zula

זולות בהושעיה -לפריקונים בנחל כהנים

כשילדי היו קטנים היה להם מקום סודי בגינה מתחת לעץ תאנה המכונה "מ'חנה".  עץ התאנה הקשיש נרכן על צידו וענפיו חיבקו עולם סגור,מוגן ומסוגר – נטול סמכות הורים. במקום המוקסם הזה התקיימו חוקי מיוחדים של עולם הילדים. שם חיקו ושחקו, התבודדו ואתגרו וכן התבגרו.  גם כמבוגר קינאתי בעולם היצירה הפרטית שלהם.

כל זה קרה רחוק מהושעיה מעבר להרי החושך אי שם בארץ ישראל. והנה בטיולי סביב הושעיה בגליל גיליתי לשמחתי יצירה נפלאה דומה  – ה"זולה".

מסתבר שקיימות מספר זולות ביישוב – אחדים לשבטים או לשכבות גיל שונות ואחרים לשימוש ילדי שלב מסוים. הזולות מרוחקות מעט מבתי ההורים בשטח הציבורי הנרחב בין השלבים ומחוץ לשלבים הקיימים ביישוב. כל זולה מפותחת בהתאם לכישורים האישיים של בני אותו שבט או שלב.

קיימות זולות פשוטות מאד בהן מתנוסס דגל כחול לבן מעל משטח עץ ורשת הסוואה בלבד.

זולה דרומית בהושעיה
זולה דרומית בהושעיה

וכן קיימות זולות מרוהטות ומאובזרות להפליא.

 

זולה בדרך הישנה לציפורי
זולה בדרך הישנה לציפורי

 

 

 

 

בנחל כהנים קיימת הזולה המפותחת ביותר כיאה לנחל כהנים.

 

זולה צפונית בהושעיה
זולה צפונית בהושעיה

 

 

 

 

בצמרות העצים הותקנו משטחים מרוצפים. נחפרו בורות בישול ל"פויקע" ,מדורות ובישולים מסוגים אחרים.

 

בורות בישול ומחבוא אוצרות במ'חנה הלפריקונים
בורות בישול ומחבוא אוצרות במ'חנה הלפריקונים

 

 

 

 

כמובן הוקמו גם מבנים עם מבחר ספות ישיבה ואף טלוויזיה – אם כי אני לא בטווח שהיא פועלת.

 

זולה מאובזרת
זולה מאובזרת

 

 

 

 

לנכדים של שבט כהן יש זיקה מיוחדת לזולה זו שנבנתה בנחל כהנים. סבא צבי סיפר להם על המקור הפלאי של ה"מ'חנה" הזה. אם תרצו לשמוע אז תמשיכו לקרוא כאן.

הזולה הוקמה על ידי זן נפלא של פיאות ירוקות קטנטות שובב וחובב מעשה קונדס, שמוצאם מארץ מרוחקת בשם אירלנד. לפיאות הללו קוראים "לפריקונים" והם בעלי חוש הומור מפותח ואוהבים לשגע ולצחוק מבני אדם רגילים. ידוע כי הלפריקונים יש אוצר זהב מוסתר במחבואים. יתכן שזאת המטרה של בורות הבישול שמצאנו בזולה. אמנם לא ידוע כיצד בדיוק הם הגיעו מאירלנד הרחוקה לארץ ישראל. יש אומרים כי חל שיבוש בין ה-"איברנים" (התושבים הקלטים העתיקים של האי אירלמנד) ובין העברים. הלפריקונים בנחל כהנים טוענים שהם באירלנד האמיתית ואילו אנחנו פלשנו לשטח שלהם! כמובן אי אפשר לראות אותם כי הם בלתי נראים לעין. רק אם יורדים יד ביד למרכז "מ'חנה" לזולה המוסתרת היטב בתוך עובי החורש ביער ועומדים במעגל ורוקדים כשמזמזמים בקול רם את הלחן האירי העתיק:

"ל-    ל-ל-ל-ל-    ל-ל-ל-ל-ל-ל-ל

ל-     ל-ל-ל-ל-    ל-ל-ל-ל-ל-ל-ל

ל-    ל-ל-ל-ל-     ל-ל-ל-ל-ל-ל-ל

ל-ל-ל-ל-   ל-ל-ל-ל-ל."

וזה עובד! לפי הנסיון של שבט כהן, תוך זמן קצר ילד אחר ילד יזהה את הלפריקונים הירוקים הזעירים בראשי האילנות קופצים מצמרת לצמרת לפי קצב הריקוד והשירה. האנשים הקטנים גם זורקים לפעמים אצטרובלים יבשים ולפעמים גם סובריות. תנסו!  האם גם אתם ראיתם את הלפריקונים?

 

 

%d בלוגרים אהבו את זה: