שמות הכיוונים בתנ״ך

המונח ״רוחות השמים״ מופיע בספר זכריה (פרק ו' פסוק ה'). וכן "ארבע קצות השמים" (ירמיה מט, לו), "ארבע כנפות הארץ" (ישעיה יא, יב; יחזקאל ז, ב), ו״ארבע רוחות״ (יחזקאל ל״ז, ט׳). בניגוד למפה האירופאית המוצפנת לצפון, המפה התנ״כית ״מוצפנת״ למזרח. תרבויות אחרות מצוינים כיוונים נוספים, לרוב כיוון "מרכז" ככיוון החמישי. כיצד מכנים את ארבע רוחות השמים בתנ״ך?

כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ, וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה, וְיִחְיוּ.

 ארבע רוחות – צפון

שמאל:      וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם, עַד-חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק. (בראשית י״ד ט״ו)

נקרא כך כי כשאדם פונה קדמה (מזרח) הצד השמאלי שלו הוא בצפון.

ארבע רוחות – דרום

ימין:         צָפוֹן וְיָמִין, אַתָּה בְרָאתָם; תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן, בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ.

תימן/נגב: בֶּן-אָדָם, שִׂים פָּנֶיךָ דֶּרֶךְ תֵּימָנָה, והַטֵּף, אֶל-דָּרוֹם; והִנָּבֵא אֶל-יַעַר הַשָּׂדֶה, נֶגֶב. (יחזקאל פרק כ״א ב׳)

ים:          וּמֵאֲרָצוֹת, קִבְּצָם: מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב; מִצָּפוֹן וּמִיָּם. (תהילים ק״ז ג׳)

נקרא כך כי כשאדם פונה קדמה (מזרח) הצד הימני שלו הוא בדרום.

ארבע רוחות – מזרח

מוצא:    כִּי לֹא מִמּוֹצָא, וּמִמַּעֲרָב; ולֹא, מִמִּדְבַּר הָרִים. (תהילים פרק ע״ה ז׳)

קדם:     הֵן קֶדֶם אֶהֱלֹךְ וְאֵינֶנּוּ; וְאָחוֹר, וְלֹא-אָבִין לוֹ. (איוב כ״ג ח׳)

     וַיהוָה אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם–צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה. (בראשית י״ג י״ד)

          אֲרָם מִקֶּדֶם, וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר, וַיֹּאכְלוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל, בְּכָל-פֶּה; בְּכָל-זֹאת לֹא-שָׁב אַפּוֹ, וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה. (ישעיהו ט׳ י״א)

פני:    וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּבֹאוֹ, מִפַּדַּן אֲרָם; וַיִּחַן, אֶת-פְּנֵי הָעִיר. (בראשית ל״ג י״ח)

מכיוון זה השמש זורחת.

ארבע רוחות – מערב

מבוא:   מִזְמוֹר, לְאָסָף: אֵל, אֱלֹהִים יְהוָה דִּבֶּר וַיִּקְרָא-אָרֶץ; מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ, עַד-מְבֹאוֹ. (תהילים נ׳ א׳)

     עָשָׂה יָרֵחַ, לְמוֹעֲדִים;  שֶׁמֶשׁ, יָדַע מְבוֹאוֹ. (תהילים כ״ד י״ט)

    הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה–מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה. (דברים י״א ל׳)

אחור:  הֵן קֶדֶם אֶהֱלֹךְ וְאֵינֶנּוּ;  וְאָחוֹר, וְלֹא-אָבִין לוֹ.  (איוב כ״ג ח׳)

ים:        וַיהוָה אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם–צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה. (בראשית י״ג י״ד)

בכיוון זה נמצאת השמש בערבו של יום.

מקורות שמות הכיוונים בתנ״ך

שמות הכיוונים בתנ״ך לקוחים ממקורות שונים:

• אברי הגוף:  שמאל, ימין, קדמה, אחור, פני
• מסלול השמש בשמים:
  • זריחה (מזרח/מוצא),
  • שקיעה (מערב, מבוא)
  • הכיוון בו נמצאת השמש ברומה (במקום הכי גבוה) במהלך היום – ״דר-רום״
  • הכיוון  בו השמש צפוּנה (חבויה), והיא אינה מופיעה בו. הכיוון שממנו אין קרני שמש בחצי כדור הארץ הצפוני – השמש ״צפון״.
•  מיקומים גיאוגרפים בארץ ישראל: נגב, ים

שמות הכיוונים בעברית נובעים מנקודת מבטו של האדם שבהקיצו בבוקר נושא עיניו קדימה למזרח – שם עולה השמש. השמש היתה מקור האור העיקרי בתקופה שלפני המצאת החשמל – העבודה התבצעה בעיקר בשעות האור, השמש חיממה ובזכותה גדלו הצמחים.

כיוונים וזמנים

לעתים כינוי כיוון משמש במקביל גם כינוי ״זמן״. לֹמשל:

אחור = עתיד: מִי בָכֶם, יַאֲזִין זֹאת; יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע, לְאָחוֹר. (ישעיהו מ״ב כ״ג) רש״י מבאר: ״כל לאחור שבמקרא עתיד להיות הוא״.

"ימי קדם": כיוון שאנו יכולים "לראות" את אותם ימים כפי שאנו יכולים לראות את הנמצא מקדימה.

"אחרית הימים": היכן שאיננו יכולים לראות

כיוון הכניסה לארץ ישראל

הכניסה לארץ ישראל תמיד ממזרח. ראו יעקב, משה, יהושע, עם ישראל.

כיוון הגירוש

רב אמר בכל מקום רוח מזרחית קולטת (בראשית רבא כ״א ט״ו).

• אדם הראשון: ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן. (בראשית ג כ״ד)
• קין: ויצא מלפני ה׳ וישב בארץ קדמת עדן (בראשית ד׳ ט״ז)
• הרוצח: אז יבדיל משה שלוש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש. (דברים ד׳ מ״א)