בארץ ישראל הפרות אוכלות כלניות!

פסח השנה העניק לחובבי הטבע שפע של אפשרויות של נופים, פרחים ומסלולים משפחתיים ואיכותיים. כסבא מנוסה ניצלתי  את המפגשים בחג ובחולו של מועד לטייל ברגל עם ילדי ונכדי. הטיולים היו כפיים, בריאים, חינוכיים ותרמו לקירוב הדורות. אני משתף אתכם במעט מן היעדים שלנו.

תצפית על המכתש הזעיר: נוסעים בכביש הגישה למ"ק ציפורית עד קצה הדרך הסלולה ועוד קצת עד שער בשביל העפר. עוברים את השער ומתקדמים במסלול קצר ומעגלי המתאים גם לעגלות. שימרו היטב על הילדים בעת התצפית ליד הצוק. שם ממתין לכם מכתש זעיר וצבעוני מהמם. באותה הזדמנות תוכלו להיווכח בהרצת המחנה ואיושו על ידי חיילינו הגיבורים.

מרבד וורוד של פשתה: יוצאים מזרחה מבית העלמין של הושעיה ובצומת דרכים ביער פונים ימינה לכיוון דרום מזרח בעליה קלה כלוטו. כעבור כמה מאות מטרים מתגלה בשדה פתוח מרופד במרבד של פשתה וורודה.

הטבע, הנוף והפרחים הם מסגרת נהדרת לצלם תמונות מרגשות וגם ניתן לשחק בניפוח בועות.

בדרך חזרה לישוב פגשנו במינהרת הזמן שיירה יהודית מלפני "תלפים" שנה. מעניין שהעברית שלהם נשמעה בדיוק כמו שאנו מדברים היום. רוכבי החמורים יצאו מכפר קדם.

עתיקות צפורי: צפורי העתיקה השכנה היא אתר מרתק. תמיד אני מפנטז אם אבותי הכהנים התגוררו בה.

בסוף אמת המים כדאי לטייל במסלול הליכה בתוך המנהרה ומאגרי מים של צפורי. לאחר שיוצאים לאור יום מן המנהרה, מומלץ להמשיך בשביל לאורך אמת המים הגלויה עוד כחצי ק"מ עד למרכז המזכרות של הגן הלאומי. בטיול שלנו היתה פריחה משגעת! השביל מכונה משום מה "שביל הבשורה" או The Gospel Trail . למרות השם הנוצרי מותר ורצוי שיהודים ילכו בה וייהנו מנוף המושב והעתיקות.

שדות הבלניות של מושב צפורי: כבר הזכרנו את העובדים הזרים המסורים שנראו מדי בוקר בקטיף כלניות בכניסה להושעיה. בסיום העונה יש מספר ימים בהם לא קוטפים עד שחורשים את השדה.

 אז מתקיימת האימרה של אבותנו, "בארץ ישראל הפרות אוכלות כלניות!"