הצבא המצרי הסדיר בהפצצות מטוסים ובהפגזות ארטילריה כבדות. לקראת בוקר ה- 24 במאי כשהוברר שעיקר התגבורת לא תגיע –  הוחלט לסגת. הכוח הנסוג שעבר בין קווי המצרים נקלע לאש מרגמות.  3 לוחמים נתפסו ע"י המצרים ונרצחו. בסך הכול נפלו בקרבות 26 מגינים ו- 35 נפצעו. למרות שאבדות המצרים היו כבדות: כ- 400 איש, התקבל כיבוש הקיבוץ על ידי העיתונות המצרית בתרועות ניצחון. המלך פארוק הגיע לכאן והצטלם לרגלי מגדל המים המחורר.

עמידת הגבורה בת ששת הימים של מגיני יד מרדכי, העניקה למדינה הצעירה זמן יקר שאיפשר לקבל את משלוחי הנשק האיכותיים, את ארבעת מטוסי הקרב הראשונים מצ'כיה  וכן איפשרה לחטיבת "גבעתי" להקים קווי הגנה בדרום  ולעצור את הפולש המצרי מלהגיע לתל אביב.

 

 

פסל אנילביץ' ומגדל המים – יד מרדכי

לשמוע את שיר המגדל

 מרד גטו וארשה

בכל זאת מזהו מתוק לסיום

[ֿ

 

 

מסלול מומלץ: יד מרדכי – מוזיאון, גבעת הקרב ופסל אנילביץ', מצודת יואב, נגבה, גבעת תום ותומר, ניצנים – "הארמון" ופסל הלוחמת העבריה, גשר עד הלום.

ציוד: נעלי הליכה, ביגוד מתאים, אוכל ושתייה לכל היום.

ביבליוגרפיה:

1. יעקב שביט, ההיסטוריה של א"י , הכרך העוסק במלחמת העצמאות.

2. יהודה ואלך, אתרי קרבות בארץ ישראל, הוצאת כרטא.

3. יהודה ואלך אטלס כרטא לתולדות מלחמת העצמאות.

4. ישוב הנגב, 1900-1960, סידרת עידן יד בן צבי.

5. אפרים ומנחם תלמי, ספר הנגב, הוצ' עמיחי תל אביב.