בית הבק *

חורבות בית הבק כיום. צילום: Avital beilis

בית הַבֶּק (נקרא גם חירבת אלערג') הוא קבוצת מבנים מאבן בזלת (סלע שחור, קשה מאד, בנוי מגרגרים דקים ומשובץ בגבישים) הניצבים כ-500 מטרים ממזרח לשפך הירדן לכנרת בחורשת אקליפטוסים גבוהים. המקום שימש כמקום מגורים לקבוצת חלוצים מאוקראינה והיה לאחד מניסיונות ההתיישבות הראשונות סביב הכנרת. המבנים נקראים על שמו של 'עבד א-רחמן באשה אליוסף', בבעל מרבית האדמות בבקעת בית צידה, שנודע בכינויו הבק. לעומת בקעת גינוסר (המערבית) לא התקיימה כמעט התיישבות יהודית בעת החדשה בבקעת הבטיחה (המזרחית), אך מתחילת המאה ה-20 נעשו ניסיונות רבים לרכוש את קרקעות הבטיחה הפוריות על מנת לישב בהם יהודים. את שרידי בית הבק והמבנים הסמוכים לו ניתן לראות עד היום בשטח, להיזכר בחלוצים הראשונים של המקום.

בית הבק בלילה צילום: Yaki.berdugo

בסוף התקופה העותמאנית התגורר בבית הבק הכורדי עבד א-רחמן באשה אליוסף. לאחר מותו הועברו האדמות לבנו הצעיר פואד, ותושבי בקעת בית צידה היו האריסים שלו.

קשת בכניסה למבנה צילום: דב קרייזל

בעשור הראשון של המאה ה-20 עלתה לארץ קבוצה של חלוצים מחצי האי קרים שבאוקראניה, ובעיירה הומל שבבלאורס. הם חיפשו מקום להתיישבות והוצע להם להתיישב על אדמת הבק בבטיחה. מכיוון שלא עלה בידם לקנות את האדמה הם החליטו להתיישב כאריסי הבק הכורדי. נחתם חוזה אריסות לתשע שנים, והבק הבטיח לספק למתיישבים צאן ובקר. בסוכות 1904 התיישבו במקום שש עשרה משפחות. חלקן התגוררו בצריפים שבנו וחלקן בחדרים בחצר בית הבק. הן עסקו בחקלאות, ואף עסקו בדייג בים הכנרת ונטעו עצי אקליפטוס הקיימים כאן גם היום.

מבט מלמעלה צילום: AVRAHAM GRAICER

לאחר מגפת מלריה שהכתה בתושבים, ולאחר שלא עמדו בקשיי התחבורה בחורף, כאשר כל הדרכים היו מוצפות, ולטבריה ניתן היה להגיע רק בסירות, נטשו בשנת 1909 את מקום מושבם בבית הבק.

נסיון רכישת בית הבק

מאביב 1930 ניהל מנהל חברת "הכשרת היישוב", יהושע חנקין, משא ומתן עם שלושת בני עבדול רחמאן על רכישת אדמותיהם בגולן ובבטיחה. הוא הקדיש את כל מרצו להשגת האדמה, והדגיש כי אדמות בני עבדול רחמאן אינן רחוקות מקרקעות הברון בחורן, וכי רכישתן תאפשר יצירת גוש התיישבות יהודי רציף.

ב-16 במרץ 1934 נחתם בתל אביב חוזה התקשרות בין חנקין לבין נציגי אחד עשר יורשי הבק, על רכישת אדמות בבטיחה ובגולן. מדובר על שטח עצום של כ-300 אלף דונם, שעשוי היה לתת ליישוב היהודי שליטה מלאה על הכנרת מכל עבריה. זו הייתה אמורה להיות פריצת דרך חשובה לקראת מימוש התיישבות בשטחי הגולן, החורן והבטיחה.

כדי לעקוף את האיסור הצרפתי וההתנגדות הסורית, החליט חנקין לשוות למפעל אופי כלכלי: לא תהיה זאת רכישת קרקעות, אלא הקמת מפעל פיתוח כלכלי, שחלק ממניותיו יהיו בידי סורים. ב-24 במאי 1935 הוקמה החברה, שנקראה "החברה לפיתוח הגולן ובטיחה". מיד לאחר מכן החלו הקשיים: יורשי הבעלים לא הצליחו לפנות את האריסים מהאדמות ולהשיג את הרישיון הדרוש להעברת הקרקע, והעיתונות הערבית גילתה כי הציונים עומדים מאחורי החברה החדשה ויצאה נגד הקנייה. לבסוף הודיעה הממשלה הסורית בפירוש כי לא תרשה התיישבות יהודית בבטיחה. בעקבות התפתחויות אלו, שרת, שהתייחס קודם לכך בחיוב רב לרכישת גולן ובטיחה, טען שאין עוד לעשות באותו זמן שום צעד בעניין.

בית הבק ברשות הסורים

לאחר נטישת המקום על ידי המתיישבים כבשו הסורים את השטח והפכו אותו למוצב סורי. הסורים מיקמו מספר מוצבים בגזרת הפעולה, רובם בנקודות גבוהות ושולטות: מוצב השפך – מוצב גדול בשפך הירדן אל הכנרת. בשטח המוצב נמצא בית הבק שכלל חווה חקלאית ובמרכזה בית בן שתי קומות. מוצב זה אויש על ידי גדוד חי"ר במילואים שמרכזו הלוגיסטי היה בבית המכס שליד גשר בנות יעקב.

מבצע עלי זית

פעולת כנרת (שמו הרשמי: מבצע עלי זית) היא פעולת תגמול צבאית שנערכה ב-11 בדצמבר 1955 (כ"ו בכסלו ה'תשט"ז, נר שני של חנוכה) על ידי צה"ל נגד מוצבי צבא סורים בפאתי רמת הגולן על שפת הכנרת. חיל המודיעין הישראלי המעיט באמדן הכוח הסורי במוצבים של כורסי ובית הבק. 3 פלוגות צנחנים במילואים, בפיקוד אהרן דוידי. תפקידן היה לכבוש את אזור מוצב השפך ואת בית הבק ולבצע חסימה על כביש המוביל לחורבת דיקה. הכוח שכבש את בית הבק ומוצב השפך ירד מגבעת קלע, היכן שנמצא היום מושב אלמגור, חצה את הירדן והתפצל לשניים: חלק אחד בפיקודו של אלישע שלם כבש את בית הבק, והחלק השני בפיקודו של רפאל איתן כבש את מוצב השפך.

Operation Olive Leaves נחלת הכלל

בעקבות מבצע זה השתררה באזור רגיעה לזמן מה. בשנים שלאחר מכן נתחדשו הפגיעות בדייגים ובחקלאי אלמגור, עד לכיבוש הגולן.

על חרסים ושליחים / פרופ' מרדכי אביעם

בית הבק בית בטיחה צילום: Carmit Ben Mordechai
בית הבק הבית החדש צילום: Carmit Ben Mordechai

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: