יציאה מחוץ לחומה בירושלים – השכונות היהודיות

מאז המאה ה- 16 במאה ה- 19 הייתה ירושלים במצב של הזנחה גמורה. הנציבים שהיו אחראים על ירושלים התחלפו מדי שנתיים, וכך כמעט ולא נעשה דבר לקידומה של העיר במשך כמעט 300 שנה. בשנת 1830 נכבשו ירושלים וארץ ישראל למשך עשר שנים על ידי המצרים. בשנת 1840 עזרו המעצמות האירופאיות לתורכים לגרש את המצרים. אף על פי שהעות׳מאנים חזרו לשלוט בארץ ישראל לאחר מכן, כבר בתקופת הכיבוש המצרי החלה חדירה של המעצמות האירופאיות לירושלים ונוצרה השפעה אירופאיות על ירושלים.

עד אמצע המאה ה-19, ירושלים היתה המתוחמם בין חומות העיר העתיקה בלבד. הרובע היהודי בירושלים איכלס את כל 14 אלף היהודי ירושלים. הייתה צפיפות רבה, מחירי הדירות היו גבוהים מאוד, ותנאי החיים היו גרועים. המודעות להיגיינה הייתה אפסית. הנוצרים (בעיקר הפרוטסטנטים) והמוסלמים החלו לצאת מתוך חומות העיר העתיקה ולבנות מחוצה לה ("כרם אברהם", ביה"ס גובאט), אך בקרב היהודים היה חשש גדול מאוד מחיות הטרף ומהשודדים שמחוץ לחומות. משה מונטיפיורי פעל להרחבת הישוב היהודי מחוץ לחומות מתוך חשש שיהודים לא ירצו לעלות יותר לארץ. הוא גם הַעִיז להציע להִינַתֶק מתרוּמוֹת "כַּספֵי החַלוקָה",ה"כוללים" ואת "בתי המחסה" – ולהעיז להיות עצמאות. כך נעשה המעבר אל מחוץ לחומות במידה רבה על סמך קווים עדתיים גם בתוך הקהילה היהודית עצמה. בנוסף יש במעבר אל מחוץ לחומות הכרה בצורך לקבל עקרונות מודרניים אך יחד עם זאת הרצון לעשות כן תוך שימור ערכים מסורתיים. במקביל היתה גם יציאה ערבית מן העיר העתיקה.

קרא גם: הנחלאות – שכונות יהודיות מחוץ לחומות ירושלים

1. משכנות שאננים – 1860

משכנות שאננים: השכונה היהודית הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות העיר העתיקה הייתה משכנות שאננים, שהוקמה על ידי הפילנטרופ היהודי-אנגלי, השר משה מונטיפיורי, לאחר ביקורו הרביעי בארץ ישראל ב-1855 בירושלים בתקופה העות'מאנית. שכטנת משכנות שאננים סימלה את תחילת תקופת "היציאה מן החומות" בירושלים. השטח שנקנה היה מגרש של 18 דונם (180,000 מ"ר), מעל לבריכת הסולטאן מול הר ציון. לשטח קרא "כרם משה ויהודית", על שמו ושם אישתו. השם הקבוע, משכנות שאננים, ניתן לה בהשראת פסוק מספר ישעיהו, פרק ל"ב, פסוק י"ח: "וישב עמי בנווה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות". על שליש מהשטח שרכש, ה"שכונה" נבנתה למעשה כמבנה ארוך אחד של בתים טוריים, שבנייתו ארכה כשנה והוא נחנך בשנת 1860. המבנה כלל 16 דירות מרווחות יחסית במושגי אותם ימים. כאשר הציע מונטיפיורי את הבתים בחינם, לא הגיעו דיירים. מונטיפיורי הציע משכורת לדיירים במשכנות שאננים, ומעטים היו מוכנים לשים נפשם בכפם ולצאת מחומות העיר העתיקה.

בשנת 1857 בנה מונטיפיורי את טחנת הקמח כדי להוזיל את הטחינה, לתת פרנסה ליהודים ולהקל על התושבים. בסופו של דבר הטחנה קמה אבל כנראה היתה בשימוש זמן קצר בלבד (אם בכלל). בשכונה הקימו שני בנינים: את הבנין הגדול בנו בשנת 1860 ואת הקטן בשנת 1865.

בתי משכנות שאננים כיום, לאחר שיפוץ ושימור, משמשים כמרכז כנסים, מרכז למוזיקה ובית הארחה.

 

מחנה ישראל – 1868

2. מחנה ישראל: ליד בניין הצעירים הנוצרים: ימק"א. שכונת מחנה ישראל היתה השכונה היהודית השנייה מחוץ לחומות, והייתה הראשונה שהוקמה על ידי תושבי העיר העתיקה עבור עצמם. "מחנה ישראל" היא "שכונת עדה" ונבנתה ב-1865 על ידי היהודים המוגרבים (המערביים). עלה לירושלים ממרוקו הרב דוד בן שמעון (המכונה צוף דב"ש) שהצטרף כבר ב-1869 לפעילות בניית שכונת "מחנה ישראל". שכונה קטנה זו נבנתה ליד בריכת ממילא ושרידים ממנה נשארו באזור מלון המלך דוד עד היום. "מרכז מורשת יהדות צפון אפריקה ומתקיימות בו תערוכות ופעילויות שונות הקשורות בעדות צפון אפריקה. הביקור בבית מומלץ. תאום ביקור בטלפון – 02/6235811. חובה לבקר: שכונת המוגרבים הראשונה אל מחוץ לחומות.

בתחומי מאה שערים שכונות קטנות אחדות, שנבנו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 ונבלעו במרוצת השנים בשכונה: אבן יהושע (בתי הלפמן), בני משה (שכונת המגורשים), בתי אונגרין, בתי ורשה (נחלת יעקב), בתי נייטין, בתי פרלמן (עיר שלום) ושערי משה (בתי ויטנברג).

 

בתי ויטנברג – שערי משה – 1888

12. שערי משה: בעיר שמחוץ לחומות בנה משה וויטנברג שכונה הנקראת "שערי משה" או בפי העם "בתי משה וויטנברג". השכונה נמצאת במורד רחוב "חיי אדם" היורד מבנין ההסתדרות לכוון שכונת "מאה שערים". ר' משה וויטנברג היה חסוך ילדים ושכונה זו אמורה להנציח אותו. השכונה נבנתה כשכונת הקדש להשכרה, כלומר, התושבים שילמו דמי שכירות מידי חדש בחדשו, הכסף נאסף ועמד לזכותם עד שהסכום המצטבר הגיע לשווי הדירה, ואז הפכה זו לרכושם.

בית ישראל – 1888

13. בית ישראל:  שכונה חרדית בצפון ירושלים שנבנתה בשנת 1888, מצפון לשכונת מאה שערים. בראשיתה נקראה השכונה 'מאה שערים החדשה', בשל קרבתה למאה שערים. השכונה תחומה בין הרחובות מאה שערים, שבטי ישראל, שמואל הנביא, ויואל. השם "בית ישראל" נלקח מהפסוק ביחזקאל, ל"ו, י': "וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלָה וְנוֹשְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה". לפי המסורת שימש מקום השכונה בימי בית המקדש השני לשפיכת הדשן, היא פסולת הקורבנות שנותרה לאחר הקרבת הקרבנות בבית המקדש.

אוהל שלמה – 1891

רבי יצחק ליפקין השתייך לאנשי העלייה הראשונה ובהקמת השכונות השתתף שותפו רחמים מזרחי הקבלן, הם בנו שתי שכונות בירושלים שמחוץ לחומות. השכונה הראשונה שבנה הייתה אהל שלמה (על שם אביו של מזרחי רחמים) בין שכונת בית יעקב לבין בתי חסידוף.

בתי הבוכרים – ״רחובות״ – 1891

15. בתי הבוכרים צפונית מערבית לעיר העתיקה. השכונה ממוקמת בין הרחובות יחזקאל ובר-אילן בצפון מערב העיר. השכונה נקראת "רחובות" על פי הפסוק מדברי יצחק אבינו "ויקרא שמה רחובות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו פרינו בארץ" (בראשית, כ"ו, 22). ב-1891 נרכש "כרם ג'זאל". הרעיון להקמת השכונה עלה כבר במאה ה-18, כשהגיע שליח מארץ ישראל לבוכרה. הרב יוסף ממאן, שליח העדה הספרדית, גילה בבוכרה קהילה מתבוללת, רחוקה מהיהדות. במשך שהותו בקרב אנשי הקהילה הרביץ בהם תורה וציונות ועודד אותן לעלות ארצה ולהשתקע בה. הגל הראשון של יהודי בוכרה הגיע בשנת 1872 והשתקע בעיר העתיקה.

 

ימין משה 1891

ימין משה היא שכונה ותיקה בירושלים מול הר הזיתים וחומת העיר העתיקה. השכונה הוקמה בשנת 1891 כחלק מהיציאה מן החומות, בצמוד לשכונת משכנות שאננים שהקים משה מונטיפיורי. זוהי השכונה הראשונה בירושלים הנקראת על שם משה מונטיפיורי והמייסדים בחרו בשם "ימין משה" בעקבות דברי ישעיהו הנביא: "ויזכור ימי עולם משה עמו… מוליך לימין משה זרוע תפארתו… לעשות לו שם עולם". השכונה ננטשה במלחמת השחרור, ולאחריה יושבה מחדש כשכונת ספר על ידי עולים מטורקיה ומכורדיסטן, והייתה קרובה לקו העירוני שחצה את העיר. עם איחוד ירושלים הפכה לשכונת יוקרה.

עזרת ישראל – 1892

עזרת ישראל: היא שכונה קטנה, בין רחוב יפו לרחוב הנביאים. השכונה כוללת שני טורי בתים (במקורם, דו קומתיים) הנמשכים מרחוב יפו ועד חצרה האחורית של הכנסייה האוונגלית הבינלאומית (שחזיתה פונה לרחוב הנביאים). השכונה הוקמה בשנת 1892 על ידי קבוצה של ספרדים ואשכנזים. אופי השכונה כיום מסורתי-חילוני. הגבעה הסמוכה מצפון למיקום השכונה נחשבה על ידי מקובלים כ"פתחא דקרתא" (פתח העיר) ומקום מושבו של משיח בן יוסף, שיכשיר את הקרקע לביאת המשיח. לפני ייסוד השכונה הוקם באתר "אוהל משיח בן יוסף" בו התפללו מקובלים מתלמידי הגר"א לביאת המשיח.‏

בשכונה זו ניתן לזהות כל צורות סיתות האבן הירושלימית

סוגי סיתות אבן המקובלים בישראל:

• טוּ‏בּ‏זֶ‏ה – אבנים עבות וכרסתניות המסותתות לצורת תבנית בעלת בליטה מעוגלת הבולטת החוצה מפני הקיר. בנייה באבן בעיבוד טובזה מאפיינת את הבנייה הערבית, את הבנייה של הטמפלרים וכן בבניית גדרות. כמו כן נעשה שימוש באבן בעיבוד טובזה לחיפוי מבנים בירושלים בבניה לפני שנות ה-70.
• תָ‏לטִיש – עיבוד פני האבן בפטיש ואזמל ליצירת שקעים בצורות המזכירות פסיקים ונקודות.
• מוּ‏סֵמסָ‏ם – קילוף פני האבן באמצעות אזמל מיוחד בעל שלוש או ארבע שיניים, היוצר מרקם של שקעים זהים בקוטר מילימטרים ספורים על כל פני האבן.
• מוּ‏טבה – מכונה גם "סיתות מוטבע". הטבעת חורים באבן באמצעות פטישים מיוחדים בעלי 16, או 25, או 36 שיניים. מספר השיניים וגודלן קובע האם הסיתות יהיה בסגנון מוטבה עדין או גס. השימוש בסיתות מסוג מוטבה נפוץ בעיקר במשקופי פתחים, במזוזות או באדני חלונות וכן יש שימוש רב לאבנים בסיתות מוטבה בבנייה תעשייתית, כיוון שהן מתאימות לשימוש בתבניות פלדה יותר מאשר אבנים המסותתות בסגנונות אחרים.
• שָ‏חוּ‏טָ‏ה – סירוק פני אבנים רכות באמצעות מסרק ברזל היוצר חירוץ אחיד לאורך פני האבן.
• תָ‏פגִ'יר – כמו מוסמסם, רק שבמקרה זה מבצע הסתת את העיבוד מכמה כיוונים, כך שנוצרות על פני האבן שורות שקעים בכיוונים שונים, מכונה גם מוסמסם תפג'יר.

 

אבן יהושע – בתי הלפמן – 1893

17. אבן יהושע: אבן-יהושע נוסדה בשנת 1893 ונקראה גם "בתי -הלפמן". גבולות השכונה: בדרום "בית הבריאות שטראוס" במזרח "בתי ורשה"בצפון רחוב גאולה ובמערב רחוב שטראוס. לא רחוק מככר השבת.

בתי ורשה – 1894

בתי ורשה: (נקראת גם נחלת יעקב) היא שכונה חרדית בשולי מאה שערים, סמוך לכיכר השבת. השכונה מורכבת משני טורי בתים דו-קומתיים מקבילים הנמתחים במקביל לרחוב מאה שערים בין רחוב שטראוס לרחוב "חיי אדם". בשנת 1894 תרם הנדבן יעקב טננוורצל מלובלין את הכסף הדרוש והבתים נקראו על שמו "נחלת יעקב". ב-1924 תרם הנדבן דוד וינגרטן להרחבת השכונה ולהוספת קומה שנייה. ברשומות הטאבו מופיע הנכס כ"הקדש בידרמן".

בתי נייטן – 1903

18. בתי נייטן:   שכונה חרדית בירושלים ליד בתי ההונגרים, בצפון העיר. בתי נייטין הוא מתחם בניינים שנבנו במקור כהרחבה של שכונת מאה שערים בירושלים. שכונת בתי נייטין נוסדה בשנת 1901 (ה'תרס"ב) על ידי הרב שמואל זנוויל שפיצר ועל שמו של הנדבן והתורם המפורסם הרב מנחם נייטין.

זכרון משה – 1905

19. זיכרון משה: שכונה במרכז ירושלים, בין רחוב הנביאים לכיכר השבת. זיכרון משה נוסדה בשנת 1905 על ידי קבוצת משכילים ציוניים ובהם דוד ילין והרב יחיאל מיכל פינס. זו אחת מחמש שכונות שהתרומה להקמתן ניתנה על ידי משה מונטיפיורי, בתנאי שישאו את שמו.

יגיע כפיים – 1908

20. יגיע כפיים: לשכונת אחווה שני חלקים: ״יגיע כפיים״ ו- ״שכונת אחווה״. ביניהם מפריד רחוב רבי יעקב מאיר. חלקה המערבי, שרחובותיו נושאים את שמות של חכמים שהיו ידועים כבעלי מלאכה כרבי יוחנן הסנדלר, רבי יצחק נפחא ורבנו תם נקרא "יגיע כפיים" (שרכישת המגרש עליה היא יושבת מומן על ידי אגודת בעלי המלאכה בירושלים, "אומנים המפרנסים את עצמם ללא כל נדבות״.

 

שערי חסד – 1908

21. שערי חסד: שכונת שערי חסד היא שכונה ותיקה במערבה של ירושלים, בין השכונות נחלאות, רחביה וקריית וולפסון. גבולותיה הם: בצפון – רחוב הגר"א; במזרח – רחוב אוסישקין; בדרום – רחובות אבן שפרוט והר"ן; ובמערב – רחוב דיסקין. השכונה הוקמה בשנת תרס"ט (1909) על שטח של כ-40 דונם, ושומרת זה כמאה שנה על אופייה הדתי-השמרני. השכונה נודעה באנשי החסד והצדקה, וכן ברבנים ובתלמידי החכמים שפעלו בה.

אחווה – 1908

22. אחווה: ליד רח' מלכי ישראל, מערבית דרומית למקור ברוך. שכונת אחווה (הירושלמים מבטאים במלעיל) היא שכונה חרדית בירושלים, בין רחוב מלכי ישראל לשכונת זיכרון משה, מערבית דרומית למקור ברוך. חלק מגוש השכונות של גאולה. לשכונת אחווה שני חלקים. ביניהם מפריד רחוב רבי יעקב מאיר. חלקה המזרחי נקרא ״יגיע כפיים״. חלקה שממזרח לרחוב יעקב מאיר נקרא "אחווה".

גבעת שאול – 1908

25. גבעת שאול: שכונה במבואות המערביים של ירושלים. נקראת על-שם הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר (1817-1906). הוקמה בשנת 1908 כשכונה חקלאית. חרבה בקרבות על ירושלים במלחמת העולם הראשונה (השכונה היחידה בירושלים שנפגעה בקרבות) והוקמה מחדש ב-1919.

 

מקור חיים – 1924

מקור חיים: שכונת מקור חיים הוקמה בשנת 1924 על ידי קרן קיימת לישראל, מדרום למושבה הגרמנית, וסמוך למסילת הברזל הישנה. היא נקראת על שם חיים הכהן מחרקוב אשר מכספו נרכש חלק ניכר מקרקעותיה.

רשימת השכונות הגדולות שבירושלים ותאריך הקמתן

א. השכונות העיקריות שהוקמו עד מלחמת העולם הראשונה
1. משכנות שאננים 1860 השכונה הראשונה מחוץ לחומות.
2. מחנה ישראל 1868 ליד בניין הצעירים הנוצרים: ימק"א.
3. נחלת שבעה 1869 במרכז העיר, ליד כיכר ציון, רח' יפו.
4. מאה שערים 1874 מערבית צפונית לעיר העתיקה; לידה בית ישראל.
5. אבן ישראל 1875 ליד מאה שערים.
6. משכנות (ישראל) 1875 ליד מחנה יהודה.
7.שכונת "בית יעקב"1875 ליד שוק מחנה יהודה
8.מזכרת משה 1883 דרומית למחנה יהודה.
9. אוהל משה 1883 בהמשך למזכרת משה, מערבה.
10. מחנה יהודה1887 ליד רח' יפו. שם השוק של ירושלים.
11. סוכת שלום
12. שערי משה 1888.
13. בית ישראל 1888 צפונית למאה שערים.
14. שערי צדק 1889 בית החולים שערי צדק. עבר לבית וגן.
15.בתי הבוכרים 1891 צפונית מערבית לעיר העתיקה.
16. ימין משה 1892 הרחבה של משכנות שאננים, ליד החומה.
17. אבן יהושע 1893 ליד מאה שערים. בסמוך לה בתי ורשה.
18. בתי נייטן 1903 ליד בתי ההונגרים, בצפון העיר.
19. זיכרון משה 1905 דרומית למקור ברוך.
20. יגיע כפיים 1908.
21. שערי חסד 1908 ממערב לעיר, צפונית לרחביה.
22. אחווה 1908 ליד רח' מלכי ישראל, מערבית דרומית למקור ברוך.
23. נחלת צדוק 1908.
24. נחלת ציון 1908 ליד רחוב בצלאל, ליד זכרון טוביה.
25. גבעת שאול 1908 במערב, עם הכניסה לירושלים.