מיקום חורבת מידב
חורבת מידב – (ח׳ירבת אל דידבה) במערב הגליל העליון נמצאת בראש גבעה קירטונית בשולי הגבעות התוחמות את עמק עכו ממזרח, כמה מאות מטרים מדרום-מזרח לאבו סנאן. גובה מעל פני הים 137 מ׳. משמעות ״דַּיְדָבֶּה״ – שומר, הנוטר, או תצפית בפרסית. ג׳בל דידבה הוא השם הערבי של הר עצמון. יש גם גבעת דידבה בכפר משהד ושכונת דידבה בכפר אבו סנאן.
חפירות ארכיאולוגיות בחורבת מידב
האתר (10 דונם) נסקר לראשונה על ידי גרן הצרפתי.

חפירות בשנות התשעים
בחורבת מידב, בראש הגבעה, חשף מרדכי אביעם בשנות התשעים שרידי מנזר מהתקופה הביזנטית. בסקרים קודמים ובחפירה של אביעם נמצא כי ראשית ההתיישבות במקום היתה בתקופה הביזנטית. במקום שרידי מיבנים, קברים חצובים ובריכות חצובות. התגלו בור וגת שקדמו ללהקמת המבנה בעל רצפת הפסיפס (המנזר). נחשפה רצפת פסיפס צבעונית מעוטרת בדגם ניצנים ומוקפת בתשליב. זוהו האספיס והאולם.
מכיון שבמהלך הסקר והחפירה לא נמצאו חרסים קדומים לתקופה הביזנטית, נראה כי למקום היו שני שלבי קיום מתקופה זו. בשלב ראשון, טרם הקמת הקפלה, היו בקצה הצפוני של המכלול קברים ומתקנים חצובים, ששימשו אולי את תושבי המנזר או את יושביו של בנין חווה שהיה במקום. כאשר הוקם המנזר ונבנתה בו הקפלה, בוטולו בור המים והגת. הקברים כוסו ברצפת הפסיפס, אולי כדי שימוש בהם למטרות דתיות. אי אפשר להתעלם מכך שהקברים והמבנה נמצאים באותו ציר, עובדה המרמזת על קשר ישיר בין השלבים.
זיהויו של המכלול כמנזר מתבדד על כך שהקיר המערבי הוא רצוף ואחיד ואין ממנו חריגות של בנייה. האתר לא נמשך לדרום ואילו הקיר המזרחי נראה כתוחם את האתר, כך שמתקבלמכלול רבוע ששטחו כ-700 מ״ר עם קפלה קטנהוחדרים קטנים המרוצפים בפסיפס. מקובל לקבוע למכלולי בניה קטנים כאלו המכילים כנסייה ומתקנים חקלאיים הם מנזרים. נראה שהמבנה ניטש בראשים המאה ה-שביעית לספירה כנראה במהלך הפלישה הפרסית בדומה לנטישת חורבת חשק וח׳ירבת אל וואזיה.
חפירות 2003
בחודש אוגוסט 2003 נערכה חפירת הצלה בחורבת מידב הסמוכה לכפר ג'וליס בגליל המערבי. החפירה נערכה כ-50 מ' ממזרח לקיר התוחם את המנזר. על גבי הסלע הטבעי נלקטו חרסים מהתקופה הרומית (המאה הג' לסה"נ). ממצאי חפירה זו מצביעים על ראשית פעילות באתר כבר בתקופה הרומית.
בחורבת מידב, חורבת גוב ובחורבת אל ע׳קרוב היה מנזר הגליל המערבי- מכלול בנייה בעל מתאר רבוע, ששטחחם 2-0.5 דונם. בכל מכלול חדרים, בתי בד, לעתים גת, ובדרך כלל כנסייה.
צפיפות הכנסיות והמנזרים בגליל המערבי
צפיפות הכנסיות והמנזרים בגליל המערבי (כפי שעולה גם מן הסמיכות והגודל של כנסיות ח׳ירבת אל וואזיה) מעידה על עוצתמה של היישוב הנוצרי באזרור זה. הכפרים הלכו וגדלו, עד כי היה צורך לבנות כנסיות חדשות וגדולות. מצבים הכלכלי של התושבים היה, כפי הנרא, טוב למדי ואיפשר בניית כנסיות מהודרות, המצטיינות בפסיפסים נאים ובעיטור אדריכלי בשיש. המנזרים שהוקמו ברחבי האזור נבנו בעיקרק בשולי היישובים, כפי שעולה מהממצא בח׳ירבת אל ע׳רוב וחורבת בתה או אף בשטחים הפתוחים, כפי שמעיד הממצא בחורבת מידב וחורבת גוב.
הקווים הדומים: אספיס אחד עד שלושה, העדר חדרי פרוטזיס ודיאקוניקון, כותרות קורינתיות שטוחות (ח׳ירבת אל ע׳ריב, חורבת חשק, ח׳ירבת אל וואזיה), לוחות סורג משיש (ח׳ירבת אל ע׳ריב, חורבת גוב, ח׳ירבת אל וואזיה), פסיפסים עם דגמים גיאמטריים (חורבת חשק, חורבת מידב, ח׳ירבת אל ע׳ריב, חורבת גוב), ניצנים (ח׳ירבת אל ע׳ריב, חורבת חשק) ובעלי חיים (ח׳ירבת אל ע׳ריב, ח׳ירבת וואזיה) .
עדויות לנטישה/הרס במאה ה-שביעית לספירה נמצאו בחורבת חשק, גוב, מידב, ובח׳ירבת אל וואזיה. אמנם יש עדויות לקיום וחידוש חלק מן המנזרים בגליל המערבי לאחר הפלישה הפרסית
ביבליוגרפיה
ארץ צפון, חמישה אתרים כנסייתיים בגליל העליון המערבי, מרדכי אביעם