קרית שמונה *

קריית שמונה, 1964

אל-ח'אלצה

אל-ח'אלצה (الخالصة -Al-Khalisa) היה כפר ערבי גדול באצבע הגליל. במאה ה-19 התיישב במקום השבט הבדואי ערב אל-ע'וארנה. לאחר מלחמת העולם הראשונה נכלל הכפר בשטח המנדט הצרפתי. תושבי אל-ח'אלצה, בהנהגת כאמיל אפנדי, היו נאמנים למלך פייצל בדמשק. הם התנגדו לשלטון הצרפתי ונלחמו בו. ב-1 במרץ 1920 התקיפו היישוב היהודי תל חי והרגו שישה מהמתיישבים, ובהם יוסף טרומפלדור.

בשנת 1924 אזור סופח למנדט הבריטי ונותקו תושבי עמק החולה מעיירת השוק המרכזית, מרג' עיון. אל-ח'אלצה הפכה למרכז החדש וצומת דרכים מרכזית. בתקופת המרד הערבי 1939-1936 שיתפו תושבי הכפר פעולה עם הבריטים ואף עם היישוב. הבריטים בנו תחנת משטרה מצפון-מערב לכפר. מנהיג הכפר סייע לקרן הקיימת לישראל ברכישת קרקעות באזור.

עם תום המנדט הבריטי, ב-15 באפריל 1948, התפנו הבריטים מהאזור ומסרו את בניין המשטרה לידי הערבים. ב-12 במאי 1948 נכבש בניין המשטרה בחלסה ע"י כוחות צה"ל. במאי 1948, אחרי כיבוש צפת, נמלטו תושבי אל-ח'אלצה לכפר הסמוך הונין.

Chateau Neuf fortress in Upper Galilee מצודת שאטו נף (הונין)ליד מושב מרגליות צילום:Avishai Teicher
Chateau Neuf fortress in Upper Galilee מצודת שאטו נף (הונין)ליד מושב מרגליות
צילום:Avishai Teicher

חונין

הונין היה אחד משבעת הכפרים המתואלים השיעיים שתושביהם נמלטו ללבנון במלחמת העצמאות. הלוחמים שנשארו באל-ח׳אלצה הובסו באותו החודש על ידי כוחות ההגנה. בספטמבר 1948 נמלטו פליטי הכפר מהונין ללבנון, בעקבות פשיטה של חטיבת כרמלי על הכפר.

כיום משמש מסגד הכפר אל-ח'אלצה כמוזיאון לתולדות קריית שמונה, וביתו של מנהיג בכפר משמש כמרכז קהילתי. המסגד נמצא בשטח פארק הזהב, הפארק העירוני המרכזי של העיר.

המסגד של אל-ח'אלצה, כיום המוזיאון לתולדות קריית שמונה צילום:Ram Eisenberg
המסגד של אל-ח'אלצה, כיום המוזיאון לתולדות קריית שמונה
צילום:Ram Eisenberg

מעברת חלסה – עיר גנים – קרית יוסף – קרית שמונה

העליה התימנית: עם תחילתה של העליה ההמונית נוצלו כפרים נטושים רבים כפתרון דיור זמני. כך היה גם בחלסה. קבוצת העולים הראשונה מיוצאי תימן, הגיעה לחלסה במהלך חודש יולי 1949 במבצע "מרבד הקסמים". באוגוסט 1949 הגיעה עוד קבוצה מתימן. העולים הראשונים שהגיעו למקום יושבו בבתי האבן הריקים של הכפר. בנובמבר 1949 הגיעה עוד קבוצת עולים מתימן והם כבר שוכנו במגורים ארעיים. בדצמבר 1949 הוקמה במקום מעברה לעולים מתימן שנקראה חלסה. בעשרת החודשים שלאחר מכן שהו במקום רק העולים מתימן.

העליה הרומנית, העירקית, ההודית והבבלית: בסוף 1950 הגיעו עולים רבים מרומניה, עירק והודו. בשלב התכנון הישוב נקרא "עיר גנים". בהמשך הפכה המעברה ליישוב "קריית יוסף" (על שם יוסף טרומפלדור), ששמו שונה ל"קריית שמונה", לזכר שמונת נופלי מאורעות תל חי.

עלית צפון אפריקה: בהמשך הגיעו אליה עולים רבים מצפון אפריקה, במיוחד ממרוקו, והפכו לרוב. בשנת 1951 כבר מנתה אוכלוסיית קריית שמונה כ-5,000 תושבים.

View of Kiryat Shmona from Manara cliffs
View of Kiryat Shmona from Manara cliffs

הויכוח על מיקומה ואופיה של העיר המיועדת

עם הגעתם של העולים הראשונים לחלסה פרץ ויכוח מה יהיה אופיו ומיקומו של היישוב המתהווה. המדור לתכנון פיתוח עמק החולה ראה לנכון להקים ישוב עירוני שיכלול תעשיה וחקלאות. לעומתו אנשי כפר גלעדי התנגדו להקמת עיירה. אלה רצו שיקום ישוב כפרי נוסף ברוח ההתיישבות העובדת. נחום הורביץ מכפר גלעדי הציע הקמת עיר אחת מעל נחל דישון, צפונית לקיבוץ איילת השחר, במקום שתי העיירות שהוקמו, חצור וקריית שמונה. בשל חילוקי הדעות התכנון התעכב.

יצירת תשתית עירונית במעברה

על מנת להפוך את קריית שמונה למרכז המספק שרותים ליושבי העמק היה צרוך להשקיע בתשתיות טלפון, חינוך, בריאות, בטחון, תחבורה, תעסוקה והון אנושי. קיבוצי 'ועד הגוש', לימים המועצה האזורית גליל עליון, יצאו מגידרם על מנת לסייע לעולים החדשים להתאקלם במקום וזאת ללא קשר לדעותיהם בנושא ההתיישבות במקום.

קרית שמונה – מצגת תמונות ישנות

ביבליוגרפיה

%d בלוגרים אהבו את זה: