קרב ניצנים
פעמיים הותקפה ניצנים בידי כוחות ערביים מקומיים שנהדפו. כלי רכב של שיירה של חטיבת גבעתי שיצאה להביא תחמושת לניצנים עלה על מוקש. על התנהגות חלק מהחיילים הייתה ביקורת קשה. חברי הקיבוץ הרגישו מקופחים בקבלת תגבורת ואמצעי לחימה. עם הכרזת המדינה ב-14 במאי 1948 פלש הצבא המצרי . ב-16 במאי הוחלט על מבצע תינוק והתינוקות עם חלק מהאמהות והאבות פונו. החליט המפקד, אברהם שוורצשטיין, להיכנע ולמלט חלק מהלוחמים. 106 המגינים, חלקם פצועים, הובלו לשבי במצרים.
בדף קרבי של חטיבת גבעתי כתב קצין התרבות של החטיבה' אבא קובנר, באישורו של מפקד החטיבה שמעון אבידן, תחת הכותרת "נפילת ניצנים כישלון":
- "…הכישלון חמור… בית אין מגינים על תנאי,
- הגנה משמע בכל כוחות הגוף והנפש,
- ואם יפקוד הגורל: טוב ליפול בחפירות הבית מאשר להיכנע לפולש רצחני…
- להיכנע כל עוד חי הגוף, והכדור האחרון נושם במחסנית, חרפה היא.
- לצאת לשבי הפולש – חרפה ומוות"
צילום: אורי איתיאל
צילום: AVRAMGR
מורשת קרב ניצנים – סיפורו של הקרב על קיבוץ ניצנים שהתחולל במלחמת השחרור
ח"כ לשעבר אבו וילן על נפילת ניצנים
קיבוץ ניצנים
גרעין ניצנים הוקם מאיחוד של מספר קבוצות עולים מארצות אירופה שונות וותיקים חסות תנועת העובד הציוני. בשנת 1943 עלתה לקרקע הקבוצה שמנו כ-70 חברים. הם העדיפו ישוב ייהיה זמין להתיישבות מידית. הם גם רצו ישוב קרוב לים, כדי שיוכלו להתפרנס מדיג ולהביא מעפילים.
צילום: אבישי טייכר משתמש:Avi1111 – creativecommons.org/licenses/by-sa/2.5/deed.he
הפוסט הזה הוא המשך לפוסט הקודם ב-״הושבילים״ על קרב ניצנים.
ביבליוגרפיה
זירת קרב: קרבות הכרעה בארץ־ישראל : ספר יובל לכבוד מרדכי גיחון, יהודה וואלך בהגיעם לגבורות
שבויים בתרבות הישראלית 1948—2008
