יאנוח-ג׳ת קרב דרוזים ב-דרוזים *

בית הקברות ביאנוח ג׳ת

כל תושבי יאנוח-ג'ת (يانوح-جت‎) בגליל המערבי משתייכים לעדה הדרוזית. במלחמת השחרור שרתו תושבי הישוב גם הכוחות קאוקג׳י וגם בכולחות צה״ל.

בכפר יאנוח מתגוררים כ-70% מתושבי המועצה. בג'ת מתגוררים 30%. הכפר נמצא בגובה שבין 430-640 מטר מעל פני הים. יאנוח-ג'ת הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1990. המועתה המקומיטת מכנה את הישוב ״סביון של הגליל״.

הישוב קדום מאד ושמו נזכר בתנ”ך במלכים ב’ ט”ו, כ״ט

בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּקַּח אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה וְאֶת-יָנוֹחַ וְאֶת-קֶדֶשׁ וְאֶת-חָצוֹר וְאֶת-הַגִּלְעָד וְאֶת-הַגָּלִילָה, כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי; וַיַּגְלֵם, אַשּׁוּרָה.

ג’ת הוזכר בתנ”ך בכמה מקומות, ובמקורות אחרים.

האם יאנוח היא ינוח ההגלילית?

יש חוקרים המזהים את העיר המקראית ינוח הגלילית באתר סמוך ליאנוח, שבו נערכו חפירות ארכאולוגיות. יתכן שינוח הגלילית היתה עירו של התנא אבא יוסי בר חנן איש ינוח. [יש עוד ינוח סמוך לעיירה עקרבה, דרומית מזרחית לשכם.]

האם יאנוח היא תחנת מנוחה בכביש ללבנון?

לתושבי יאנוח יש מסורת שמקור השם 'יאנוח' הוא במיקומו על אם הדרך מלבנון למרכז הגליל, ושעוברי דרכים היו נחים בו.

נחל המג׳נונה

בצידו הצפוני של ג׳ת, נחל ינוח ומדרומו נחל גיתה, שניהם זורמים מערבה וחוברים לוואדי הרחב של נחל בית העמק. על המפה נקרא הנחל "בית העמק" אך המקומיים קוראים לו "המג'נונה". כי בעומק ערוץ הנחל ישנו מעיין פועם, סוג של מעיין שעיתים נובע ועיתים נפסקת נביעתו לזמן מה. טוותה אגדה מקומית-כפרית סביב המעיין, המספרת על רוללה (מכשפה) שגרה בנקבת המעיין ולפעמים נתנה מים ולפעמים עצרה אותם כי הייתה משוגעת ורצתה לשגע את כולם.

בית הקברות הצבאי יאנוח-ג׳ת

יאנוח בתקופת המנדט

בתוכנית החלוקה משנת 1947 היו הכפרים מיועדים להפוך לחלק מן המדינה הערבית.

במלחמת העצמאות – קרב דרוזים נגד דרוזים

צבא קאוקג׳י: חיילי קאוקג'י נכנסו לכפר יאנוח, שהיה היחיד מכפרי הדרוזים אליו נכנסו כוחות קאוקג'י. לחיילי קאוקג'י הצטרפו גם חלק מתושבי הכפר.

הצתרפות דרוזים לצה״ל: במהלך מלחמת העצמאות נעשו מאמצים להביא את הדרוזים לנייטרליות לכיוון היהודי. במסגרת מבצע חירם של צה״ל תפסה פלוגה דרוזית, בפיקוד יהודי בחטיבת עודד, משלט ביאנוח בליל ה-28 באוקטובר 1948, ללא קרב, לאחר שחיילי קאוקג'י נמלטו מהכפר.

השליח לכפר יאנוח: על מנת שהכפר ינוח יכבש ללא קרב (כמו שעשו בכפרים הדרוזים האחרים), מרדכי שכביץ מפקד האזור החליט ליצור קשר עם שיח' ג'בר מועדי ושיח' סאלח ח'ניפס , בפגישה סוכם שמועדי ישלח שליח לינוח. ואכן נשלח שליח בשם סלמאן סאלחה אבו ריאד.

שיח' מועדי תדרך את השליח להגיד לשיח' של ינוח שצה"ל אמור להגיע, ואם ייתפס על ידי צבא ההצלה של קאוקג'י עליו להגיד אותו דבר, השליח נתפס ואמר את מה שביקשו ממנו להגיד.

תקלת הקשר עם הלוחמים של צה״ל: שאר כוחות חטיבת עודד נסוגו, לאחר כישלון ההתקפה על תרשיחא, לבסיסם מבלי להודיע לפלוגה הדרוזית שמכשיר הקשר שלה היה מקולקל.

הפלוגה הדרוזית עלתה בשלוחה כשבראשה הובילה מחלקת ההר שרוב אנשיה הגיעו מסוריה, במסגרת צבא ההצלה, תחת פיקודו של המ"מ אסף כץ.

חדירת כוחות קאוקג׳י ליאנוח: אנשי צבא ההצלה של קאוקג'י גייסו את כל הגברים בינוח וציידו אותם בנשק כדי לעזור להם במארב נגד הכוח של חיילי צה"ל, הפלוגה הדרוזית הופתעה כי אמרו להם שיקבלו את פניהם בכפר, הם התקבלו במכת אש ממנה היו רוב הנפגעים.

בבוקר ה-29 באוקטובר 1948 התעודדו כוחות קאוקג'י מהצלחתם וחדרו שוב לכפר. הם פתחו באש על חיילי הפלוגה הדרוזית של צה״ל שמצאו עצמם לפתע מוקפים מכל צד. התפתח קרב נסיגה קשה שבו נפלו 12 דרוזים מחיילי הפלוגה וכן שני מפקדיה היהודים, יונתן אברמזוןאסף כץ והרופא היהודי של הפלוגה, ד"ר דהן – מורלי סולומון. תוך הנסיגה חודש הקשר האלחוטי עם מטה החטיבה ומיד הופעלו תותחים על הכפר כדי לסייע בנסיגה.

הכיבוש השני של יאנוח: הכפר נכבש למחרת ללא קרב עם נסיגת כוחות קאוקג'י מהאזור. בחקירה טענו ראשי הכפר כי לא יכלו לעשות דבר נגד חיילי קאוקג'י וכי התושבים שהצטרפו אליהם לא היו מתושבי יאנוח אלא פליטים מהכפרים הסמוכים שנכבשו.

האשמות נגד הדרוזים: הקרב ביאנוח הביא להאשמות מצד יהודים ודרוזים כלפי תושבי יאנוח. משה כרמל מתאר את הקרב הזה בספרו "במערכות צפון" כ"מקרה בגידה מפתיע ומזעזע". לטענת גורמים בצה"ל, כניסת צה"ל ליאנוח תואמה עם נכבדי הכפר אשר הפרו את הסיכומים איתם. לעומת זאת, אנשי הכפר טוענים שלא היה כל תיאום וכי לא ידעו שבין חיילי צה"ל נמצאים דרוזים. בסוף 1948 בררו אנשי משרד החינוך האם יש להעניש את תושבי הכפר בדרך של הזנחת הטיפול בהם בעקבות קרב יאנוח.

הסולחה: ביולי 1949 ארגן יעקב ברזני סולחה בין אנשי יאנוח לבין דרוזיי הכרמל שבניהם נהרגו בקרב. כל אחת ממשפחות החללים הדרוזים שנהרגו בקרב קבלה פיצוי של 4,000 לירות שנאסף מהמשפחות ביאנוח-ג'ת שאחד מבניהן השתתף בקרב לצד כוחות צבא ההצלה של קאוקג'י. משפחות שלושת החללים היהודים שנפלו בקרב זה הודיעו שהן מתנגדות לקבל את הכסף והסכום שהיה מיועד להן הועבר גם הוא למשפחות הדרוזיות.

במדינת ישראל

בשנת 1966 נפרצה דרך אל הכפר, שעד אז הגישה אליו הייתה דרך שבילים, ובשנת 1972 זופת הכביש.

הכפרים יאנוח וג'ת היו בין השנים 1968–1990 חלק מן המועצה האזורית מרכז הגליל. לאחר פירוקה, הוקמה המועצה המקומית יאנוח-ג'ת. במסגרת תוכנית החירום הכלכלית של 2003 אוחדה המועצה המקומית יאנוח-ג'ת עם שכנותיה, ג'וליס, אבו סנאן וירכא לרשות מקומית אחת – גיי"א. תושבי הכפרים התנגדו לאיחוד ופעלו לסיכולו. כעבור כשנה בוטל האיחוד, ויאנוח-ג'ת חזרה להיות מועצה מקומית עצמאית.

קברים קדושים ביאנוח – ג׳ת

ביאנוח שוכן קברו של סתי שמסה. המקום קדוש לעדה הדרוזית.

צילום: סאלח עקל חטיב – קברו של סתי שמסה ביאנוח

בג'ת שוכן קבר קדוש נוסף – קברו של אבו ערוס. המקום קדוש לעדה הדרוזית. כיום נמצא קברו של אבו ערוס במקום שבו הייתה מערתו, מעליו כיפה וצמוד אליו נמצאת החילווה (בית התפילה הדרוזי) של ג'ת. האלון הסמוך הפך לעץ מקודש וגדול מידות, המביא ברכה ומכונה "אלמוברכה" – עץ או מקום המביא ברכה. מאמינים נוהגים לשבת תחתיו כדי להתברך בו, לנשק את גזעו העבות ולהוביל את החתן ביום החתונה סביב העץ.

%d בלוגרים אהבו את זה: