חאן א-לובאן הוא מבנה חאן בדרך ההר העתיקה מדרום לצפון, המכונה 'דרך האבות' מירושלים לשכם (כביש 60) vמחברת בין הערים המרכזיות מהתקופות הקדומות: באר שבע, חברון, בית לחם, ירושלים, שכם, עפולה, נצרת. החאן שוכן סמוך ללובאן א-שרקיה. לובאן א-שרקיה הוא כפר פלסטיני שבצפון הגדה המערבית, הממוקם כ-15 ק"מ מדרום לשכם.
הכפר נמצא צפונית להתנחלות מעלה לבונה. מעלה לבונה הוא התנחלות ויישוב קהילתי דתי.
שמו של היישוב על שם הצמח הריחני "לבונה" שגודל באזור לצורך הקטרת הקטורת בבית המקדש.
החאן נמצא בתחתית מעלה תלול ומפותל בכביש הישן המכונה 'מעלה לבונה' (כיום הכביש הראשי עוקף מעלה זה, והמעלה משמש רק ככביש גישה ליישוב מעלה לבונה).
החאן שימש כנקודת מנוחה להולכים בדרך, בעיקר בתקופה הממלוכית והעות'מאנית, בה היה החאן תחנה בדרך השיירות ירושלים – דמשק. החאן, היה התחנה האחרונה לפני יום המסע האחרון לירושלים, ובו נהגו ללון בטרם העלייה הקשה ב'מעלה לבונה', ולפני אזור ואדי חרמיה . שם זה ככל הנראה ניתן לו משום שבעבר הוא היה מקום מועד להתקפות שודדים על עוברי האורח במקום, מכיוון שהמקום כה צר ועמוק והדרך עוברת בתוך ערוץ הנחל.
נחלת הכלל
בית מיכה – פסל מיכה
סיפור פסל מיכה הוא הסיפור הראשון בחלק השלישי של ספר שופטים, המתאר את התגלגלותו של מקדש ביתי שבנה איש מהר אפרים בשם מיכה (או מיכיהו). הסיפור מובא בפרקים י"ז – י"ח בספר שופטים, ומטרתו המוצהרת להדגים את האנרכיה ששררה בישראל לפני תקופת המלוכה.
ישנם המזהים את אזור החאן עם בית מיכה, המוזכר בספר שופטים כאתר אכסניה על הדרך הראשית מירושלים צפונה, לפי דברי הגמרא במסכת סנהדרין המזהה אותו כ-3 ק"מ משילה, מרחק המתאים לאזור לובאן בו ממוקם החאן.
תניא: רבי נתן אומר: מגרב לשילה ג' מילין, והיה עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבין זה בזה. ביקשו מלאכי השרת לדוחפו, אמר להן הקב"ה הניחו לו, שפיתו מצויה לעוברי דרכים.
על האתר המקראי "גרב", המוזכר כמקומו של מיכה, מובאת השערה על ידי החוקר שמואל קליין שהכוונה לגבעה באזור הנקראת ג'בל ע'רבה (קרי: רורבה), בה נמצאו שרידי יישוב מתקופת בית ראשון ושני. שם הקרוב לשם המקראי גרב.
זאב וילנאי בערך "לובאן שרקיה" באנציקלופדיה "אריאל" מצטט שני תאורים על האתר מהעת החדשה: בראשון מדווח נוסע טורקי בשם אוליה שלאבי בן המאה ה-17 שעבר במקום ב-1616 ומציין כי החאן מורווח מאוד. התיאור השני הוא של 230 אסירים ושבויים יהודים שהובאו למקום מירושלים ב-1917, בעת נסיגת הכוחות הטורקיים מפני הצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם הראשונה. גם טל קלאר בספר "לפני אפרים בנימין ומנשה" מביא את הדברים בתמציתיות.
