השם פלשׂתינה (Palaestina) מופיע לראשונה אצל ההיסטוריון היווני הרודוטוס במאה ה-5 לפנה"ס. הוא התבסס על השם העתיק "פלשת" (או "ארץ פלשתים"), שמופיע במקרא ובמקורות מצריים. הרודוטוס כינה את ארץ ישראל בשם "סוריה הפלשׂתינאית". יוסף בן מתתיהו כבר השתמש בחיבוריו ביוונית בשם "פלשתינה" וגם "סוריה-פלשתינה" כדי לציין את ארץ ישראל כולה. השם הרשמי של הארץ בתקופתו היה "יהודה". השתמשו גם בשם יהודה לציין את חבל יהודה גופא. אולם השם "פלשתינה" הפך רשמי באימפריה הרומית רק במאה ה-2 לספירה, כשפרובינקיית יהודה בוטלה בידי הקיסר אדריאנוס, בעקבות מרד בר כוכבא, ותחתיה הוקמה הפרובינקיה של "סוריה הפלשׂתינאית", או בקיצור "פלשתינה". בספרי המשנה והתלמוד (בתקופה הרומית-ביזנטית) המשיכו היהודים להשתמש בשם "ארץ ישראל" בכל ספרות ההלכה ואגדות חז"ל, המדרשים, הפרשנויות, התפילות והפיוטים.
בשל קדושת הארץ לשלוש הדתות המונותאיסטיות, נקראת ארץ ישראל פעמים רבות גם בשם ייחודי: "הארץ הקדושה" – Terra Sancta, الديار المقدّسة ("א-דיאר אל-מוקדסה"), The Holy Land וגם The Promised Land. אצל היהודים מקובל לכנותה בשם "ארץ הקודש", או לרוב בקיצור: "הארץ", כאשר כל מקום אחר בעולם נקרא בהתאם – חוצה-לארץ.
סרט נדיר שצולם בארץ ישראל פלשתינה בשנת 1913
האימפריה העות'מאנית שלטה בתקופה 1517 – 1917 בארץ ישראל – מכיבוש מצרים על ידי העות׳מאנים עד הנצחון הבריטי על במלחמת העולם הראשונה, פרט חעשר שנות שלטון של אבראהים פאשא. בשלהי התקופה העות'מאנית, החלו משכילים "מתמערבים" מבין ערביי ארץ ישראל (במיוחד נוצרים–אורתודוקסים) להשתמש בשם "פלסטין". בשביל העות׳מאנים המושג ״פלסטין״ מתיחס ל״ארץ הקודש״ ולא איזור מוגדר מסוים. בין הערבים המשכילים ״פלסטין״ התיחס גם לכל הארץ, גם לסנג׳ק של ירושלים, וגם סביבת רמלה. בשנת 1911 אף נוסד עיתון בשם זה. מהפכת הטורקים הצעירים עודד את ציפיות הערבים להשתתף בשלטון. נציגים ערבים מירושלים, יפו, שכם, ועזה נבחרו לפרלמנט העות׳מאני ב-1908 ו-1912.
The Palestinians before the British Mandate
שלטון המנדט הבריטי, שהוקם בארץ בשנות ה-20 של המאה ה-20, עמד על כך ששם הטריטוריה של המנדט יהיה "פלשתינה". היישוב העברי בארץ התנגד לכך בתוקף, ודרש ששם הארץ בעברית יהיה "ארץ ישראל". הפשרה שהושגה הייתה ששם ארץ המנדט ייכתב בעברית "פלשתינה (א"י)". תושבי הארץ היהודים והערבים נקראו על ידם: "פלשתינאים". הערבים עצמם הסתייגו מן השם PALESTINE שכפו הבריטים. בשנים הראשונות לאחר מלחמת העולם הראשונה דרשו שהארץ תוגדר כ"סוריה הדרומית". לדידם, אי–אפשר היה להפריד את השם הרשמי Palestine מהצהרת בלפור ליהודים ומכתב המנדט שהתייחס אליה.
