נחלת שבט שמעון *

עין אל-גרבנה צילום: Uri~commonswiki

בנחלת יהושע נוחל שבט שמעון נחלה דרומית ליהודה, באיזור באר שבע ודרומה. באופן כללי שמעון שייך לדרום. אך ישנו הבדל יסודי בין נחלתו בעבר לנחלתו בעתיד. בזמן יהושע לא נחל שמעון נחלה עצמאית! נחלתו נבלעת בתוך נחלת יהודה. לעומת זאת בנבואת יחזקאל, נוחל שמעון בדרום הארץ, רצועה אחת צפונה מיששכר, ונחלה זו נוחל הוא לבדו.

(כד) וְעַל גְּבוּל בִּנְיָמִן מִפְּאַת קָדִימָה עַד־פְּאַת־יָמָּה שִׁמְעוֹן אֶחָד׃ (כה) וְעַל גְּבוּל שִׁמְעוֹן מִפְּאַת קָדִימָה עַד־פְּאַת־יָמָּה יִשָׂשכָר אֶחָד׃ (יחזקאל מ״ח)

ארץ ישראל נחלות השבטים על פי רש"י. בציורו של אהרן בן חיים מגרודנו, 1836 צילום:Jewish National & University Library, The Eran Laor Cartographic Collection
ארץ ישראל נחלות השבטים על פי רש"י. בציורו של אהרן בן חיים מגרודנו, 1836
צילום:Jewish National & University Library, The Eran Laor Cartographic Collection

דברי הימים א', ד', כ"ח-ל"ב – הרשימה הראשונה

נחלת שמעון מתוארת שלש פעמים בתנ״ך: פעמיים ביהושע ופעם בדברי הימים. זו רשימת ערי שבט שמעון הקדומה ביותר עד מלכות דוד. היא סמוכה לרשימת היוחסין של שמעון. ברשימה הזו עדיין יש קיום עצמאי לנחלת שמעון. ברשימהזו עדיין יש קיום עצמאי לנחלת שמעון.

כח וַיֵּשְׁבוּ בִּבְאֵר-שֶׁבַע וּמוֹלָדָה, וַחֲצַר שׁוּעָל. כט וּבְבִלְהָה וּבְעֶצֶם, וּבְתוֹלָד. ל וּבִבְתוּאֵל וּבְחָרְמָה, וּבְצִיקְלָג.  לא וּבְבֵית מַרְכָּבוֹת וּבַחֲצַר סוּסִים, וּבְבֵית בִּרְאִי וּבְשַׁעֲרָיִם; אֵלֶּה עָרֵיהֶם, עַד-מְלֹךְ דָּוִיד.  לב וְחַצְרֵיהֶם עֵיטָם וָעַיִן, רִמּוֹן וְתֹכֶן וְעָשָׁן; עָרִים, חָמֵשׁ.

יהושע, י"ט, א'-ט' – הרשימה השניה

הרשימה השניה היא רשימת הערים מיהושע, י"ט, א'-ט', תוך כדי תיאור נחלת השבטים, השייכת כנראה לתקופת התרחבות הממלכה בימי דוד או מחציתם הראשונה של ימי שלמה, שאז בני השבט התפשטו מערבה והגיעו עד שָׁרוּחֶן.  ברשימה הזו עדיין יש קיום עצמאי לנחלת שמעון.

בני שמעון היו לשבט קטן ודל, אחד משבעת השבטים "המתרפים" שהתרפו ונמנעו מלנחול את נחלתם – "אשר לא חלקו את נחלתם". השבטים הללו נדרשו לקיים פרוצדורה חדשה של מדידת הארץ והטלת גורל על נחלתם – בחלוקה השניה, שנעשתה בשילה, מלבד הטלת הגורל שהתקיימה בעבר בגלגל.

א וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הַשֵּׁנִי, לְשִׁמְעוֹן–לְמַטֵּה בְנֵי-שִׁמְעוֹן, לְמִשְׁפְּחוֹתָם; וַיְהִי, נַחֲלָתָם, בְּתוֹךְ, נַחֲלַת בְּנֵי-יְהוּדָה. ב וַיְהִי לָהֶם, בְּנַחֲלָתָם–בְּאֵר-שֶׁבַע וְשֶׁבַע, וּמוֹלָדָה.  ג וַחֲצַר שׁוּעָל וּבָלָה, וָעָצֶם.  ד וְאֶלְתּוֹלַד וּבְתוּל, וְחָרְמָה.  ה וְצִקְלַג וּבֵית-הַמַּרְכָּבוֹת, וַחֲצַר סוּסָה.  ו וּבֵית לְבָאוֹת, וְשָׁרוּחֶן:  עָרִים שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה, וְחַצְרֵיהֶן.  ז עַיִן רִמּוֹן, וָעֶתֶר וְעָשָׁן:  עָרִים אַרְבַּע, וְחַצְרֵיהֶן.  חוְכָל-הַחֲצֵרִים, אֲשֶׁר סְבִיבוֹת הֶעָרִים הָאֵלֶּה, עַד-בַּעֲלַת בְּאֵר, רָאמַת נֶגֶב:  זֹאת, נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי-שִׁמְעוֹן–לְמִשְׁפְּחֹתָם.  ט מֵחֶבֶל בְּנֵי יְהוּדָה, נַחֲלַת בְּנֵי שִׁמְעוֹן:  כִּי-הָיָה חֵלֶק בְּנֵי-יְהוּדָה, רַב מֵהֶם, וַיִּנְחֲלוּ בְנֵי-שִׁמְעוֹן, בְּתוֹךְ נַחֲלָתָם.

יהושע, ט"ו, כ"ו-ל"ב – הרשימה השלישית – העלמות עצמאותה של נחלת שמעון

הרשימה השלישית מבליעה את ערי שמעון בתוך נחלת יהודה – בתיאור מחוז הנגב של שבט יהודה. "מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינחלו בני שמעון בתוך נחלתם". זו רק רשימת ערים מובאת בספר יהושע להגדרת הנחלה – ולא גבולותיה. ההיא משקפת כנראה את ימי רחבעם, אחרי מסע שישק. קביעה זו מסתמכת על כך שהעיר שרוחן נהרסה במסע שישק, ולכן היא חסרה ברשימה, וכמו כן, נחלת שמעון התבטלה מבחינה מנהלית וערי שמעון נכללו בתוך מחוז הנגב של ממלכת יהודה, במהלך ארגון הממלכה וחלוקתה למחוזות אחרי פילוג הממלכה והתאוששותה ממסע שישק. העלמות עצמאותה של נחלת שמעון משתקפת בקריאת אזור ישיבתם בשם נגב יהודה (שמואל א', כ"ז, י', שמואל ב', כ"ד, ז').

כיוון שנחלת שמעון הייתה חלק מנחלת יהודה, אין להתפלא שערים רבות בנחלת שמעון (15-14 מתוך 18) נזכרו כבר במניין ערי יהודה, שלוש מהן בשינוי שם: בעלה, כסיל, שלחים (יהושע טו, כו-לב, מב).

כו אֲמָם וּשְׁמַע, וּמוֹלָדָה.  כז וַחֲצַר גַּדָּה וְחֶשְׁמוֹן, וּבֵית פָּלֶט.  כח וַחֲצַר שׁוּעָל וּבְאֵר שֶׁבַע, וּבִזְיוֹתְיָה.  כטבַּעֲלָה וְעִיִּים, וָעָצֶם.  ל וְאֶלְתּוֹלַד וּכְסִיל, וְחָרְמָה.  לא וְצִקְלַג וּמַדְמַנָּה, וְסַנְסַנָּה.  לב וּלְבָאוֹת וְשִׁלְחִים, וְעַיִן וְרִמּוֹן:  כָּל-עָרִים עֶשְׂרִים וָתֵשַׁע, וְחַצְרֵיהֶן.

ערי שבט שמעון צילום:www.yeshiva.org.il/wiki/

ערי שבט שמעון
צילום:www.yeshiva.org.il/wiki/

ברכת יעקב

ברכת יעקב לבניו מובאת בפרשת ויחי שבסוף ספר בראשית (פרק מ"ט), ובה יעקב מוסר ששבט לוי ושבט שמעון יופצו בתוך יתר השבטים. "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם; בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי: כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר; אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה; אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל"

 - מקורhttp://www.mythfolklore.net/lahaye/035/LaHaye1728Figures035GenXXXIV25-29SimeonLeviSlaySichemites.jpg United States public domain
שמעון ולוי בשכם  http://www.mythfolklore.net/lahaye/035/LaHaye1728Figures035GenXXXIV25-29SimeonLeviSlaySichemites.jpg United States public domain

ברכת משה

בברכת משה לשבטים בפרשת וזאת הברכה משה סירב לברך את שבט שמעון בגלל פרשת השיטים (נשיא בית אב לשמעון זימרי בן סלוא חטא בבעל פעור עם כזבי בת צור ראש אומות בית אב במדין), אולם רמז לשבט שמעון בברכת יהודה "וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה…". ״זאת ליהודה״ כלומר ״זאת=שמעון״ לשבט יהודה – כלומר שמעון יהיה כפוף ליהודה. ב"ברכת משה" דברים, ל"ג, לוי הוא שבט של כהנים (ללא נחלה שבטית), ואילו שמעון לא נמנה בכלל בין השבטים.

בין יהודה לבין שמעון

במפקד הראשון של יוצאי צבא בישראל, שנערך במדבר סיני, היו מספרם 59,300 (השלישי בגדלו בקרב השבטים).במפקד השני בערבות מואב כבר היה מספרם הקטן בשבטים, 22,200 (במדבר א, כג: כו, יד). מדרש תנחומא מבאר את דברי יעקב אבינו: "אחלקם ביעקב, כ"ד אלף נפלו משבט שמעון על מעשה זמרי. במגפה זו מתו ארבעה ועשרים אלף (במדבר כה, ט). כך נותרו ואלמנותיהם עשרים אלף. חולקו אלפיים לכל שבט ושבט שנאמר אחלקם ביעקב, וכל מי שמסבב על הפתחים הוא משבט שמעון. בעוון פעור ירד גם ערכו של שבט זה בישראל. ומעשיו גרמו, שאין שמו נזכר בברכת משה לפני מותו (דברים ל״ג, ו׳ ואילך). לפי מפקד בני ישראל בערבות מואב מספר בני שבט שמעון היה – 22,200 – הנמוך ביותר מבין שבטי ישראל, מכאן עולה האפשרות שהוא נטמע בשבט יהודה. שבט יהודה התבקש להפריש ערים לשבט שמעון כאמור בספר יהושע:" כִּי-הָיָה חֵלֶק בְּנֵי-יְהוּדָה, רַב מֵהֶם, וַיִּנְחֲלוּ בְנֵי-שִׁמְעוֹן, בְּתוֹךְ נַחֲלָתָם (י"ט,-ט').

מפה: Janz

מפה: Janz

נחלת שבט שמעון

שבט שמעון התיישב במיקום הדרומי ביותר מכל שבטי ישראל, באזור הנגב, בתוך נחלת שבט יהודה (יהושע י"ט א). אין תיאור מדויק של גבולות נחלת שבט שמעון, נחלת השבט גבלה בצפון בנחלת שבט יהודה והשבט המקביל לו מעבר הירדן המזרחי הוא שבט ראובן שהתיישב במיקום הדרומי ביותר מזרחית לירדן, מצידו השני של ים המלח. נחלתו כללה מספר ערים, בהן: באר שבע, עתר, בית המרכבות, חצר שועל, רמון ועשן.

בהמשך, בתקופה שלאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת, ככל הנראה שבט שמעון נטמע בתוך שבט יהודה. אולם עוד בימי חזקיה שבט שמעון היה עצמאי במידה מסוימת ואנשיו אף הלכו לכבוש נחלה במבוא גדר (כנראה אזור הערבה), ולהכרית עמלקים בהר שעיר.

נכון יהיה לדבר על אזור שבו שכנו בני שמעון בתקופה מסוימת, כנראה בסמיכות לתושבים אחרים, שלא מבני השבט. בחלק מן היישובים, הם שכנו כתושבי קבע ובישובים אחרים הם ישבו כנוודים למחצה.

מפה של שבט שמעון משנת 1658 The Eran Laor Collection of the National Library of Israel
מפה של שבט שמעון משנת 1658
The Eran Laor Collection of
the National Library of Israel
  • בְּאֵר-שֶׁבַע
  • שֶׁבַע – שְׁמַע
  • מוֹלָדָה: מולדה הייתה עיר בנגב יהודה בתקופת המקרא ואחר כך לשבט שמעון. מולדה הייתה בין הערים שבהן התיישבו עולי בבל משבט יהודה בתקופת שיבת ציון. ייתכן שמולדה המקראית היא מולדה האדומית שאליה הגיע הורדוס כאשר נמלט מאגריפס, כפי שהוזכר בחיבוריו של יוסף בן מתיתיהו, ובאונומסטיקון. בעת החדשה הוצע לזהותה בתל-אל-מִלְח, מדרום מזרח לבאר שבע, או עם חִ'רבת אל-וַטַן (מילולית: חורבת המולדת) ממזרח לבאר שבע. השם נשמר במועצה אזורית אל-קסום (المجلس الاقليمي القيصوم) הבדואית שהוקמה ב-2012 המורכבת משבעה יישובים בדואיים: אום בטין, א-סייד, דריג'את, כוחלה, מולדה, מכחול, ותראבין א-צאנע.
  • חֲצַר גַּדָּה: כלומר חצר אל גד – יישוב בנגב יהודה. Ασεργαδδα – Hazar-gaddah.  לפי אבסביוס מוזכר כיישוב  Gadda שעדיין היה קיים בימיו . לפי תרגום השבעים Asergadda. יש בשבעים Eser קיצור של  Asergerri (היינו חצר גרי , בחילוף ד—ר). נראים הדברים , שאין כאן אלא חילוף קל בין חצר גדה וחצר גרי. שם המקום יש בו היסוד גד, שהוא שם האל של המזל הטוב. השווה לכאן את שם המקום חגר ארגד, כלומר חצר אל גד, הנזכר ברשימת יישובי הנגב של שישק. אפשר הוא אחד עם חצר גדה. לא נתברר מקומה של חצר גדה. לדברי אבסביום שכן היישוב בדרום על יד ים המלח; אבל אין ראיה לזיהוי זה. לדעתו של אבל נתחלף לאבסביוס חצר גדה בעין גדי, אף על פי שהזכיר גם את עין גדי ככפר שהיה גדול מאוד בימיו. (במפת מידבא נזכר שם מקום חירבת אל ג'נדי – כלומר חורבת איש הגדוד, החייל, (השוכנת 15 ק"מ מזרחית דרומית מזרחית מעזה) ואפשר ששם זה השתלשל מן השם הקדום גדי אבל ספק אם הגיע מחוז הנגב של יהודה עד לסביבה זו . אבל סבור שחצר גדה שכנה בפנים הנגב, הציע לזהותה עם חירבת עיזה, מקום יישוב ישראלי שמדרום מערב לראס זוירה, אבל אין סמוכין לדמיון זה של שמות.
  • חֶשְׁמוֹן: מקום יישוב הנזכר בין יישובי הנגב – מקצה למטה בני יהודה אל גבול אדום. לפי יתר היישובים שברשימה הוא נמצא בסביבת באר שבע, אבל עדיין לא נקבע מקומו בדיוק . בשבעים השם חשמון חסר, ומכאן באו חוקרים לשער שהוא אינו אלא תוספת מאוחרת ביהודה שנתגלגלה מרשימת תחנות המדבר. יש סברה שמוצאה של משפחת החשמונאים הוא מחשמון. אין לסברה זו יסוד במקורות.
  • בֵּית פָּלֶט: במאה ה-20 שיערו חוקרים כי אתר בית פלט נמצא כנראה בסביבות באר שבע.
  • חֲצַר שׁוּעָל:  עיר בנחלת שבט שמעון בנגב יהודה וגם ברשימת ערי שמעון, על פי המסופר בספר דברי הימים, ובספר יהושע. בתקופת שיבת ציון הייתה חצר שועל אחת הערים שהתיישבו בהם השבים, על פי המסופר בספר נחמיה. במאה ה-20 סברו חוקרים שחצר שועל הייתה בסביבות באר שבע, מבלי שהצביעו על אתר מסוים. כל המקראות המזכירים את חצר שועל מזכירים את באר שבע על ידה , ואין ספק שיש לבקשה בקרבתה של זו . אבל עדיין לא הגיעה לכלל זיהוי מדויק . ההצעות השונות שהוצעו עד היום משוללות ביסוס ארכיאולוגי.
  • בִּזְיוֹתְיָה: מלה זו באה פעם אחת במקרא, ברשימת המקומות שבמחוז באר שבע. משמעותה מפוקפקת. הוולגטה גורסת : Thia Bazio- באר זותיה . אבסביוס מזכיר Ebezisia ודומה לזו צורתה של המלה בכמה כתבי יד של השבעים. המסורת וגם התרגומים הנ"ל פירשוה כשם מקום. ואולם השבעים וכמה כתבי יד אחרים של השבעים הוסיפו לשם העיר הלשון ״ובנותיה וחצריה״.״ובנותיה וחצריה״ באה אחר שמות ערי פלשתים בלבד.
  • בַּעֲלָה – בָּלָה – בִּלְהָה: בלה-בלהה יישוב בנגב יהודה. בעלה יישוב בנגב יהודה.
  • עִיִּים: שם מקום בנגב בקצה הדרומי של ארץ יהודה. הציע אבל לזהותו עם ח'רבת דיר אל ע'וי ' דרומית מערבית ממדמנה (ח'רבת אם לימנה. (אבל אין לכך ראיות מספיקות וגם לא הוכח שמצויים במקום שרידים מתאימים . כן אין יסוד להצעתו של פרס לזהותו עם תל אל-ג'בליה, 24 ק"מ צפונית מזרחית לקדש ברנע. שמה של עיים חסר ברשימת הערים המקבילה של שמעון ביהודה ולכן משער נות שהשם אינו אלא דיטוגרפיה של השם עצם שבא אחריו. עיים נגזר כנראה מן המלה עי עיים.
  • עֶצֶם: שם מקום בנגב בקצה הדרומי של ארץ יהודה. שמה נשתמר בח'רבת אוּם אל עַצְ'ם, עשרים ושמונה ק"מ מדרום־מזרח לבאר שבע.
  • אֶלְתּוֹלַד – תּוֹלָד: עיר בנחלת שבט יהודה שעברה לידי שבט שמעון. מזהים אותה עם אתרי הערים החרבות מדרומה של באר שבע, בין עצם לבין בתואל וחרמה.
  • כְּסִיל – בְּתוּל – בְּתוּאֵל: עיר מערי שמעון , באיזור באר שבע. בתרגום השבעים בית אל. יש לזהות עם בתואל גם את בית אל הנמנית בשמ"א ל, כ"ז, עם ערי הנגב ששלח דויד להן מתנות משלל אויביו. מסתבר , שעיקר השם הוא בתואל. הצורה בתול היא כנראה צורה משנית, והצורה בית אל אפשר שהיא גלגול שבא בהשפעת השם הידוע בית אל. השם כסיל אולי הוא שם שני של המקום, והשווה את השם כסלות תבור. אין לזהות את בתואל עם בתיליון הנזכרת במפת מידבא ובכתבים נוצריים שהרי עיר זו היתה שוכנת בקרבת שיח' זויד, בין רפיח לבין קנטרה, כלומר בריחוק ניכר מבאר שבע.
  • חָרְמָה: עיר בנגב הצפוני-מערבי, כנראה דרומית לערד, בנחלתו של שבט שמעון, כאמור בפסוק: "ויקרא את שם העיר חָרמָה" (שופטים א, 17).
    • יש הממקמים אותה בין באר שבע לעזה.
    • יש הממקמים אותה בעבר הירדן המזרחי מעל הערבה.
    • יש חוקרים הטוענים ששני המיקומים בתחומי הנגב נכונים ומדובר בשתי ערים שנקראו בשם חורמה. החוקרים הטוענים שהיו שתי ערים בשם חורמה ממקמים את העיר חורמה ששמה הכנעני צפת בצפון מערב הנגב ליד היישוב המקראי תדהר.
    • הארכאולוג יוחנן אהרוני, בהתבססו על פסוקים מהמקרא, הציע לזהות את חורמה באתר תל משוש. המקום נכבש בידי ישׂראל כאשר מלך ערד תקף את ישׂראל במסעם במדבר נדרו לאל כי "אם נתון תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם" (במדבר יד, 45). הייתה עיר מלוכה, נכבשה ונהרסה בידי שמעון ויהודה.
    • שמה הקודם (כנעני) הוא צפת וניתן לזהותה עם חורבות העיר סרתה הנמצאות על ההר העולה אל הר שעיר, מתחת לעיר טפילה (תופל המקראית). החורבות נמצאות ליד מעיין "עין אל גרבנה" [ראה צילום כותרת.] והיא צופה על הערבה. במעלה זה נמלטו כנראה בני ישראל בבורחם מן הכנעני והאמורי והתבצרו בין ההרים שבשיפולי ממלכת אדום.
  • צִיקְלָג – צִקְלַג: לצקלג נקבעו מספר זיהויים על ידי החוקרים.
    • היו שזיהו את צקלג עם ח'רבת זחיליקה, הנמצאת 18 קילומטר מזרחית לעזה, בגלל דמיון השם לצקלג.
    • אלברכט אלט הציע לזהות את צקלג בתל א-חויליפה שליד קיבוץ להב. זיהוי זה היה מקובל בשנות ה-50 ובעקבות זאת קבעה ועדת השמות הממשלתית את שם קיבוץ להב כ"צקלג".
    • בשנות ה-50 המאוחרות הועלו פקפוקים לגבי זיהוי זה ובנימין מזר, יוחנן אהרוני וארכאולוגים נוספים העדיפו לזהות את צקלג בתל שרע, וועדת השמות הממשלתית הסירה את השם צקלג מעל קיבוץ להב. אולברייט הציע לזהות את האתר עם חרמה, חוקרים אחרים הציעו את גרר ואת גת-פלשתים. זיהוי זה שנעשה על בסיס שיקולים היסטוריים וגאוגרפיים, נתמך לאחר מכן בממצא הארכאולוגי שנמצא בחפירות באתר, שכללו קרמיקה פלשתית. תל שרע הוא תל גדול בנגב הצפוני, בגדתו הצפונית של נחל גרר, מדרום-מזרח לנתיבות ליד העיר הבדואית רהט, צפונית לבאר שבע. התל מתנשא על גבעת כורכר לרום של 169 מטרים, וכולל בשטחו כ-20 דונם.
תל שרע (תל א-שריעה). מבט מדרום מסוללת הרכבת צילום: Danny Gershoni
תל שרע (תל א-שריעה). מבט מדרום מסוללת הרכבת
צילום: Danny Gershoni
  • מַדְמַנָּה – בֵּית-הַמַּרְכָּבוֹת – בֵּית מַרְכָּבוֹת: יישוב מקראי בנחלת שבט שמעון ביהודה, בין חצר סוסה לבין צקלג.ייתכן כי נעזב מיושביו לפני תקופת מלכותו של דוד המלך.בעת החדשה הוצע לזהותה בתל אבו הֻרֵירֶה, או בתל אל-מַרְכֵּב. [עיר בנחלתו של שבט בִּניָימין, כאמור בפסוק: "נדדה מַדְמֵנָה" (ישעיה י, 31). העיר שכנה בסביבות הכפר שעפט הנמצא כשני ק"מ צפונית לירושלים. המקום המדויק אינו ידוע.]
  • סַנְסַנָּה – חֲצַר סוּסָה – חֲצַר סוּסִים:  עיר מקראית חלק מנחלת שבט יהודה, ושרידיה נמצאים כ-2 ק"מ מהיישוב הקהילתי סנסנה. על פי ההשערות, נקראת העיר הקדומה על שם כיפת עץ התמר כפי שנכתב במגילת שיר השירים: "אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו". במאה ה-20 הציעו חוקרי המקרא וארץ ישראל, לזהותו במספר אתרים: בח'רבת אבו סוסין מדרום מזרח לתל אל פארעה, או בח'רבת סוסיֶה הסמוכה לאשתמוע, אולם שאינה בנחלת שבט שמעון. מזוהה עם ח'רבת אֶ-שַמְסַנִיאת, צפונית-מזרחית לבאר- שבע.
  • לְבָאוֹת – בֵּית לְבָאוֹת – בֵּית בִּרְאִי: יישוב מקראי כנראה בצפון-מערב הנגב אחד מערי שבט יהודה, בין סַנְסַנָּה לשלחים. בית לבאות נזכר גם כשייך לשבט שמעון, בין חצר סוסה לבין שָׁרוּחֶן. חוקר המקרא עמנואל ענתי סובר כי שמו של האתר נגזר מהמצאו של מבנה פולחן לאלה כנענית בשם לביאה, "ומכאן שראשיתה של העיר היא בתקופה הכנענית".ענתי שיער כי בית לבאות היא העיר בֵּית בִּרְאִי המוזכרת בספר דברי הימים.
  • שִׁלְחִים – שָׁרוּחֶן – שַׁעֲרָיִם: עיר בנחלת שמעון שמקומה לא זוהה. השם אינו בא ברשימות ערי שמעון שביהושע יט ובדברי הימים א ד ; אבל שם באים השמות שרוחן ושערים. ולפיכך נתקבלה הסברה שאין שלחים ושערים אלא שיבוש של שרוחן. אבל אף על פי שאפשר להסביר חלקית את השמות שלחים ושערים כשיבוש של שרוחן נראית סברה זו מפוקפקת ולפי שאין שלוש הרשימות של ערי שמעון זהות לגמרי ויש ביניהן שינויים שאי אפשר להסבירם כשיבושים גראפיים, נראה שאף השמות שלחים ושערים אין לראותם כצורות שנשתבשו מהשם שרוחן. אף בתעתיקי השם בשבעים אין רמז להשערה שהשמות שלחים ושערים נשתבשו משרוחן.
  • אֲמָם
  • עֵיטָם: עיר מקראית בנחלת שבט יהודה, ככל הנראה באזור בריכות שלמה, דרומית-מערבית לבית לחם. העיר נזכרת בספר דברי הימים, כאחת הערים שביצר המלך רחבעם ביהודה. נזכרת לצד בית לחם ותקוע, בפסוק הנוסף לפרק טו בספר יהושע בתרגום השבעים. החוקר ויקטור גרן קישר את העיר לאתר המקראי "סעיף סלע עיטם", הנזכר בסיפורי שמשון והפלשתים. יוסף בן מתתיהו הזכיר בספרו קדמוניות היהודים כי שלמה המלך נהג לנפוש במקום בשם "עיטן", המרוחק שבעה מיל מירושלים, אשר היה עשיר בגנים ובמים. חז"ל הזכירו את עין עיטם, כמקום שהיה קשור באמת מים לבית המקדש בירושלים. נזכר במשנה ובתלמוד כפר עיטם: "וכשהקרא רבי הורקנוס תחת האלה בכפר עיטם וגמר את כל הפרשה". העיר הקדומה מזוהה כיום עם "ח'רבת אלח'וח'" שליד בריכות שלמה, אשר המעיין הנמצא בסמוך אליה נקרא עד ימינו בשם עין עטן.
  • עַיִן
  • רִמּוֹן: פסגת הר רמון היא הגבוהה בפסגות הר הנגב. על פסגת ההר נמצא שדה של רגמים, שהם גלי אבנים אשר שימשו לקבורה (טומולי) מתקופת הברונזה התיכונה. בקרבת הרגמים עובר "קו-K" שהוא מעין קיר הבנוי מאבנים נמוך, שאורכו 4.6 ק"מ.
  • עֶתֶר – תֹּכֶן: עֶתֶר הייתה עיר בשפלת יהודה בתקופת המקרא, הוזכרה בספר יהושע כשייכת לנחלת שבט יהודה. חלק מהחוקרים הציעו לזהות בינה, לבין היישוב עתר בנחלת שבט שמעון, שנחלתו נצבה בתוך נחלת שבט יהודה; וראו בה את היישוב עתר אשר הוזכר בספר יהושע. יש הסוברים, כי נפלה טעות סופר, והיא עתק או עתך, מיישובים שאליהם שלח דוד המלך שלל שנלקח מאויביו, המוזכר בספר שמואל. במאה ה-20 הוצע לזהות את עטר שבשפלת יהודה, בחִרבת אל עטר מצפון מזרח לבית גוברין. יש הסוברים, כי עטר שבנחלת שמעון היא חִרבת עטיר, כעשרים וחמש ק"מ מצפון מזרח לבאר שבע. הועלתה גם הסברה, כי היא באתר בין חלוצה לבין גרר, המוזכר במפת מידבא, ושמו כיום אל חתירה, כעשרה ק"מ מדרום מערב לבאר שבע.
  • עשן: נחל עשן, קילומטרים אחדים מצפון לבאר שבע, על שם עיר מקראית בנחלת שבט יהודה, הגם שמיקומה הגיאוגרפי של העיר, לפי ספר יהושע, אמור להיות במרחב בית גוברין.

ביוגרפיה

הודה אליצור ויהודה קיל,אטלס דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים 1993, ע' 143 וכן בע' 151.

%d בלוגרים אהבו את זה: