1920px-Kerem_Avraham,_Jewish_workers

מתי היתה העליה הראשונה?

העליה הראשונה לפי ההיסטוריגרפיה הישראלית

הייתי חניך ומדריך בתנועת נוער ציונית ולאחר גמר לימודי באוניברסיטה העברית גם מורה להיסטוריה. למדתי ולימדתי מתי היתה העליה הראשונה כפי שהוכתב בהיסטוריוגרפיה הישראלית המקובלת אשר חוברה על ידי התנועות הציוניות הסוציאליסטיות. ככה מורים מלמדים את ילדינו. ככה מורי דרך מדריכים מטיילים. בוא נציין רשימת ה-"benchmarks":-

  • בשנת 1860 נולד תיאודור הרצל.
  • בשנת 1881 לאחר "הסופות בנגב" התפרסם המנשר "אוטואמנציפציה!" של פינסקר והוקם ארגון "חובבי ציון".
  • בשנת 1882 תרמ"ב העלייה הראשונה החלה עם עליית 14 חברי ביל״ו.
  • בשנת 1896 פרסם הרצל את ספרו "מדינת היהודים" (Der Judenstaat).
  • בשנת 1897 כינס הרצל את הקונגרס הציוני הראשון בבזל שבשווייץ.

״הישוב הישן״

ההיסטוריונים של הציונות למדו, כאילו, דף מספרו של דונלד טראמפ. נוצר מושג מזוייף (fake term) של ״הישוב הישן״. הציונות תיארה את תושביה היהודיים של ארץ ישראל לפני הרצל כחברה דתית קיצונית, מסתגרת הארבע ערי הקודש, לא פרודוקטיבית, עניה, ותלויה ב״חלוקה״ בלבד. המושג ״חלוקה״ קיבל משמעות שלילית ואילו תרומות הברון קיבלו משמעות חיובית. לדעתם המלומדת, ראשיתו של הישוב הישן, לכל המוקדם בשנת 1700, ולכל המאוחר, בשנת 1777, עם עלייתם של החסידים. עוד הם מציינים, שלאור הצלחת העליה הראשונה והשניה, ״הישוב הישן״ התפורר בשנות מלחמת העולם הראשונה. הההיסטוריונים הציונים בטעות או בכוונה מזהים את אנשי ״הישוב הישן״ עם החרדים של היום. האמת היא שהם היו פשוט יהודים דתיים.

בפרספקטיבה ציונית, אנשי העלייה הראשונה הם הראשונים שביקשה לכונן בית לאומי ויצרני בארץ ישראל. לפי ההיסטוריונים של הציונות, הדרמה מתחילה מתיאודור הרצל. הם כינו את עצמם ״הישוב החדש״, האמור להחליף את ״הישוב הישן״. ״הישוב החדש״ שאב את ערכיו מעולם הרעיונות המערבי והמהפכה המודרנית החילונית.

ההיסטוריונים של הציונות מנכסים לעצמם עליות שאין להם כל קשר לתנועה הציונית (כגון ״עליית אעלה בתמר״, עליית תלמידי הגר"א, ותלמידי החתם סופר) וייסוד מושבות ושכונות פרטיות או של חובבי ציון. שימו לב לטבלאות למטה המדגישות את פעילות ההתיישבות לפני הרצל ולפני הציונות.

במאה ה-20 נשמעו קולות ביקורת על ההיסטוריוגרפיה הזו:

  • טיב הזיקה ההדדית בין ״השיוב הישן״ ו״הישוב החדש״.
  • הספרדים ב״יישוב הישן״ לא נחקרו ותוארו די וביחס למקומם המרכזי ביישוב, לעומת העיסוק המחקרי באשכנזים. העדה הספרדית היתה ותיקה יותר בארץ וגם גדולה יותר מבחינה מספרית ועד לשנות השמונים של המאה ה-19.

Jews_in_Jerusalem_1890s

פוסט זה יוביל את הקורה לשלש מסקנות מפתיעות:

  1. במשך כל המאה ה-19 היתה עליה רציפה של יהודים דתיים בקנה מידה גדול עשרות שנים לפני מה שמכונה ״העליה הראשונה״.
  2. המתישבים הטרום-ציונים (חובבי ציון) הקימו מושבות ושכונות לפני כינוס הקונגרס הציוני הראשון.
  3. המתישבים הללו עסקו בתעשיה, מסחר וחקלאות ולא היו תלויים ב״חלוקה״.

נקודת הזינוק – השפעת נפוליאון ותמורות אחרות על אוכלוסית היהודים בארץ ישראל

נפתח בתיאור מצב בפרוס המאה ה-19. בשנת 1798 נכנס לארץ ישראל צבא נפוליאון ממצרים, בניסיון לכבוש אותה מהטורקים. נפוליאון הכריז כי בכוונתו לסייע לתקומתם המדינית של היהודים במולדתם ההיסטורית. הוא פירסם מנשר נפוליון אל היהודים בעיתון הצרפתי מוניטר ב-20 באפריל 1799, וכן גם הופץ ככרוז בארץ ישראל ובקהילות היהודים באסיה ובאפריקה. בידיעות מאותה תקופה נאמר כי אכן יהודים רבים הצטרפו אז לחילותיו של נאפוליון. אמנם מסע נפוליאון בארץ ישראל נכשל, אולם הוא סימן את התערבותן המדינית הגוברת של מעצמות אירופה בארץ ישראל.

במרוצת המאה ה-19 התחוללו תמורות רבות, חלקן בעקבות התפתחות המדע, התחבורה, התיעוש והפוליטיקה העולמית, וחלקן בשל התגברות עלייתם של יהודים לארץ והתגוונות צורות התעסוקה שלהם. רוב היישוב התגורר ברובע היהודי בירושלים, שרובו היה עדיין חרב בראשית המאה ה-19, ושררו בו עזובה ועוני, אולם התאכלס בהדרגה. יתר היהודים ישבו בערים: חברון, צפת וטבריה. בעיר הנמל יפו התגוררו יהודים אחדים בלבד.

חלק ניכר מהיישוב התקיים על כספי החלוקה על פי "כוללים", הן על פי ארצות מוצאם והן על פי התפלגותם בגולה, שכן אפשרויות הפרנסה היו מצומצמות וכרוכות בקשיים רבים. במהלך המאה גדל בהתמדה מספר היהודים שעסקו במסחר, במלאכה, ובמקצועות חופשיים, כמו רפואה ורוקחות. רוב בעלי האומנויות היו "ספרדים".

בתחילת המאה ה-19 מנה היישוב היהודי בארץ ישראל כ-6,000-7,000 נפש. בשנת 1820 האוכלוסיה היהודית מנתה כמחצית מתושבי ירושלים (ספרדים, אשכנזים ומוסתערבים) ורוב תושבי טבריה. יהודי ארץ ישראל סבלו הן מאסונות טבע, מתנאיי מחיה ופרנסה קשים, מרעידות אדמה רעב ומגפות שפקדו את היישוב, התקפות על ידי ערביי ארץ ישראל, וכן מהירצחו של חיים פרחי בעכו. עולים רבים הגיעו לארץ ישראל מן הפזורה של היהודים מגורשי ספרד באירופה ומרחבי האימפריה העות'מאנית. חלקם הגיעו כפליטי חרב מקהילות שנפגעו בזמן מרד היוונים נגד הטורקים בשנת 1822, וחלקם נטשו אזורים באימפריה העות'ומנית בשל המשבר הכלכלי שפקד אותה בעקבות חיסול חיל הינצ'ירים בשנת 1826.עקב גזירת גיוס החובה לצבא הרוסי בשנת 1827 גרמה למשפחות שלמות לברוח מרוסיה, וחלקן עלו לארץ ישראל.

בשנת 1820 הקהילה בעכו מנתה קהילת כ-800 נפשות. בצפת ערב רעידת האדמה בשנת 1837 היו היהודים מרבית תושביה. בשנת 1860 נאמד מספר היהודים בה כ-10,639 נפש. בשנת 1881 מנה היישוב היהודי בארץ יותר מ-25,000 נפש.

האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל במאה ה-19
שנה אומדן
1800 7,000
1840 18,000
1878 25,000
1880 27,000
1890 40,000
1900 56,000
1914 85,000

 

על פי יהושע בן-אריה, מבוא, אמנות ואומנות, עמ' 14. הנ"ל, עיר בראי תקופה, ירושלים במאה ה-19, א, ירושלים, הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשל"ז-1977, עמ' 318, 403

העליות לארץ ישראל במאה ה-19

  • מראשית המאה ה-19 הייתה עליה של קבוצות של יהודים בודדות ממרוקו, תוניסיה לוב (ר' נתן אדרי), ואלג'יריה לארץ להתישב בטבריה ובצפת במטרה להתפרנס בה מיגיע כפיהם ולא להתקיים על כספי "החלוקה".
  • שנת תקס"ז 1807: הרב חיים ישועה בג'איו ראש קהילת יוצאי ספרד ופורטוגל בחברון, רכש קרקעות בעיר, תל רומיידה וקבר רות וישי, והעבירן כתרומה לידי הקהילה.
  • שנת 1808-1809: עליית תלמידי הגר"א בשלושת גלי העלייה מליטא באו כ-511 עולים לירושלים; רבים מהם עלו במסגרת תנועת חזון ציון אותה ייסדו בליטא וכך לאורך כל המאה ה-19 המשיכו רבים נוספים לעלות משם לארץ; בין השאר הקימו עולים אלה מחדש את בית הכנסת החורבה ברובע היהודי, לאחר שהתגברו על הגבלות השלטון העות'מאני שמנע מאשכנזים להתגורר בירושלים. אחד העולים ר' מרדכי צורף יזם הקמת כפרים של עובדי אדמה בארץ ישראל, ושלח את תוכניתו אל הנדבן משה מונטיפיורי. אברהם שלמה זלמן צורף השיג בשנת תקצ"ו (1836), בעזרת הקונסולים של רוסיה ואוסטריה, פירמאן (צו מלכותי) ממוחמד עלי באשא אישור לאשכנזים להתיישב בירושלים.עם הצטרפותם של חסידים לירושלים הוקם גם בית הכנסת "תפארת ישראל". תלמידי הגר"א וצאצאיהם נקראו "פרושים".
  • שנת 1810: עלתה קבוצת עולים מלוב בראשות ר' אברהם כלפון. משפחת עבו השתקעה בצפת, ובמשך שלושה דורות רצופים שימשו בני המשפחה כקונסולים של צרפת בגליל ותרמו רבות לחיזוק ההתיישבות בגליל.
  • שנת 1815: כ-30 משפחות מפרס עלו לארץ בשנת 1815 והתיישבו בצפת ובגליל.
  • שנת 1817 בתקע"ז: הגיעו עולים מצפון אפריקה ממרוקו ומאלג'יר והתיישבו בגליל ובחיפה, בהם משפחת עבו מאלג'יר, שבניה היו רבנים וסוחרים.
  • שנת 1818: עלתה קבוצת עולים נוספת מלוב, ובהם משפחתו של ר' אברהם חיים אדאדי והתיישבו בצפת.
  • שנת 1819: עלו 15 משפחות אשכנזיות לחברון.
  • שנת 1820: רכש ישעיהו אג'ימן בית גדול, בית אג'ימן, ששימש כאכסניה ליהודים שעברו ביפו. נמל יפו היה לשער עלייה עיקרי לעולים לארץ.
  • שנת 1822: מתיישבים חסידי חב"ד ממזרח אירופה בחברון, אחד מהם ר' ישראל יפה "המדפיס מקפוסט" נוטע בה כרם גפנים.
  • שנת 1830: עליית 20 תלמידי החת״ם סופר – רובם בירושלים.
  • שנת 1830: הוקמה קהילה יהודית ביפו והונחה התשתית המוסדית, הכלכלית, התרבותית והמנהלית לעליות הבאות.
  • שנים 1830-1837: עלו לארץ מאלג'יר כ-400 משפחות חלקם ברחו ממנה מפני הרדיפות שהחלו בה בשנת 1830.
  • שנת תקצ"ד (1834): ישראל ב"ק הקים יישוב ומשק חקלאי על הר מירון, שנקרא אז "ג'רמק", ובו ישבו כחמש עשרה משפחות יהודיות. בסיוע מונטיפיורי. הוא רכש קרקעות בגליל, ואף את חלקת קבר רבי שמעון בר יוחאי, והקים עליו את מבנה בית הכנסת. עד ראשית שנות השמונים רכשו בני משפחת עבו קרקעות בשטח של אלפי דונם בגליל ובמורדות דרום הגולן, שרובן נמכרו אחר כך ליהודים מאירופה, ועליהן הוקמו בשנת תרמ"ב (1881) היישובים ראש פינה, יסוד המעלה, משמר הירדן, מחניים ועין זיתים.
  • שנת תקצ"ט (1839): מרדכי סלומון חכר יחד עם שותף מהעדה הספרדית, קרקעות בכפר הערבי אל מנסורה (בקרבתו הוקמה בהמשך המושבה עקרון-מזכרת בתיה), והקים בו חווה חקלאית. הוא תכנן תוכנית מפורטת בדבר ייסוד יישוב חקלאי לפרנסת יהודי ירושלים בארץ ישראל, והגיש אותה למשה מונטיפיורי.
  • שנת 1840: עלתה מאלג'יר קבוצה נוספת בת כ-150 איש בראשות אברהם שלוש מאושיות הקהילה היהודית ביפו, חלק מעולים אלה נספו בים בדרכם באוניות. כשלושים משפחות מעולים אלה התיישבו בשפרעם.
  • שנת 1841: הקים ישראל ב״ק את בית הדפוס העברי הראשון בירושלים
  • שנת 1842:  מנחם מנדל מקאמיניץ מקים את מלון "קאמיניץ בירושלים.
  • שנת 1842: רכש הרב יהודה הלוי מרגוזה רבה של העיר, יחד עם חכם אברהם פנסו וחכם יחיאל בכר, חלקת אדמה בגודל של 103 דונם על גדות נחל איילון (ואדי מוסררה), ונטעו בה 5,310 עצים, מהם 2,210 עצי הדר.
  • שנת 1848: מוקמים יקבי משפחת שור בירושלים.
  • שנת תרי"א (1851): בירושלים, נרכשה קרקע מצפון-מערב לעיר העתיקה על ידי ג'יימס פין, הקונסול הבריטי, ב. הוקמה בה חווה חקלאית וכרם שהועסקו בהם יהודי ירושלים. באתר, שנקרא כרם אברהם, הוקם בית כנסת, וכן גת, מחצבה, וקולומבריום.
  • שנת 1852: מאות עולים ממרוקו בהם הרב יוסף ארווץ, הרב יצחק אסולין.
  • שנת 1852: עלית הרב ד"ר יהודה ביבאס שהתיישב בחברון.
  • שנת 1852: שנה הגיע מגיברלטר חיים אמזלג ששימש כסגן קונסול בריטניה.
  • שנת 1854: מפעל אריגה קטן בירושלים ללימוד מלאכה זו לצעירים ולצעירות הוקם בשנת על ידי מרדכי סלומון, לאחר שלמד באנגליה את מלאכת האריגה בעזרתם של משה מונטיפיורי והברון רוטשילד.
  • שנת 1854:הקים הברון ג'יימס מאיר רוטשילד בחסות ממשלת אוסטריה בית חולים יהודי בעיר העתיקה בירושלים, שנשא את שמו.
  • שנת 1855: נרכשו החלקה והפרדס של הרב יהודה הלוי מרגוזה בואדי מוסררה על ידי משה מונטיפיורי כדי להעסיק בה יהודים עניים.
  •  שנת תרט"ו (1855) רכש משה מונטיפיורי בהיתר מיוחד מהשלטון מגרש גדול מעל בריכת הסולטאן מול הר ציון להקמת השכונה "משכנות שאננים" בירושלים.
  • שנת 1856: עליה מהונגריה של תלמידי החתם סופר: מקרב עלייה זו בירושלים קמו בהמשך אישים בולטים ביישוב הישן ואחר כך, בעדה החרדית. בשנת 1856 נבדלו עולי הונגריה בארגון משלהם בשם כולל אונגרין – כולל שומרי החומות.
  • שנת 1856: ממרוקו עלו ליפו גם הרב משה אלקיים ותלמידיו.
  • בשנת ה'תרי"ט (1859): החלו בני משפחת סלנט לגדל אתרוגים בירושלים באופן מסחרי על מנת לשווקם ליהודי התפוצות. מאוחר יותר בשנות ה-70 מתקיים פולמוס גדול בין מגדלי האתרוגים הירושלמים בני העדה האשכנזית לבין מגדלי האתרוגים מיפו בני העדה הספרדית.

********************************1860 שנת הלידה של תיאודור הרצל****************************************************

  • שנת תר"ך (1860): ממערב לירושלים, על אם הדרך מירושלים ליפו, נרכשו קרקעות, שעליהן הוקמה לאחר שנים המושבה מוצא. יהושע ילין סיפר בזכרונותיו על הרכישה, שכללה גם מערה, מעיינות, וכרם זיתים בכפר הערבי קאלוניה. הרוכשים אנשי ירושלים, נעזרו בקונסול הבריטי ג'יימס פין. כאשר התבשרו תושבי המקום על העסקה, הם הציעו למכירה שטחי קרקע נוספים. בשל הבצורת נטשו חלק מתושבי הכפר לעבר הירדן ולחורן שבסוריה, וכך נרכשה הקרקע שכונתה "ארץ' אל-בזוניה". גדר אבנים הוצבה מסביב לקרקע והחזקה עברה לידי הרוכשים היהודים.
  • שנת 1860: בסיוע משה מונטיפיורי הוקמה "משכנות שאננים" בירושלים, השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות העיר העתיקה.
  • שנת 1860: בני משפחת מויאל שהיו מנהיגי הקהילה היהודית ביפו: יוסף ביי מויאל ששימש כסגן קונסול ספרד ואחיו אברהם מויאל ששימש כממונה מטעם הברון רוטשילד, חברת כי"ח ואגודת חובבי ציון בניהול ענייניהם בארץ.
  • שנת 1860: נרכשו קרקעות שעליהן הוקמה לאחר שנים המושבה מוצא ( "ארץ' אל-בזוניה). בקונסול הבריטי ג'יימס פין.
  • שנת 1865: רכש הרדב"ש (צוף דב"ש) והעדה המערבית חלקת אדמה ליד בריכת ממילא בירושלים להקמת שכונת מחנה ישראל.
  • שנת 1867:נוסדה השכונה היהודית נחלת שבעה בדרך אל שער יפו.
  • שנת 1866: שכונת מחנה ישראל הוקמה ממערב לחומה על ידי אנשי "העדה המערבית" יוצאי צפון אפריקה.
  • שנת 1868: נוסדה השכונה היהודית נחלת שבעה בדרך אל שער יפו.
  • שנת 1870: ממערב לירושלים, בסמוך ליפו, הוקם בית הספר החקלאי הראשון בארץ "מקווה ישראל" על ידי שליחה של חברת "כל ישראל חברים" בארץ, קרל נטר.
  • שנת 1871: שמעון ברמן הקים את "חברת הארץ הקדושה". הצטרפו אליו כ-150 מתושבי טבריה בניסיון שלא צלח להקים התיישבות חקלאית בחלקו התחתון של נחל צלמון.
  • שנת 1872: יהושע ילין חכר אדמות בשותפות עם בייניש סלאנט ויצחק גולדשמידט, באמצעות קשרים עם בדואים בעבר הירדן המזרחי, כדי לגדל בהם תבואה.
  • שנת תרל״ב (1872): הוקמה החברה לקניית אדמת יריחו. בין חברי קבוצת הרכישה היו הרב מאיר אוירבאך, יואל משה סלומון, יהושע ילין והרב בנימין סלנט.
  • שנת 1874: תלמידו של יהודה ביבאס, הרב יהודה בן שלמה חי אלקלעי. הרב אלקלעי היה "גדול המעוררים להחייאת היישוב בארץ-ישראל"; הוא פעל למען יישוב ארץ ישראל משנת 1857, הציע להקים אגודה לבניית אוניות ומסילת ברזל, וייסד את 'חברת יישוב ארץ-ישראל'.
  • בשנת תרל"ד (1874): הוקמה שכונת מאה שערים על ידי "חברת מאה שערים" שמנתה אז 177 חברים. שכונה זו הייתה הגדולה והמרוחקת מחומות העיר העתיקה מכל שאר השכונות שהקימו היוצאים מהחומות עד אז. בשנות השבעים התגברה היציאה מן החומות, הוקמו שכונות חדשות בקרקעות במערב ירושלים, והוכנו תוכניות מרחיקות לכת במושגי הזמן ברחבי הארץ.
  • שנת 1874: לציון יום הולדתו ה-90 של משה מונטיפיורי, נוסדה קרן "מזכרת משה" למפעלי פיתוח בארץ-ישראל.
  • שנת 1874: אנשי "ועד העדה הספרדית בירושלים" ו"כנסת ישראל" רכשו קרקעות בסביבות מערת שמעון הצדיק.
  • שנת 1876: מקים חיים שמרלינג את הבתים הראשונים מחוץ לחומות יפו.
  • שנת תרל"ח (1878): הקימו אנשי ירושלים, רבי עקיבא יוסף שלזינגר, יהושע שטמפפר, יואל משה סלומון, זרח ברנט, דוד גוטמן ויהודה ראב, את המושבה פתח תקווה, בקרקעות שנקנו סמוך לכפר הערבי אומלבס שליד מעיינות הירקון. כמושבה היהודית הראשונה בארץ ישראל, זכתה פתח תקווה לכינוי "אם המושבות". זמן קצר לאחר הקמתה, היא ננטשה בשל מחלתם של המתיישבים בקדחת, משום שנעקצו מיתושים שנפוצו בביצות שנוצרו משיטפונותהמושבה הוקמה מחדש בראשית "העלייה הראשונה".
  • שנת 1875: אליעזר רוקח מצפת רכש עם חבריו בני היישוב הישן מחצית מקרקעות הכפר הערבי ג'אעונה.
  • שנת 1878: התיישבה בג'אעונה קבוצה של 17 משפחות יהודיות מצפת וקראה ליישוב היהודי החדש גיא אוני. גיא אוני ננטשה אף היא לאחר תקופה קצרה, ושוקמה בשנות העלייה הראשונה בשמה החדש – ראש פינה.
  • שנת תרמ"ב (1881) הוקמו היישובים ראש פינה, יסוד המעלה, משמר הירדן, מחניים ועין זיתים על קרקעות שרכש רבי שמואל עבו.
  • שנים תרמ"א-תרמ"ב 1881 היה גל העלייה מתימן נקרא בפי העולים: ״עליית אעלה בתמר״, משויך לשנות העלייה הראשונה, וכלל כ-2500 נפש.

**************************** 1882 תרמ"ב ״העלייה הראשונה״ של ביל״ו**********************************************

  • 1889 הוקמה שכונת שמעון הצדיק ובה חלקות לגידול זיתים ולעיבודם.

****************************1896 שנת פירסום "מדינת היהודים"*****************************************************

מי הקים מושבות ארץ ישראל במאה ה-19

  • פתח תקוה              בני ירושלים                 1878
    • ננטשה וחודשה ב-1883. חלק בחסות הברון
  • זכרון יעקב              חובבי ציון                   1882
  • ראש פינה (גיא אוני) חובבי ציון רומניה        1882
  • ראשון לציון              חובבי ציון רוסיה ופועלים 1882
  • יסוד המעלה            חובבי ציון פולין           1883
  • עקרקון                   פקידות הברון             1883
    • מַזְכֶּרֶת בַּתְיָה היא מועצה מקומית במחוז המרכז בישראל. מזכרת בתיה הוקמה כמושבה בשנת 1883, ביוזמתו של הרב שמואל מוהליבר. המושבה הראשונה בארץ ישראל שהוקמה על ידי הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד. שמה המקורי היה עקרון ולבקשת הברון, במהלך ביקורו במקום באפריל 1887, תושביה החליפו את שמה למזכרת בתיה על שם אם הברון, בטי.
  • גדרה                     חובבי ציון רומניה וביל״ו 1884
  • נס ציונה                ראובן לרר, מיכאל הלפרין ופועלים  1887
  • בת שלמה              פקידות הברון              1889
  • רחובות                  חובבי ציון ופועלים        1890
  • משמר הירדן          בני צפת ופועלים          1891
  • עין זיתים               חובבי ציון רוסיה          1891
  • שפייה (מאיר שפייה) פקידות הברון           1890-1891
  • חדרה                   חובבי ציון רוסיה          1891
  • מוצא                    לשכת 'בני ברית' בירושלים   1892
  • הר טוב                 חובבי ציון בולגריה       1895
  • מטולה                 פקידות הברון              1896

*********************1897 כינס הקונגרס הציוני הראשון ***********************************************************

  • מחניים               חובבי ציון פולין             1898 
  • בני יהודה           בני צפת                      1898
%d בלוגרים אהבו את זה: