בושה לצה"ל
בטיול בשביל ישראל בקטע בין גימזו למסילות ציון, התאכזבתי עמוקות מהתנהגותן של שתי יחידות שונות של צה"ל לפי הסימנים שמצאתי בשטח. האם היוצא מן הכלל מלמד על הכלל?
באתר הנצחה לחטיבה 7 מאחורי מנזר השתקנים בלטרון מתנופף דגל הפוך וקרוע. אילו אני מפקד היחידה הייתי טס לשם בעצמי מיד ברכב השטח הצמוד שלי לסלק את הבזיון הזה הן לזכר הנופלים והן לכבוד היחידה. אל תדאגו. אין בעיה טכנית להגיע לשם. אני מבטיח שכל המסלול עביר לרכב 4X4 לטרקטורונים ולאופניים – וכמובן להולכי רגל. ליד לטרון עקבות צבאות רבים. עמדות צה"ל, ירדנים וצלבנים בעירבוביה.
בהמשך אותו מסלול יחידה צה"לית אחרת ערכה טיול אוגדתי לחייליה. רק, מה לעשות, הם השאירו בשטח את כל שלטי נ"צ לדראון עולם לפרטצ'יות שלהם.
יער קק"ל מטופח
בקטע זה של שביל ישראל עוברים ליד נוה שלום (הכפר היהודי-הערבי) דרך יער אשתאול של קק"ל. היער מטופח ונקי עם שפע של פינות מוצלות להפסקה ופיקניק. מפתיע שבניגוד ליערות קק"ל בצפון כאן אין כמעט חבלות וחוליגניות במצבות ההנצחה. יתכן שהסיבה לכך נובעת מאוירת הסובלנות ודו-קיום בנווה שלום או פשוט כי כפרי הערבים נעזבו במלחמת השיחרור.
מי היה גר בבית מספר י' 15 ?
חורבה, ח'ירבה – כל אחד והחורבן שלו. משהו מפריע לי שאני מטייל בין סימני החיים שהיו והפכו ח'ירבה: טרסות ובוסתנים נטועים בעצי זית, בדקלים ובצברים. רוב הבתים פוצצו על ידי חיל ההנדסה עוד לאחר מלחמת העצמאות, אך בודדים נשארו כמעט שלמים. מי היה גר בבית מספר י' 15 ? ואת מי אבות אבותיו של אותו דייר גירשו קודם לכן? עד מתי?
חייל הפח
מגיע ציון לשבח לקק"ל שבסוף המסלול בפארק רבין הוקמו פסלי אנשי פח להנציח את מפעל הגבורה של "דרך בורמה", צינור השילוח, הסרפנטינות וה"שפאלות".
ניתן להגיע ברגל, ברכב פרטי או באופניים. מכביש 38 פונים ליד תחנת הדלק של מסילת ציון לשביל מספר 9370 המסומן אדום. עוברים ליד עין מסילה ונוסעים כ- 2.5 ק"מ לסרפנטיות.
