בוטניקה במקורות ובכתבי הקודש *

מי שלמד בקורס מורי דרך שינן ולמד בעל פה את ההגדרות הבוטניקה. רצוי שמורה דרך גם יידע איפה בוטניקה במקורות ובכתבי קודש?

בתה

בתה של שיחים ובני שיח (dwarf shrub steppe) כולל בעיקר שיחים (עד כ-50 ס״מ). הבתות אופייניות לשטחים עם אקלים או קרקע דלים, המונעים התפתחות חורש, וכן לשטחים שעברו הפרעה.

בבתה הים תיכונית שולטות: הסירה הקוצנית, הקורנית המקורקפת, הלוטמית הדביקה, ובגולן נפוצה חברת החלבלוב המגובשש.

בָּתָה עשבונית (Shrub-steppe) היא תצורת צומח בה שולטת בשטח חברת צמחים שיחניים, עשבוניים וגאופיטים (בין 50 ס"מ עד מטר אחד). בבתה עשבונית שולטים:  דגניים, גאופיטים, מיקריפטופיטים, וצמחי שושנת. הבתה האופיינית לחבל האקלים הים תיכוני ולספר הים-תיכוני. מקור השם בָּתָה הוא במקרא, והוא ניתן לצורה זו על ידי אלכסנדר אייג, שהיה מראשוני הבוטניקאים בישראל. השימוש העיקרי באזורי בתה עשבונית הוא מרעה.

וַאֲשִׁיתֵהוּ בָתָה לֹא יִזָּמֵר וְלֹא יֵעָדֵר וְעָלָה שָׁמִיר וָשָׁיִת וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר (ישעיהו פרק ה׳ ו׳)

ישעיהו מנבא נצחון נצחי נגד רצין מלך ארם (זבובים ודבורים בבתות):

וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִשְׁרֹק יְהוָה לַזְּבוּב, אֲשֶׁר בִּקְצֵה, יְאֹרֵי מִצְרָיִם; וְלַדְּבוֹרָה–אֲשֶׁר, בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר.  וּבָאוּ וְנָחוּ כֻלָּם בְּנַחֲלֵי הַבַּתּוֹת, וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים; וּבְכֹל, הַנַּעֲצוּצִים, וּבְכֹל, הַנַּהֲלֹלִים.  בַּיּוֹם הַהוּא יְגַלַּח אֲדֹנָי בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה בְּעֶבְרֵי נָהָר, בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר, אֶת-הָרֹאשׁ, וְשַׂעַר הָרַגְלָיִם; וְגַם אֶת-הַזָּקָן, תִּסְפֶּה. (יהושע ז׳ י״ח-כ׳)

ישעיהו ז׳ כ״ג מנבא  שייהרסו השטחים המעובדים ובכל הארץ תעלה צמחיית בר כלומר בתה, אשר תשמש מרעה לבקר. הדעת נותנת כי בנסיבות אלו פרחי הבר יתרבו ולדבורים היה שפע צוף ואף אפשרות לקנן בעצי המטע העזובים. חורבן זה יביא לכך שלשארית הפליטה בארץ יהיה שפע חלב ושפע דבש.

והיה ביום ההוא יהיה  כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף לשמיר ושית תהיה כל הארץ. (ישעיהו ז׳ כ״ג)

גריגה (Garrigue)

גריגה (בערבית שׂוּחַ) היא תצורה פתוחה, בה שולטים שיחים ועצים נמוכים, צמחים עשבוניים, גאופיטים, מיקריפטופיטים, וצמחי שושנת ועשבוניים חד שנתיים. בגובה שבין 50 ל-150 ס"מ. השולטים בגריגה הם שלהבית דביקה, לוטם, מרווה משולשת, קידה שעירה ואשחר ארצישראלי.

יער פתוח

יער פתוח נקרא גם יער פארק, הוא תצורה של עצים נמוכים בעלי גזע בודד, מפוזרים יחסית בשטחי שיחים נמוכים ועשבוניים.

חורש – חורש ים תיכוני

חורש (Mediterranean forests, woodlands, and scrub) הוא תצורה צפופה של עצים קטנים (עד כ-4 מטר), מרובי גזעים, בעלי עלים קשים, יחד עם שיחים גבוהים ונמוכים, בני שיח, וצמחים מטפסים. ברוב אזורי החורש בארץ היא שולטים אלון מצוי ואלה ארצישראלית.

הנה האויב מפנים ומאחור, ומי הירדן מקצה מזה ויערות וביצות מקצה מזה, ומקום לנוס אין. (ספר מכבים א׳ מ״ו)

יער

יער הוא תצורה של עצים גבוהים יחסית, צפופים, ובעלי גזע ראשי יחיד. העצים השולטים: אלון מצוי ברוב האזור הים תיכוני, יער אלון התולע וער אציל בצפון הארץ, יער אורן ירושלים בצפון הארץ ובהרי יהודה בקרקעות רנדזינה בהירה ויער אלון התבור ולבנה רפואי בצפון הארץ.

בעלי חיים גדולים, כגון אריות ודובים, יכולים לחיות ביער. אביו ואמו של שמשון הלכו הכרם אך שמשון הלך לבד ביער כיהוא נזיר ואסור לו ללכת בכרם.

וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ, תִּמְנָתָה; וַיָּבֹאוּ, עַד-כַּרְמֵי תִמְנָתָה, וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת, שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ. (שופטים י״ד ה׳)

הדבורים מקננות בעצי היער ומייצרות שם דבש.

וַיָּשָׁב מִיָּמִים, לְקַחְתָּהּ, וַיָּסַר לִרְאוֹת, אֵת מַפֶּלֶת הָאַרְיֵה; וְהִנֵּה עֲדַת דְּבוֹרִים בִּגְוִיַּת הָאַרְיֵה, וּדְבָשׁ. (שופטים י״ד ח׳)

התנאים המיוחדים שבהם נמצא הר הכרמל, כגון אזור גיאוגרפי, גובה מעל פני הים, רוחות, משקעים, לחות יחסית, קרבה לים, וכן סוגי סלעים וקרקעות וערוצי נחלים לחים, גרמו להתפתחות צמחייה ים תיכונית עשירה ומגוונת של יערות, חורשים, גריגות ובתות. הר הכרמל מתואר על ידי ישעיהו כיער:

"והכרמל ליער יחשב" (ישעיהו כט, 17).

ה׳ הביא על עם ישראל שלש גזרות כנגד שלש העבירות שבידם. מכאן אנו שומעים שהיו בונים במות לעבוד׳ה זרה ביערות.

לָכֵן, בִּגְלַלְכֶם, צִיּוֹן, שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ; וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה, וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר. (מיכה ג׳ י״ב)

גם נביא הושע מתאר חורבן שדות חקלאיים שייפכו ליער בו חיים חיות השדה.

וַהֲשִׁמֹּתִי, גַּפְנָהּ וּתְאֵנָתָהּ, אֲשֶׁר אָמְרָה אֶתְנָה הֵמָּה לִי, אֲשֶׁר נָתְנוּ-לִי מְאַהֲבָי; וְשַׂמְתִּים לְיַעַר, וַאֲכָלָתַם חַיַּת הַשָּׂדֶה. (הושע ב׳ י״ד)

בתקופת הכניסה לארץ ישראל, יהושע מצוה על בני יוסף בירוא היערות כדי להנחיל התנחלות חקלאית.

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ, אִם-עַם-רַב אַתָּה עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה, וּבֵרֵאתָ לְךָ שָׁם, בְּאֶרֶץ הַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים:  כִּי-אָץ לְךָ, הַר-אֶפְרָיִם.  וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יוֹסֵף, לֹא-יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר; וְרֶכֶב בַּרְזֶל, בְּכָל-הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בְּאֶרֶץ-הָעֵמֶק, לַאֲשֶׁר בְּבֵית-שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ, וְלַאֲשֶׁר בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל.  וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-בֵּית יוֹסֵף, לְאֶפְרַיִם וְלִמְנַשֶּׁה לֵאמֹר:  עַם-רַב אַתָּה, וְכֹחַ גָּדוֹל לָךְ–לֹא-יִהְיֶה לְךָ, גּוֹרָל אֶחָד.  כִּי הַר יִהְיֶה-לָּךְ, כִּי-יַעַר הוּא, וּבֵרֵאתוֹ, וְהָיָה לְךָ תֹּצְאֹתָיו:  כִּי-תוֹרִישׁ אֶת-הַכְּנַעֲנִי, כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ–כִּי חָזָק, הוּא. (יהושע פרק י״ז ט״ו-י״ח)