אמנם במפות 1:50,000 מסומנים שרידי הכניסיות בכפר הנוצרי הנטוש מהלול (מעלול) כ"כנסיות עתיקות" התפללו בהן נוצרים בשתי כנסיות (כנסיה יוונית אורתודוקסית אחת וכנסיה יוונית קתולית אחת) עד 1948. יתכן שהכפר נוסד על אתר הכפר מהַלוֹל מהתקופה הרומית, שכונה על-ידי הצלבנים מַאוּלָה.
משוטטי הושעיה והגליל סיירו בשרידי הכפר מהלול ופגשו במקרה את כאמל ואליאס שאספו צמחי מאכל בשדה: אספרגוס, עלי לופה, וסיינה.
במקום זה היה כפר שקט שרובו היו נוצרים (שני שליש ושליש מוסלמים) שעבדו כאריסים אצל בעלי קרקעות ערביים לא מקומיים בחקלאות. הם לא היו בין העוינים במיוחד לישוב היהודי ולמדינה היהודית החדשה ובכל זאת בזמן מלחמת העצמאות הם ברחו ביום 15/07/1948 לנצרת והסביבה שם מתגוררים עד היום. בתיהם עוד עמדו מספר שנים עד שהוחלט להרסם. שתי הכנסיות (יוונית אורתודוקסית ויוונית קתולית) ומקום תפילה מוסלמית לא נהרסו. אדמות הכפר נמצאים בנהלל ובתמרת. גם במגדל העמק (כפר אל-מֻגַ'ידַל) נשארה על תילה כנסיה מתקופה זו.
לאחר שיחה ידידותית כאמל אמר שמפתחות הכניסיה הקטולית נמצאים אצלו והוא מזמין אותנו לבקר יחד איתו. כאמל היה בן שש בפרוץ מלחמת העצמאות. הוא יכול לזכור את הבריחה לנצרת. לדבריו הם השאירו את הכל וברחו. כעבור כמה שבועות הממשל הצבאי הרשה להם לחזור לקחת את בעלי החיים ואת רכושם, אך הרוב כבר נבזז. כאמל הצביע, "כאן היה הבית שלי וכאן של דודי." בשטח ישנם שרידים של בתי רבים. ביניהם יש בורות רבים פתוחים וצריך ללכת בזהירות רבה. אליאס הוא צעיר יותר ואינו יכול לזכור את המאורעות ההם והוא מביע תחושת משפחתו. הוא יכול להסכים שרמת החיים של ערביים מדינת ישראל גבוהה מאשר בארצות השכנות אך קובל שמגרשי בתי משפחתו נמצאים כל כך קרוב אך הוא אינו יכול להשתמש בהם. לפני כמה שנים בני העדה שיפצו על חשבונם את הכנסיה הקתולית. כאמל מציין לשבח שגם יהודים הצטרפו למבצע. לדברי כאמל הכנסיה שמשה דיר של "אבו חסן" בכיר לשעבר במערכת הבטחון. לפני השיפוץ היו צריכים לפנות את הזבל של הכבשים מרצפת הכנסיה. כעת הם משתמשים בכנסיה בעיקר ב"פסטיבל פסחא" כשהם עורכים מדי שנה בעונה של פסח.
שרידי ממקום תפילה מוסלמי קטן נמצאים לא רחוק מהכנסיות.
לא רחוק משרידי מהלול נתגלו לעינינו עזי בר בעלי קרניים ארוכות כמו ראם.
