הר עצמון – ג׳בל דַּיְדָבֶּה *

הר עצמון

הר עצמון (ג׳בל דַּיְדָבֶּה – שומר בפרסית) הוא הר בגליל התחתון, ברום של 547 מ׳, (.צ. 747680 / 225272) בנמצא בצפון מערב בקעת בית נטופה. ההר הוא המערבי מבין הרי רכס יודפת. הר עצמון נמצא כקילומטר דרומית מערבית ליודפת ולמרגלותיו שוכן כפר מנדא. התפתחות הזיהויים של הר עצמון ויודפת הם ממש דרמה. [צילום הכותרת של הר עצמון צולם מביתי בהושעיה.]

נוף הר עצמון

מפסגת ההר יש תצפית היקפית מרהיבה על בקעת בית נטופה, הגליל התחתון והעליון, הגולן והכינרת, הכרמל ומפרץ חיפה.

זיהוי הר עצמון

יוספוס (Josephus Flavius) כתב כידוע ביוונית. הוא כתב על קרב בהר ״Asamon״. למרות ששנים רבות קראו להר מירון ״הר עצמון״ הוחלט לחבר בין Asamon ועצמון וכך נולד הר עצמון הנוכחי.

התנגדות לזיהוי הר עצמון ליד יודפת

  • בשנת 1879 הביא גוסטב בוטגר בלקסיקון שלו זיהוי של הר מירון כעצמון של יוסף בן מתתיהו.
  • גוסטב דלמן זיהה את עצמון כ"ראס קרומאן" מערבית מעילבון.
  • חלק מהחוקרים, טפר וחבריו, סבורים כי הר עצמון ההיסטורי הינו למעשה הר תורען – למרות שלפי דעתי אי אפשר לראות את ציפורי מהר תורען.
  • רחל סבוראי חוקרת ארץ ישראל טענה שהשם עברי הנכון להר הג'רמק ״הר מירון״ צריך להיות הר עצמון ולא הר מירון כפי שמקובל היום. מסתבר שבראשית המאה  ה- 19 ועד שנות השלושים-ארבעים קראו להר זה ״הר העצמון״. בשנות ה- 50 הוסב שמו, ע"י 'ועדת השמות הממשלתית': ל״הר מירון״. לדעתה מרון (מרות) הנזכרת בפלביוס לציון נקודת גבול, היא מרון הצפונית, מרון-א-ראס.

יודפת במקורות

"מִשָּׁם נָסְעוּ הַגֻּדְגֹּדָה וּמִן הַגֻּדְגֹּדָה יָטְבָתָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם." דברים י׳ ז׳ 

"בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אָמוֹן בְּמָלְכוֹ וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם וְשֵׁם אִמּוֹ מְשֻׁלֶּמֶת בַּת חָרוּץ מִן יָטְבָה." מלכים ב׳ פרק כא׳ פסוק י״ט – יש דעה כי יוטבה המוזכרת בספר מלכים ב' כמולדתה של משלמת בת חרוץ, אמו של המלך אמון היא יודפת. עם זאת, לא נמצאו ביודפת שרידים מתקופת הברזל. יש חוקרים שטוענים שיטבה של משלמת נמצאת בכלל ביהודה.

יודפת נזכרת גם במשנה ברשימת הערים מוקפות החומה. ייתכן שהכוונה לרשימה של ביצורים מימי בית חשמונאי, כאשר יהודים שבו להתיישב בגליל.

עיר שגגותיה חומתה, ושאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, אינה כבתי ערי חומה. ואלו הן בתי ערי חומה:  שלש חצרות של שני שני בתים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, כגון קצרה הישנה של ציפורים [ציפורי], וחקרה של גוש חלב, ויודפת הישנה, וגמלא, וגדוד, וחדיד, ואונו, וירושלים, וכן כיוצא בהן.   מסכת ערכין, פרק ט', משנה ו'

זיהוי יודפת

יודפת (Ἰωτάπατα – Jotapata) זוהתה בעבר על ידי  Ernst Gustav Schultz עם חורבת ג'פת, השוכנת למרגלותיו הצפוניים של הר-עצמון (ג'בל דידבה – הר תצפית). יודפת הינה דוגמא מובהקת לאתר שאין ממנו קשר-עין אף לאחד משאר האתרים. מ׳ הראל, שהבחין בקושי שעובדה זו מציבה בפני שיטתו, פתר אותו בכך שמיקם את נקודת התצפית של יודפת בפסגתו של הר עצמון. כיום נמצאים בפסגת הר עצמון שרידיה של מצודה קטנה בעלת חומה כפולה, שמצפון לה מערת קברים יפה עם קברים חצובים בסלע. השם ״יטבת״ נשמר לרכס יטבת.

קרב יודפת בשנת 67 לספירה

הר עצמון מוזכר על ידי יוסף בן מתתיהו כהר במרכז הגליל, המשקיף על ציפורי, בו התבצרו כמה אלפי יהודים בזמן המרד הגדול, עמדו במצור בן 47 ימים, ובו בסוף נהרגו בידי הרומאים. פרשי של אספסיאנוס תקפו ללא סוסיהם עקב בצוקים התלולים של יודפת. ציפורי קיבלה את פניו בברכה, אך המורדים בסביבה התבצרו בהר עצמון לקרב נואש. כך כותב בן-מתתיהו, הידוע גם בשמו הספרותי יוספוס פלביוס:

כל המורדים…. אשר בגליל שרדו אל ההר הנמצא בטבור הארץ הנשקף אל ציפורי, הוא נקרא הר עצמון. גאלוס הוליך את חילו להילחם בהם… רק מעטים נמלטו אל מקומות נשכחים מני רגל, ואלפיים איש ויותר נפלו חללים. מבצר יודפת נהרס ונשרף עד היסוד, אך מפקדו השכיל בתחבולות להציל את עצמו ובכוח קולמוסו נשמר הסיפור. (מלחמות היהודים,ב', י"ח, י"א)

תצפית מעיר העתיקה ציפורי לעבר בקעת בית נטופה והר עצמון - מימין היישוב הושעיה. צילום: Hanay
תצפית מעיר העתיקה ציפורי לעבר בקעת בית נטופה והר עצמון – מימין היישוב הושעיה. צילום: Hanay

צמחיה בהר עצמון

כיפת ההר מכוסה בחורש ים תיכוני. במורדות הצפוניים של הר עצמון יש חורש של עצי אלון מצוי, אלה ארצישראלית, כליל החורש סגולי, אלון התולע ואלון התבור. כן צומחים בשטחי בתה במורדות ההר פריחה ומיני סחלבים שונים, ובהם הסחלב המצויר, שהוא מין נדיר של סחלב הנחשב אנדמילגליל (הישראלי והלבנוני). כמו כן נמצאים גם דרדר כחול, צבעוני ההרים. בפינה המערבית של ההר עצי זית עתיקים ועצי קטלב וסוגי אלון שונים – אלון התולע, אלון התבור, אלון מצוי – ועצי אלה ארץ ישראלית.

גיאולוגיה של הר עצמון

הר עצמון יושב על תצורת "סחנין" הקנומנית. ניתן להבחין בתצורות סלע דולומיט, שנראים כמו פסלים פזורים בחורש.

מסלולים על הר עצמון

יש דרך שחורה היקפית סביב הפסגה.  בין תל יודפת והר עצמון מחבר שביל טיולים, העובר בין שרידים ארכאולגיים ומערות רבות.

מקור השם ״עצמון״

שמו העברי של ההר נובע מזיהויו עם "הר עצמון" (Asamon – Α᾿σαμών) המוזכר בכתביו של יוסף בן-מתתיהו. שם ההר בערבית ג׳בל דַּיְדָבֶּה – שמשמעותו שומר בפרסית.

שמורת הר עצמון

כיום נכלל ההר בשטחה של שמורת טבע, הקרויה על שמו. הגישה העיקרית לשמורה הינה בכביש חדש המסתעף מכביש הכניסה למושב יודפת, ומסתיים בחניית גן לאומי יודפת העתיקה. בשמורה המוצעת נכללים פסגת הר עצמון וחלקים מהנחלים אבליים ויודפת, כולל שלושה מעיינות זעירים בנחל אבליים. יודפת העתיקה שהוצע תחילה כחלק משמורה זו, הוכרז כגן לאומי נפרד. מגרש חנייה בתחום גן לאומי יודפת העתיקה הסמוך לשמורה. כניסה ללא תשלום.

מסורות מוסלמיות בהר עצמון

  • על פי המסורת המוסלמית, במאה ה-12 לחם בסביבות ההר חוסאם א-דין, המכונה אבו אל-היג'א (בערבית – לוחם עז נפש). חוסאם א-דין היה כורדי שהצטרף לצבאו של צלאח א-דין. צלאח א-דין העניק לו שטחי קרקע גדולים בגליל המערבי. ייתכן שבקבר שנמצא במורדות הר עצמון, ליד היישוב כאוכב אבו אל-היג'א, קבורים שניים מצאצאיו. בעבר נקרא המקום כאוכב אל כארד (הכורדי).
  • אגדה מקשרת את אותו אבו אל-היג׳א למעיינות לרגלי הר עצמון. בימי צלאח א-דין (המאה ה-12) חי באזור זה לוחם מוסלמי גיבור, שאף נטל חלק בנצחון בקרב קרני חיטין, ושמו אל חוסם אבו אל-היג'א, המכונה "אל-שמאן", כלומר "השמן", עליו מסופר כי בעת שרכב על סוסו הייתה בטנו מתחככת ברצפה. אחת האגדות מספרת כי כאשר אל-היג'א וחייליו חנו כאן ליד המעיינות, באה אישה הרה, ובקשה לשתות מהמים, וחייליו של אל-היג'א סירבו. שמע על כך אל היג'א, וכעס מאוד, כי לא רחמו חייליו על האישה ההרה. כעונש אמר להם שגם הם לא יוכלו לשתות ממימיו הזכים של המעיין. ואכן, לפתע הפסיק המעיין את נביעתו. הבינו החיילים את המעשה הרע שעשו, והלכו אחר האישה ההרה, והביאו אותה חזרה למעיין לתת לה מים, ואז חידש המעיין את זרימתו.
%d בלוגרים אהבו את זה: