קרבות מלכיה *

גבעת הקרב במלכיה צילום: ניצנה

קרבות מלכיה – סדרה של ארבעה קרבות, שניים מהם עתירי נפגעים ישראליים, שהתרחשו במהלך מלחמת העצמאות. במהלך הקרבות הכפר הערבי מלכיה, שעל גבול לבנון, העביר ידיים חמש פעמים בין הכוחות היהודים והערבים.

Independence War Memorial in Kibbutz Malkia צילום: ניצנה

אלמַאלִכִּיָּה

הכפר שכן בהרי הגליל העליון בגובה 675 מטרים מעל פני-הים, במורד הצפוני של גבעה. ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-360, ואדמות-הכפר השתרעו אז על 7,328 דונם. בסמוך לכפר, מדרום-מזרח, הייתה תחנת משטרה. מי-גשמים שנאספו בבארות-מים שימשו לצרכים ביתיים. רוב תושבי-הכפר התפרנסו מגידול דגנים, פירות וזיתים, ומגידול בעלי-חיים. בין מאי לאוקטובר 1948 התחלפה השליטה בכפר חמש פעמים.

החושות בכפר המתואלי מלכיה כפי שנראו לאחר כיבוש הכפר לראשונה – שימוש חופשי

במחצית אפריל- 1948 מסר הצבא הבריטי את המחנה שליד הכפר המת'ואלי (שיעי) מלכייה, לידי כוחות ערביים. הכפר שכן בקרבת מקום לציר האמצעי המחבר בין ארץ-ישראל ללבנון (הנוספים: ציר ראש הנקרה וציר מטולה). מתוך חשש כי הציר ישמש את פריצת הצבא הלבנוני ביום סיום המנדט (15.5.48), החליט מטכ"ל ההגנה לכבוש את הכפרים קדס ומלכייה. הכיבוש היווה חלק מן ההשתלטות על הגליל העליון במבצע "יפתח" בפיקודו של יגאל אלון.

קרב מלכיה הראשון (13 – 16 במאי 1948 )

ב- 13.5.48 הוציא מטה מבצע יפתח את 'פקודת מבצע מס' 9': "יש להשתלט על גוש רמות-נפתלי – – לתפוס את מלכיה על מנת שתשמש עמדה קדמית למקרה של פלישה לבנונית, לתפוס את משטרת נבי-יושע ולהבטיח תחבורה לרמות-נפתלי ומנרה…". ידיעות על ריכוז גדול של צבא לבנון ומתנדבים בסביבות מלכיה העלו חשש כי האויב ינסה לפלוש, במטרה לנתק את הגליל העליון.

הגדוד הראשון של הפלמ"ח מטפס על רכס הרי נפתלי בדרכו לקרב מלכיה הראשון נחלת הכלל

כוונת הכוחות הפולשים בציר מלכייה, ביום סיום המנדט, הייתה להדרים ולחבור להתקפה המתוכננת, הסורית-עירקית , על חיפה. בלימת הפלישה הלבנונית ממערב והסורית ממזרח, הוטלה על חטיבת יפתח של הפלמ"ח. החטיבה התפנתה לכך רק יום לאחר שחרורה של צפת (12.5.48) . בו ביום נשלחה לחטיבה הפקודה: "1. עלייך לכבוש את נבי יושע,קדש ומלכייה….". הפקודה גם הורתה לחטיבה לפוצץ גשרים המחברים בין לבנון וסוריה לישראל ולרכז כוחות, בתום הפעולות שבפקודה, לצורך בלימת הפלישה. ב- 13.5.48 יצא הגדוד הראשון (בפיקוד דן לנר) מצפת לרמות-נפתלי . עם חשיכה הוא החל להעפיל רגלית אל אזור הקרב המיועד. עקב קשיי הדרך לא הגיע הגדוד במועד המתוכנן לנקודת ההיערכות ונאלץ להסתתר כל היום ( 14.5.48 ) באחד הוואדיות. באותו היום (יום הכרזת המדינה ) גם הגיעו הידיעות הראשונות על תנועות הצבא הלבנוני לעבר מלכייה.
הגדוד נערך להתקפה על קדס ומלכייה, עם אור ראשון של שבת – 15.5.48 , כדי לקדם את הפלישה – ולו רק בשעות אחדות בלבד. בשלבים הראשונים של הקרבות נכבשו שני הכפרים ונחסמה הפרצה היחידה מצפון. מלכייה ומחנה הצבא שלידה נפלו לאחר קרב קצר. אולם כוח ערבי שכבר חדר לישראל תקף את הכפר מדרום. הלבנונים, במספר עודף, תקפו רגלית בסיוע תותחים ושריון . רוב הנשק המסייע של הפלמ"ח יצא מכלל פעולה עקב תקלות ומחסור בתחמושת. פגזים המתפוצצים באוויר, הרבו את מספר נפגעי הכוח (בפיקוד שייקה גביש ויצחק חופי "חקה"), אשר ההתחפרות, בגבעה ליד הכפר, קשתה עליהם באדמה הסלעית. הנפגעים פונו אל רמות נפתלי. שאר הכוח הלוחם (בפיקוד רחבעם זאבי-גנדי) כוון אל גבעה (כיום גבעת-גנדי) שממנה היה ניתן לשלוט על הכביש המוליך למלכייה מצד דרום. בעת שהלוחמים התחפרו על הגבעה שלח להם מפקד הפלמ"ח, יגאל אלון, את הידיעה על הקמת מדינת ישראל. כוחות נוספים של הגדוד תפסו שטחים נוספים מדרום וממזרח למלכייה. כיבוש מלכייה וקדס היווה הצלחה טקטית לצבא הערבי, אך בגלל אבדותיו הרבות ועקב חבלות בגשרים שבעורפו, הוא עצר את התקדמותו בפלישה. ומנגד: הפלמ"ח שנכשל (טקטית) בהחזקת הכפרים, הצליח (איסטרטגית) לבלום את הפלישה. בליל ה-16 – 17 במאי 1948 , נכבשה מצודת נבי-יושע (לאחר שני כישלונות באפריל, עם נפגעים רבים) . פעולה זו, על-ידי הגדוד הראשון, חסמה את הכביש המוביל ממלכייה לעמק החולה ופתחה את הדרך למנרה ולרמות נפתלי.

קרב מלכיה השני (28 – 29 במאי 1948 )

המיקום החשוב של מלכייה, דחף את חטיבת "יפתח" לנסות בשנית לכבוש את הכפר.
מכיוון שהתברר כי הצבא הלבנוני מצפה שההתקפה הישראלית תבוא מציר נבי-יושע – קדש, הוחלט להטעותו. כוחות הגדוד הראשון שהתבססו על הגבעות שמדרום וממזרח למלכייה, פתחו ב-28.5.48 , באש מטרידה של תותחים, מרגמות ומכונות ירייה על כוחות לבנון. עם חשיכה, עברה שיירה משוריינת (בפיקוד יצחק חופי –חקה), באורות כבויים, את השטח שבין קיבוץ מנרה לכביש שבתחומי לבנון, המקביל לגבול המדיני. השיירה פנתה דרומה לעבר מלכייה, בהניחה כי המפקד הלבנוני שבמלכייה, יטעה לחשוב כי שיירת-הפלמ"ח היא התגבורת אותה הוא מבקש. השיירה עברה בכפרים ערביים שבהם
קיבלו תושבים את פניה בשמחה בחושבם כי זו שיירת הצבא הלבנוני. בכפר בלידה הותקפה השיירה, אך תוקפיה שותקו באש נגדית של אנשי השיירה. בצומת עיטרון- ארעה תקלה והכוח פנה מערבה, לעיטרון במקום דרומה למלכייה. בעת שהשיירה סבה על עקבותיה הגיעה תגבורת לבנונית שהופתעה לחלוטין מן האש ששיירת-יפתח פתחה עליה. התגבורת נפגעה ועצרה. הופעת שיירת-יפתח בעורפה של מלכייה,אחר נסיעה של כ-15 ק"מ בכביש הלבנוני, סיימה במהרה, כמצופה, את הכיבוש השני של מלכייה. הציר המרכזי עבור הצבא הלבנוני, לפלישה, נחסם.

אנשי הגדוד הראשון של הפלמ"ח בכניסה למלכיה בתום הקרב השני
אוצר תמונות הפלמ"ח שימוש חופשי

קרב מלכיה השלישי (30 באוקטובר 1948 )

ב-1.6.48 הוחלפו לוחמי הפלמ"ח על-ידי לוחמי חטיבת "עודד" באחיזת שטחי מלכייה.
שמועות על התארגנות צבאית ערבית, משני עברי אצבע הגליל לא מנעו את ההפתעה מפתיחת התקפה רבתי על משמר הירדן ומלכייה. הכוח של "עודד" (פלוגה א' של גדוד 11) הותקף (6.6.48) ע"י כוחות גדולים שכללו יחידות מצבא לבנון, סוריה וצבא ההצלה של קאוקג'י. הסורים עלו על מוקשים והסתלקו. גם צבא ההצלה לא הצליח במשימתו. אולם הצבא הלבנוני הכריע וכבש את מלכייה. חיילי חטיבת "עודד" נאלצו לסגת, עם פצועיהם, לעבר רמות נפתלי. למחרת כבש הצבא הלבנוני גם את קדס והבטיח שוב את ציר הכניסה לארץ. במבצע "חירם" (28 – 31 באוקטובר 1948) שמטרתו הייתה השמדת צבא ההצלה והשתלטות על הגליל העליון, ביצע הצבא את משימתו במהירות רבה. חלק מן המשימות כלל כיבוש כפרים ערביים בגליל המערבי-צפוני. כוחות של חטיבה שבע שנעו, לאחר כיבוש תרשיחא, ממערב למזרח, הגיעו לאזור מלכייה שהייתה ערוכה להגנה מצד מזרח – לעבר נבי-יושע. ההתקפה (30.10.48) של הגדוד-המשוריין מדרום, הפתיעה לחלוטין את הכוחות הלבנוניים והם נסוגו מן הכפר. ב-31 באוקטובר1948, הייתה שליטה מלאה של צה"ל לאורך כל הגבול המנדטורי עם לבנון : מראש-הנקרה במערב דרך מלכיה במזרח ועד מטולה בצפון .

אנשי חטיבה שבע עם דגל שלל צוהלים אחרי כיבוש הכפר במסגרת מבצע חירם שימוש חופשי
כיבוש מלכיה, 1948 נחלת הכלל

קרב מלכיה הרביעי – מבצע חירם

במסגרת מבצע חירם, ב-30 באוקטובר 1948, כבש הגדוד התשיעי של חטיבה 7 את סאסא וב-31 באוקטובר, עם שחר, כבשה את מלכיה. כיבוש הכפר נעשה בהתקפת פתע מכיוון צומת סאסא שמדרום לכפר בעוד מגיניו הערבים נערכו להתקפה ממזרח, מכיוון מצודת כ"ח. להתקפה סייעה הפצצה מוקדמת של הכפר על ידי מפציצי B-17 מטייסת 69 שהמריאו מבסיס רמת דוד. לדברי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס, אם היו תושבים שחזרו לכפר, נראה שהם ברחו בזמן מתקפה זו.

קרבנות הקרבות

בקרבות מלכיה נפלו 25 לוחמים מהגדוד הראשון של הפלמ"ח ושמונה לוחמים מגדוד 11 של חטיבת עודד. מצבה לזכר לוחמי הפלמ"ח ניצבת כיום על "גבעת-גנדי" שבקיבוץ מלכיה.

 אנדרטה לחברי ההכשרות מייסדות קיבוץ מלכיה בנפלו במערכות הפלמ"ח במלחמת העצמאות Public Domain
עצרת זיכרון של אנשי פלמ"ח-יפתח על גבעת העץ במלאת שנה לקרבות מלכיה. ניצב בחזית מימין – מג"ד הגדוד הראשון דן לנר שימוש חופשי
טובת טנק בגן הזיכרון בקיבוץ מלכיה צילום: מיכאל יעקובסון

קיבוץ מלכיה

הוקם במרץ 1949 על ידי חיילים מגרעיני הפלמ"ח לאחר השחרור ממלחמת העצמאות.

מקור השם של היישוב היסטורי – "מלכיה" הייתה משפחת כוהנים שבניה שירתו בבית המקדש. השם "מלכיה" מופיע במקומות רבים במקרא: בירמיהו, בעזרא, בנחמיה ובדברי הימים. עם חורבן בית שני עקרה משפחת הכוהנים מירושלים, נדדה לגליל והתיישבה במקום שבו קיים היום הקיבוץ.

היישוב היהודי התקיים במקום כ-400 שנה. לאחר מכן הפך לכפר הערבי בשם "אל-מאלכיה" (المالكية).

הנוסע הערבי יאקות אל-חמאווי בספרו הידוע "מועג'ם אל-בולדאן", שנכתב בתחילת המאה ה-13, הזכיר את אל-מאלכיה, וכתב כי לתושבי הכפר יש מגש עץ שטוענים לגביו שהשתייך לנביא מוחמד.

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: