גן לאומי ציפורי – עין חיא

את הדרך מהושעיה למושב צפורי אתם כבר מכירים היטב. אין צורך לחזור על ההוראות.

תסכלו יא בורגנים עירונים על הנוף הטבעי של מושב. כאן סוסום הם לא בסופורי סבתא ופרות הן לא שוקולד.

בדרך שמתי לב בפעם הראשונה לבית הקברות "מקברה" מוסלמית במרכז הישוב.

היום כנראה היה איזה אירוע לרוכבים כי כל הזמן ראיתי נגררים עם סוסים מגיעים למושב וכן בדואים מגיעים רכובים בסך.

ליד השער הראשי של המושב, לאחר מחנה המש"צים יש פניה ימינה (מערבה) לגן לאומי ציפורי. שים לב השילוט פונה רק למגיעים לציפורי מהכביש הראשי. יש אפשרות לבקר עין חיא, אך דחיתי את זה לפעם אחרת כי רציתי לחפש מסלול הסובב את ציפורי מצד מערב ולהגיע לאגם ציפורי ושם לחזור להושעיה בדרכים חקלאיות.

אכן המסלול קיים – אך אתגרי ביותר. תפנו ימינה ותיצמדו לגדר של מחנה נוער. אז תטפסו למעלה כמו הסיסמה של מדינת ניו יורק EXCELSIOR מעלה-מעלה. היער מאד מיוחד כי גדלים בו גם אורנים, ברושים ואקוליפטוסים יחד עם החורש המתחדש. בפיסגה היער מתחלף המרעה טבעי. תיזהרו לא לדרוך במקום הלא נכון.

כאן מתגלית תופעה מעניינת של מערות וחללים טבעיים בקרקע שנחצבו, עוצבו והורחבו על ידי אבותינו. צילמתי אחת.

מיד לאחר מכן התברר לי שקיימות מערות רבות, מוסרות בצמחיה העבותה. חלקן מחוברות מתחת לקרקע, כלומר בעלי שני פתחים. אני מתאר לעצמי שהן שימשו למגורים, אחסון, דיר בעלי חיים, ולאגורת מי גשם. ממש "עולם תחתון" בציפורי.

בדרך מאגם ציפורי פגשתי שוב את הרוכבים הבדואים יחד עם כל קבוצת הרוכבים.

כשהגעתי חזרה להושעה נכנסתי דרך שביל הכלניות. גם כדאי להתעכב שם.

ניסיתי למצוא את העתיקות של שלב ז' ללא הצלחה. האם למישהו יש תמונה של העתיקות הללו?

שבת שלום