ארץ ישראל בשנת 1913 *

משכנו הראשון של הטכניון בשכונת הדר הכרמל, בצילום משנת 1913
סרט נדיר שצולם בארץ ישראל בשנת 1913. (פלשתינה, לפי הכינוי שנתנו הרומאים במאה השניה לספירה אחרי מרד בר כוכבא – "פרוביניקיה סוריה פלשתינה"). הסרט המקורי "חיי היהודים בארץ ישראל" הופק ע"י חב' המזרח מאודסה באפריל-מאי 1913, והוצג בקונגרס הציוני ה-11 בוינה באוגוסט 1913.

ארץ ישראל בשנת 1913 – "פרוביניקיה סוריה פלשתינה"

הסרט שוחזר ע"י יעקב גרוס (ישראל) ואריק לרואה (צרפת) בשנת 1998 בשיתוף פעולה בין המרכז הלאומי לקולנוע CNC בצרפת וסינמטק ירושלים.
  • תחקיר ותמליל: יעקב גרוס
  • קריין: יהורם גאון
  • עיבוד מוסיקה: אלי אהרוני

הקונגרס הציוני ה-11

הקונגרס הציוני ה-11 ב-וינה – 1913. הסרט דן בבעיות ההתיישבות העובדת בארץ-ישראל. הוחלט על הרחבת לימוד העברית במוסדות החינוך בעולם היהודי. וייצמן ואוסישקין העלו הצעה לאוניברסיטה עברית בירושלים. הוחלט להקים אוניברסיטה עברית בירושלים. בשנות מלחמת העולם הראשונה לא התקיים הקונגרס. נשיא הקונגרס היה אוטו ורבורג – מהקונגרס העשירי (1911) עד ה-11 (1913).

נמל יפו

עם ראשית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל היווה הנמל שער כניסה לארץ ישראל, דרכו נקלטו: רבים מאנשי העליות הקדומות, וכן מהעליות הראשונה, השנייה ואחרי מלחמת העולם הראשונה גם השלישית והרביעית. מי נמל יפו היו רדודים, הספינות עגנו מערבית לסלעי החוף (לא היה שובר גלים), והעולים הורדו מן הספינות לחוף בסירות.

 נמל יפו, רציף העברת נוסעים ומטענים לספינות ואוניות מפרש וקיטור העוגנות במים העמוקים. שלהי המאה ה-19 ראשית המאה ה-20

נמל יפו, רציף העברת נוסעים ומטענים לספינות ואוניות מפרש וקיטור העוגנות במים העמוקים. שלהי המאה ה-19 ראשית המאה ה-20
  • הקו הרוסי היה קו אוניות נוסעים שבועי (בכל יום רביעי) שיצא מנמל אודסה לעבר איסטנבול, איזמיר, בירות, חיפה, יפו, עד לאלכסנדריה.
 איורו של איוואן אייוואזובסקי אודסה בליל ירח מלא. 1846

איורו של איוואן אייוואזובסקי אודסה בליל ירח מלא. 1846

ראשית הקולנוע בארץ ישראל

בתחילת המאה העשרים הופקו מספר סרטים בארץ.

  • ב-1903 שלחה חברת "אדיסון" לארץ את הצלם עבאדי. סרט ידוע שלו הוא "רקדנים ליד שער יפו".
  • במשך השנים צולמו בארץ ישראל סרטים שונים בידי מיסיונרים (חיל הישע, 1905) וחברות סרטים (כמו "פאטה", 1905), שכוונו בעיקר לקהלנוצרי, אך גם קהל יהודי בגולה נהנה לראות מראות אלה.
  • סרט בשם "סרט ראשון בארץ ישראל" צולם על ידי הבמאי הבריטי מורי (משה) רוזנברג בשנת 1911 על מנת להביא מראות מהארץ לקונגרס הציוני העשירי.
  • ב-1913 הפיקה חברת "מזרח" מאודסה את הסרט "חיי היהודים בארץ-ישראל", סרט תעמולה ציוני שבמשך מספר שנים זכה להצלחה גדולה.
  •   ב-1914 הפיקה חברת "קוסמו פילם" היהודית מפולין את "ארץ הקודש-מצרים-פלשתינה".
  • סינמטוגרף – Cinématographe הייתה מצלמה ששימשה גם כמכשיר הקרנה ופיתוח לסרטים בעידן הראינוע.
איור הממחיש את הפעלת הסינמטוגרף
איור הממחיש את הפעלת הסינמטוגרף

תל אביב

תל אביב נוסדה בשנת 1909 כשכונת "אחוזת בית", כשם האגודה שייסדה אותה. בימיה הראשונים של האגודה התחבטו ראשיה באיזה שם יקראו לה. נבחרה ועדה שהביאה לפני אספה כללית של תושבי השכונה את הצעותיה לשם העיר. בין השמות שהועלו באספה: יפו החדשה, נווה יפו, אביבה, יפהפייה, עברייה ועוד. לבסוף, ב־21 במאי 1910, נבחרה ברוב קולות הצעתו של מנחם שינקין: "תל אביב", כשם התרגום העברי של נחום סוקולוב לספרו של הרצל, "אלטנוילנד", שפורסם שבע שנים לפני כן.

אספת היסוד בחולות (1909)
אספת היסוד בחולות (1909)
  • הגימנסיה העברית "הרצליה": בית הספר התיכון העברי הראשון ואחד ממוסדות החינוך המפורסמים בישראל. במקור, הוקמה ביפו ב־1905.
 מבנה הגימנסיה הישן, 1936 לערך
מבנה הגימנסיה הישן, 1936 לערך

פתח תקוה – "אם המושבות"

יהושע שטַמפּפֶר (שטאמפּפֿער) היה ממייסדי העיר פתח תקווה. שטמפפר ייצג את פתח-תקוה בוועד הפועל של "חובבי ציון" ביפו, היה בין היוזמים והמארגנים של הכנסייה הארצישראלית בתרס"ג (הכנסייה הארצישראלית הייתה ניסיון כושל לכנס גוף כעין-פרלמנטרי של ציוני ארץ ישראל, במקביל לקונגרס הציוני העולמי, אשר ייצג את ציוני ציון החיים בארץ ישראל הן בפני השלטון העות'מאני), יזם ופעל להקמת אגודת פרדס ששיווקה פרי הדר מכל מושבות יהודה, וכן הקים עם דב ימיני את אגודת כורמי התקוה שיצרה ושיווקה יין בארץ ובחוץ לארץ.

יהושע שטַמפּפֶר (שטאמפּפֿער)
יהושע שטַמפּפֶר (שטאמפּפֿער)

המושבה חדרה

בט"ו בשבט ה'תרנ"א (1891) עלו התושבים לקרקע של חדרה, היו אלה עולים מהערים ריגה, וילנה וקובנה. המתיישבים גרו תחילה בחאן שהיה בשטח היישוב וקיים עד היום בשטח העיר כאתר מורשת היסטורית של ההתיישבות במקום. המתיישבים סבלו תחילה מתנאים קשים של ביצות וקדחת (הביצות לא יובשו למרות התחייבות חנקין).

רחוב הרצל במושבה חדרה, שנות התשעים של המאה ה-19
רחוב הרצל במושבה חדרה, שנות התשעים של המאה ה-19

המושבה זכרון יעקב

עם תחילת הפוגרומים ברוסיה בשנת 1881, הקימו ראשי יהדות צרפת ועד סיוע ליהודי רוסיה ופרסמו כרוז נגד המדיניות האנטישמית. בין החותמים עליו היה רוטשילד, והדבר הביא אותו למסקנה שיש לפתור את בעיית היהודים על ידי עלייה לארץ ישראל. לאחר מכן התחיל הברון לעסוק בפיתוח יישובים בארץ ישראל. בין המושבות שתרם להן: ראש פינה,זכרון יעקב, ראשון לציון, פתח תקווה, מזכרת בתיה, כפר תבור, גבעת עדה ובנימינה. בין "מושבות הברון" ניתן למנות את המושבות זכרון יעקב (על שם אביו) מזכרת בתיה (על שם אמו), ראשון לציון, בנימינה (על שמו), גבעת עדה (על שם אשתו). להלן צילום של הברון רוטשילד ורעייתו אדלהייד (עדה) בביקור במטעים בזכרון יעקב, 1914.

PikiWiki_Israel_3876_Visit_Habaron_Rothschild

חיפה

אחרי חשיבה ממושכת הבין נתן שהמקום הטוב ביותר לבית הספר הטכני הגבוה הוא חיפה. על אף שחיפה בתקופה העות'מאנית הייתה עיר קטנה עם 20,000 תושבים, מתוכם רק 2,000 יהודים, היו לה יתרונות אחדים:

  • באותו הזמן התחילה הממשלה הטורקית להשתמש בחיפה בתור צומת מרכזי לרכבות שהגיעו עד לארצות השכנות.
  • הממשלה הטורקית תכננה פרויקט להרחבת הנמל בחיפה.

טבריה

טבריה נוסדה בשנת 20 לספירה על ידי הורדוס אנטיפס ונקראה על שמו של הקיסר הרומי טיבריוס. בתחילת התקופה העות'מאנית טבריה הייתה אך כפר קטן. במהלך המאה ה-18 ביצר שליט הגליל, דאהר אל-עומר, את חומות טבריה, ובשנת 1740 הזמין את הרב חיים אבולעפיה לגור בעיר. בשנים שלאחר מכן הפכה לעיר בעלת רוב יהודי, ומרכז חשוב ליישוב היהודי.

מראה כללי של טבריה בשנת 1870
מראה כללי של טבריה בשנת 1870

חוות מגדל

בשנת 1910 הקימו פועלים חווה חקלאית במקום, בשם "אחוזת מוסקבה". נתן חרובי, חלוץ העלייה השנייה, עבר לחווה עם 10 פועלים ושתי פועלות לחווה. הם היו הפועלים העבריים הראשונים על אדמה זו. בסוף השנה מנו למעלה מ-60 פועלים. משנת 1911 עבדו בחוות "מגדל" פועלים רבים. העבודה חולקה לארבע רשויות: גדולי פלחה, משתלה ונטיעות, רפת וחצרנות וגדולי שלחין.

חלוצים אוכלים ארוחת צהריים בשדות חוות מגדל, צולם ב-1912 על ידי הצלם יעקב בן דב
חלוצים אוכלים ארוחת צהריים בשדות חוות מגדל, צולם ב-1912 על ידי הצלם יעקב בן דב
  • טרומפלדור: בתקופה זו חיו ופעל יוסף טרומפלדור עם הקומונה שבראשה עמד. הרעיון של טרומפלדור היה להקים "מושבה קומוניסטית" שכן ראה את עקרון השיתוף המלא בעבודה וברכוש כהכרחי למען יישוב הארץ.

מושבה ראש פינה

במהלך מלחמת העולם הראשונה נסלל כביש חדש מהמושבה לצפת (כחלק מכביש טבריה-צפת, כיום כביש 8900), שהחליף את דרך העפר שעלתה בתוואי נחל ראש פינה ובשיפוע תלול יחסית. סמוך למושבה נסללה דרך נוספת לדמשק, ואבן זיכרון עות'מאנית הוצבה בסמוך לצומת הדרכים בכניסה לראש פינה. אזור המושבה נכבש על ידי הצבא הבריטי בשלהי ספטמבר 1918 במסגרת כיבוש צפון ארץ ישראל, סוריה ולבנון.

ג'עוני במפה של הקרן הבריטית לחקר א"י 1880 צילום:Mr.Shoval
ג'עוני במפה של הקרן הבריטית לחקר א"י 1880
צילום:Mr.Shoval

בדרך לירושלים

  • רכבת לירושלים: ב-1889 נוסדה חברת-הבת שיועדה להקמת הקו בשם "חברת הרכבת העות'מאנית מיפו לירושלים וסעיפים". עבודות הנחת המסילה החלו ב-1890 בטקס חגיגי שנערך ליד מקווה ישראל. העבודות התנהלו ברציפות במשך כשנתיים וחצי עד לסיומן המלא בקיץ 1892, כאשר כבר באמצע 1891 החלה לפעול מסילת הברזל יפו – רמלה.
מפה של אזור יפו בשפה הרוסית שצוירה בשנת 1903 על ידי אלמוני - הקו השחור מציין את חלקה המערבי של מסילת הרכבת לירושלים, מתחנת הרכבת יפו, בחולפה ליד נווה צדק (השכונה היהודית הראשונה של יפו) ובעוברה בתוואי נחל איילון בסמוך לשדות מקווה ישראל (בית הספר החקלאי הראשון בארץ ישראל)
מפה של אזור יפו בשפה הרוסית שצוירה בשנת 1903 על ידי אלמוני – הקו השחור מציין את חלקה המערבי של מסילת הרכבת לירושלים, מתחנת הרכבת יפו, בחולפה ליד נווה צדק (השכונה היהודית הראשונה של יפו) ובעוברה בתוואי נחל איילון בסמוך לשדות מקווה ישראל (בית הספר החקלאי הראשון בארץ ישראל)
הרכבת הראשונה נכנסת לירושלים, ספטמבר 1892
הרכבת הראשונה נכנסת לירושלים, ספטמבר 1892
  • טלגרף לירושלים: הנחת קווי הטלגרף בין עכו לחיפה ובין יפו לירושלים בשנים 1864 – 1865 ציינה את צירופה של ארץ-ישראל למערכת תקשורת טלגרפית הקווית שהקיפה את האימפריה העותומנית ודרכה לשאר העולם. לאחר מלחמת העולם הראשונה בנו הבריטים מחדש את תשתית הטלגרף העות'מאנית שנהרסה במלחמה, הם הניחו קווי טלגרף חדשים, תחילה בין חיפה לירושלים ובהמשך בין יפו לירושלים.
 קטע ממפת ה PEF בו מסומנים קווי הטלגרף שהוליכו ליפו מדרום, הקו הימני (המזרחי) עובר לאורכה של דרך יפו-רמלה (כביש 44 של היום). צילום:Offer.s.z

קטע ממפת ה PEF בו מסומנים קווי הטלגרף שהוליכו ליפו מדרום, הקו הימני (המזרחי) עובר לאורכה של דרך יפו-רמלה (כביש 44 של היום).
צילום: Offer.s.z

ירושלים

בשנת 1917 עברה ירושלים לידי שלטון המנדט הבריטי, שקבע אותה כבירת ארץ ישראל וריכז בה את מוסדות שלטונו, בכללם: מקום מושבו של הנציב העליון, משרדי הממשלה, בית המשפט העליון ובית הסוהר המרכזי. בעת ההיא, שימשה ירושלים מרכזהּ המדיני של היישוב היהודי והתנועה הציונית, ובה שוכנו מוסדותיו הלאומיים: ועד הצירים, הסוכנות היהודית לארץ ישראל, הוועד הלאומי, הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד. נוסף על מוסדות אלו, נבנתה בה האוניברסיטה העברית, השוכנת על הר הצופים.

  • הר הבית
  • הכותל המערבי: הוא אחד מארבעת קירות התמך המקיפים את הר הבית זה כאלפיים שנה, משלהי תקופת בית שני ועד ימינו. במסורת היהודית מיוחסת לכותל המערבי קדושה יתרה, וכנראה כבר במאה ה-14 נקבע מקום תפילה בסמוך אליו, המשמש לכך עד היום.
שלבי הבנייה של הכותל צילום: תמר הירדני
שלבי הבנייה של הכותל
צילום: תמר הירדני
  • בתי הספר של העזרה: מרכז פעולתה החינוכית של חברת "עזרה" היה בארץ ישראל והיא הקימה גני ילדים על פי שיטת פרידריך פרבל ובתי ספר לילדים יהודים ברחבי הארץ. לשון ההוראה בגני הילדים ובכיתות הנמוכות של בתי הספר אלה הייתה בעיקר עברית, בעוד לימודי המדעים והמתמטיקה בכיתות הגבוהות יותר ניתנו בגרמנית.
  • בצלאל:מוסד אקדמי לאמנות, עיצוב וארכיטקטורה. בית הספר נוסד לראשונה בשנת 1906 על ידי בוריס שץ והיה בית הספר הראשון לאמנות בארץ ישראל במאה ה-20.

יהודה

חבל יהודה הוא אזור היסטורי הנמצא במרכז ארץ ישראל. ערים עיקריות בחבל ארץ זה: ירושלים, חברון,בית לחם, בית שמש, מעלה אדומים, ביתר וערד.

תצלום קבר רחל בשנים 1890-1900
תצלום קבר רחל בשנים 1890-1900
  • בריכות שלמה
בריכות שלמה בשנת 1890 לערך
בריכות שלמה בשנת 1890 לערך
מערת המכפלה, חברון צילום:Antoine Taveneaux
מערת המכפלה, חברון
צילום: Antoine Taveneaux

יריחו

יְרִיחוֹ – أريحا היא עיר ברשות הפלסטינית באזור בקעת הירדן, כ-10 ק"מ מצפון לים המלח. גובה העיר – כ-250 מטר מתחת לגובה פני הים – הופך אותה לעיר המיושבת הנמוכה ביותר בעולם. התקיים בה יישוב מוקף חומה כבר בשנת 9500 לפנה"ס בערך, דהיינו לפני כ-11,500 שנה.

  • מעיין אלישע
מעיין אלישע, דצמבר 2012 צילום:Tamar Hayardeni Tamarah
מעיין אלישע, דצמבר 2012
צילום: Tamar Hayardeni Tamarah

ראשון לציון

בית הכנסת הגדול בראשון לציון נבנה בשנים 1885–1889, על פי התכנון של המהנדס והאדריכל ברוך פפירמייסטר, והיה מוקד חשוב בחיי המושבה. בניית בית הכנסת החלה נתקלה בהתנגדות של השלטון העות'מאני, ובמצוקה כספית. כדי להתגבר על התנגדות השלטון בנו המתיישבים את בית הכנסת במסווה של מחסן לציוד חקלאי. בניין הבית הושלם בזכות תרומה של הברון רוטשילד. סמוך לבית הכנסת גם בית הספר העברי הראשון – "בית ספר חביב", והמוזיאון לתולדות ראשון לציון.

בית הכנסת הגדול (צולם בין 1910 ל-1924)
בית הכנסת הגדול (צולם בין 1910 ל-1924)

נס ציונה

מקור השם נס ציונה הוא ציטוט מפסוק בספר ירמיהו, פרק ד', פסוק ו': "שאו-נס ציונה העיזו אל-תעמדו". השם התנוסס על דגל ה"כחול לבן", שלימים הפך לדגל המדינה, שהניף מיכאל הלפרן, ממתיישביה הראשונים של המושבה, כשעל הפס הכחול רקומות באותיות זהב המילים "נס ציונה".

המסגד בנס ציונה לפני שנהרס הצריח
המסגד בנס ציונה לפני שנהרס הצריח

גדרה

המושבה הוקמה על ידי קבוצת הביל"ויים בשנת1884. היא מכונה מאז "מושבת הביל"ויים", שכן היא המושבה היחידה שהוקמה על ידי אנשי ביל"ו. גדרה נחשבת ליישוב שקליטת העלייה בו התרחשה בהצלחה, ותרמה רבות לפיתוח המקום ולהתאקלמות העולים שבאו לגור בתחומה. יהודי תימן הגיעו למושבה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה.

Gedera, circa 1899
Gedera, circa 1899

רחובות

רחובות הוקמה כמושבה ביום י"א באדר תר"ן, 5 במרץ 1890 על ידי עולים מפולין שהתארגנו במסגרת חברת "מנוחה ונחלה", על עשרת אלפים דונם מאדמות דוראן, שנקנו על ידי יהושע חנקין, מבעליהן, בוטרוס רוק, שהיה ערבי נוצרי. ב-1914 אוכלוסיית המושבה מנתה 955 תושבים.

רחובות בגלויה מסביבות 1900צילום: תמר הירדני
רחובות בגלויה מסביבות 1900צילום: תמר הירדני
%d בלוגרים אהבו את זה: