בית לחם הגלילית העתיקה בשבט זבולון

בית לחם הגלילית – תנ״ך

בבית לחם בנחלת זבולון (בית לחם הגלילית – בית לחם צרייה -Bethlehem of Zebulun – Bethlehem Zoria (נ״צ 218200/737968) שוכן ליד קרית טבעון כעשרה ק״מ צפונית-מערבית לנצרת – בדרום הגבעות של אלונים – שפרעם. התקיים יישוב יהודי עד לאחר חורבן בית המקדש השני. בתחילה נקראה בית לחם הגלילית רק "בית לחם" אך כדי להבדיל את הישוב מבית לחם יהודה נקראה מבית לחם הגלילית "בית לחם בנחלת זבולון".

"ונהלל ושימרון וידאלה ובית לחם ערים שתים עשרה וחצריהן" (יהושע פרק י"ט פסוק ט"ו)

רוב החוקרים בדעה שאבצן, ששפט את ישראל אחרי יפתח, הוא בן שבט יהודה ונקבר בבית לחם יהודה. המיעט סבור שהוא בן שבט זבולון ונקבר בבית לחם הגלילית.

"(ח) וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו אֶת-יִשְׂרָאֵל, אִבְצָן מִבֵּית לָחֶם: (ט) וַיְהִי-לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים, וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת שִׁלַּח הַחוּצָה, וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת, הֵבִיא לְבָנָיו מִן-הַחוּץ; וַיִּשְׁפֹּט אֶת-יִשְׂרָאֵל, שֶׁבַע שָׁנִים: (י) וַיָּמָת אִבְצָן, וַיִּקָּבֵר בְּבֵית לָחֶם:" (שופטים, פרק י"ב, פסוקים ח'-י')

סיפור מגילת רות נסב סביב בית לחם יהודה. לפי המסורת רחל נקברה לא הרחק מבית לחם יהודה. ע"פ המדרש, פירוש השם "בית לחם" אינו לחם אלא מלחמה (מן השורש: ל-ח-מ).

משמעות השם בית לחם

משמעות השם ״בית לחם״ היא בית של לחם – כלומר מקום פורה ליד נחלים איתנים. זה מתאים לעמק יזרעאל החקלאית. יש לציין שהשם בערבית بيت لحم משמעותו בית בשר- House of Meat. ע"פ המדרש, פירוש השם "בית לחם" אינו לחם אלא מלחמה (מן השורש: ל-ח-מ).

בית לחם הגלילית – בית שני

ממצאים ארכיאולוגים בבית לחם הגלילית מבית שני:

מערות קבורה מימי בית שני נחשפו בשנת 1906 ביער העוטף את המושב כיום.
גת עתיקה נמצאה במרכז המושב.
בגת העתיקה נמצאו כלי אבן עשויים מגיר רך בהם השתמשו יהודים אשר הקפידו על דיני טהרה החל מימי בית שני.
נמצאו כלי חרס מן התקופה הפרסית.
נתגלה קנקן מן התקופה ההלניסטית

התקיים במקום יישוב יהודי עד לאחר חורבן בית המקדש השני.

בית לחם הגלילית – התקופה הרומית

לאחר חורבן הבית בית לחם הגלילית היתה מקום למושבה של משמרת הכהנים מלכיה. משמרת מלכיה או משמרת בית לחם נקרא (באלגוריה לחטאיהם של הכהנים וישראל.) על שם המלך מנשה שהעביר בנו למולך, והיה מבית לחם. שרידי בתים מן התקופה הרומית נמצאו בחפירות שבוצעו בשנת 2013.

הארכיאלוג הצרפתי ויקטור גרן – Victor Guérin שסקר את המקום לפני כמאה וחמישים שנה, מצא בה חורבות בית הכנסת עם כניסה לכיוון דרום, אך כיום הוא איננו. הוא מצא עוד בנין על ציר מזרח-מערב שיתכן שהיה כנסייה. בשנת 1882 ערך ה-PEF סקר במקום.

בתלמוד הירושלמי (תחילת מסכת מגילה) מזהים את מיקום הישובים המוזכרים בספר יהושע בתקופתם. מוזכרת בית לחם הגלילית כ"בית לחם צרייה" בגלל היותה חלק מממלכת צור ששלטה על אזור זה בגליל. גם החוקר קליין מעלה השערה כי בית לחם הייתה בשטח ממלכת "צור".

"וקטת ונהלל ושומרון ויראלה ובית לחם. מחלף, חלף. מאילון, איילון בצעננים, אגנייא דקדש. ואדמי, דמין. הנקב, ציידתה. ויבנאל, כפר ימה. עד לקום, לוקים. וקטת, קטינית. ונהלל, מהלול. ושמרון, סימונייה. ויראלה, חורייה. בית לחם, בית לחם צרייה". תלמוד הירושלמי (תחילת מסכת מגילה)

במשנה (כלים ב,ב ובפירוש הברנטורא שם) נזכרות "חביות לחמיות" שנעשות בבית לחם זו, והן גדולות מאותן הנעשות בלוד.

בית לחם הגלילית – בתקופה הביזנטית

בתקופה הביזנטית הפכה בית לחם ליישוב נוצרי. הארכיאולוג אבירם אושרי, שחפר בבית לחם הגלילית במשך 11 שנים, מעלה השערה שהאוכלוסיה הנוצרית רצתה להבדיל בית לחם ״הגלילית״ לבין בית לחם שביהודה.

הנוצרים סומכים על הנביא מיכה: ואתה בית־לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה ממך לי יצא להיות מושל בישראל ומוצאתיו מקדם מימי עולם. (מיכה 5, 2)

על פי הברית החדשה בית לחם הוא היישוב בו נולד ישו. לפי המסורת היהודית בית לחם היא עיר הולדתו של דוד המלך. המסורת הנוצרית בברית החדשה מאמינה שישו הוא בית דוד.

וְגַם יוֹסֵף, שֶׁהָיָה מִבֵּית דָּוִד וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, עָלָה מִן הַגָּלִיל אֶל יְהוּדָה, מֵהָעִיר נָצְרַת לְעִיר דָּוִד הַנִּקְרֵאת בֵּית לֶחֶם. (לוקס ב׳, 4)

בעת שנולד ישוע בבית לחם יהודה, בימי הורדוס המלך, באו לירושלים חכמים מן המזרח. (מטי ב׳ 1)

לכן בית לחם הגלילית היא מקום הולדתו של ישו אבי הנצרות, ולא בית לחם שביהודה. יש פרוטסטנטים שמוכנים לקבל את הדעה של אושרי אך אורתודוקסים וקתולים לא. דעתו של אושרי לא נתקבלה על ידי רשות העתיקות.

אושרי שואל מדוע אישה בחודש התשיעי להריונה תסע 175 ק״מ על גבי חמור כשאפשר לנסוע 7 ק״מ לבית לחם הגלילית? מה עוד שמרים היתה בת ציפורי ויוסף בן בית לחם. לדעתו סביר יותר ששידוך בוצע בין שני כפרים קרובים: בית לחם הגלילית וציפורי.

נמצאו שרידי בתים וחומה מראשית (המאה ה-4-5 לספירה). בכנסייה מן המאה ה-5-6 לספירה נמצאה רצפת פסיפס מעוטרת בענפי גפן המאוכלסים בדגמי בעלי חיים, ציפורים, עצים וסל ענבים. פסיפס זה מוצג כיום בנתב"ג במסלול החזרה לארץ. עוד שתי 2 כנסיות נוספות נמצאו בחפירות שונות. גם מבנים חקלאיים ואסמים מן המאה ה-7 נמשפו. באחד מהם אף נמצאו מטבעות מימיו של הרקיליוס (610 – 641 לספירה).

בית לחם הגלילית – בתקופה האומית והעבאסית

בשנת 2016 בחפירות של רשות העתיקות נמצאו מבנים מן התקופה האומית והעבאסית.

בית לחם הגלילית – בתלקופה הצלבנית

יש עדויות על יישוב נוצרי בתקופה הצלבנית המאוחרת אשר ישב בבית לחם.

בית לחם הגלילית – בתקופה הממלוכית

מן התקופה הממלוכית נמצאו שרידים המעידים על יישוב קטן בסדר גודל של כ-50 משפחות ערביות, בתקופה זו בית לחם הייתה חלק מ"א-שאם" (סוריה הגדולה). נשמר השמו העתיק של המקום: בית לחם.

בית לחם הגלילית – באימפריה העות׳מאנית

בתקופת שלטון האימפריה העות׳מאנית נכתב במסמכי מיסים כי ב-1595 היו בבית לחם 27 משקי בית מוסלמים. בביקורו של הקונסול הבריטי ב-1859 ביישוב כתב כי האוכלוסייה של המקום מונה כ-110 איש ואילו ברשימת האוכלוסיית חירבת בית לחם מ-1887 נכתב כי בבית לחם היו כ-55 תושבים מוסלמים.