זכינו לחופשה משפחתית בחו"ל. זאת לא הפעם הראשונה שאני יוצא מארץ ישראל. אין לי בעיה עם טומאת "ארץ העמים". אבל ללכת לבלות בארץ בה רצחו יהודים? נו, בספרד כפר הייתי, ואף ברוסיה הידועה לשימצה עבור המצאת המושג פוגרום דרכה כף רגלי.אז כנראה שאני נגעל במיוחד מארצות דוברות גרמנית. מה לעשות אבל בפרנקפורט ביקרתי – אבל זה היה במסגרת עבודה. בסיכום נשאר חרם רק על אוסטריה. הגורל הביא לי סיבה משפחתית טובה לבקר במדינה זו. מה לעשות? לאחר התלבטויות לא מעטות החלטתי בכל זאת לבקר בוינה וחלקים של אוסטריה. ימח שמם יש להם מדינה יפה.
ביציאה מנמל התעופה הבינלאומי בן גוריון (שיש לי חלק בהקמתו) ראיתי את הכרזה הזו בתצוגה של פוסטרים של קרן היסוד. השפות השתנו ומשמעות המילים התחלפה. מי היום יבנה את פלסטין ועוד ביידיש?
אוסטריה ארץ יפה, אפשר להגיד יפה מאד. המציאות יותר יפה מהסרט "צלילי המוסיקה!" במדריכים כותבים שהאוסטרים אינם נחמדים. להפך הם רבים יצאו מגדרם לסייע לתייר עם כיפה על הראש. שימו לב למרעה המטופח והיערות לאורך הנחלים. ירוק מקסים! הם לא יודעים מה זה קוצים.
תחילת החופש בילינו בביקור מקסים בוינה הבירה עם כבישי הטבעת שלה. בכל פינה מונומנט ומופע רחוב.
וכמובן פוגשים חברים מבית הכנסת.
לאחר מכן התמקמנו בעיירה נהדרת בשם וויידהופן על נהר יבס, המכונה גם "עיר המגדלים". המגדל הזה מנציח בכתובת באותיות קידוש לבנה על הקיר מלחמה בה אירופה כמעט נפלה בידי העותמנים. בעיירה ציורית זו הצליחו להביס את הטורקים ולקחת שלל רב. מי יודע איך היתה נראית אירופה אילו הטורקים ניצחו? למעשה לפי מראה הפנים של הפועלים דיירי השכונות היותר עניות בוינה, אולי הטורקים אכן ניצחו.
מחלון חדרנו במלון הממוקם בארמון משופץ צפינו על הנהר, העיר העתיקה, הכניסה העירונית (קתולית) והמבצר (שליטי העיר היו הגמונים של הכניסיה הקתולית). המבצר משום מה נקרא מבצר רוטשילד! סקרנותי משכה אותי לעלות דרך מוזיאון האלמנטים (אש, מים, אדמה ואוויר) המוקדש למפעלי מתכת שפעלו על מתקני אנרגיה בגדה של נהר היבס. טפסתי במדרגות הצרות מאד של המגדל. התגלה לפני מוזיאון נוסף, שיחזור דרכי העינויים בהן הרגו הקתולים את אחיהם הפרוטסטנטים. בקומה השישית – למי שיש כח – יש תצוגה למען זכויות האדם בארצות הבלתי מפותחות של אפריקה ואסיה. על הגג חדר אירועים מזכוכית. ממש מקום שמח לערוך בו חתונה!
כמובן שאין אפשרות להסתיר את השתתפותם הפעילה של התושבים במאמץ המלחמתי של הנאצים במלחמת העולם השניה. לא מצאתי לא סימן ולא זכרון של קהילה יהודית במקום.
היום יש דאגה רבה להרבה קבוצות חלשות באוכלוסיה – למשל הצפרדעים. כמובן ללא תמרור מוזר אי אפשר.
בהתאם למסורת "הושבילים" גם טיילנו ברגל בהרים מעל נהר הדנובה. בכל כפר יש שפע של מסלולים מסומנים ומדודים. מסתבר שקיים גם מסלול מישורי לאופניים לאורך כל הנהר. היה מעניין להיפגש עם רוכבי האופניים, ילדים וסבים, מארצות רבות, ולשמוע על מסלוליהם.
