הרכבת התורכית

הרכבת החיג'אזית

הרכבת התורכית  היא"רכבת האמונה", נבנתה מתרומות מאמינים מוסלמים בשנים 1908-1901 ונועדה להסעת עולי רגל לערים הקדושות מכה ומדינה.
ב-2 במאי 1900 הצהיר הסולטאן התורכי עבדול חמיד השני, שליטה של האימפריה העות'מאנית, על שאיפתו לבנות מסילת רכבת, שתאפשר הגעת עולי רגל מוסלמים מדמשק שבסוריה לשתי הערים הקדושות ביותר לאסלאם, מכה ומדינה, דרך חבל חג'אז שבחצי האי ערב. כוונת הסולטאן הייתה שהבנייה תמומן ממקורות מוסלמיים בלבד, לעומת מסילות ברזל אחרות שבנתה האימפריה העות'מאנית, שמומנו על-ידי חברות אירופיות זרות. ואכן, עלות ההקמה הגיעה לכארבעה מיליון לירות שטרלינג, אשר נתרמו על-ידי הסולטאן, שליטי מצרים ואיראן, מרוקו ובוכרה ואף מאמינים מוסלמים רבים מרחבי העולם כולו.

Israerail24
היה זה מבצע הנדסי וכלכלי שלא היה דוגמתו בתולדותיה של האימפריה; סלילת המסילה מדמשק למדינה הושלמה ב-1 בספטמבר 1908, יום ציון 33 שנים להכתרתו של הסולטאן. משך הנסיעה ארך כ- 72 שעות, לעומת שבועות רבים שארך אותו מסע בשיירות גמלים.
השאיפה להמשיך את הנחת מסילת הברזל עד לעיר מכה לא התממשה. בשנת 1909 הודח עבדול חמיד השני במהפכת התורכים הצעירים ועם נפילתו נעצרה בנייתה של המסילה.
"רכבת האמונה", מעבר לייעודה הדתי, שימשה לשלטון העות'מאני להעברת כוחות צבאיים לאזור מדינה. במהלך מלחמת-העולם הראשונה נפגעה פעמים מספר בידי המורדים הערבים שלחמו נגד התורכים, בפיקודו של לורנס איש ערב, בשירות האינטרסים האסטרטגים הבריטים.
לרכבת החיג'אזית הייתה שלוחה שעברה בתחומי ארץ-ישראל וחיברה את חיפה לעיירה הסורית דרעא. ביישוב היהודי היא נודעה בשם "רכבת העמק". שלוחה זו תרמה רבות לפיתוחה של העיר חיפה ושל היישובים היהודיים בעמק יזרעאל. רכבת העמק הגיעה לסוף דרכה ב-1948, במהלך מלחמת השחרור, אך נשארה בזיכרון הקולקטיבי של היישוב כאייקון חזותי ומקור לשירה ולסיפורת.

הרכבת בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה

הרכבת העותמאנית היוותה את אחד הנכסים האסטרטגיים שהיו בידי הטורקים במלחמת העולם הראשונה. מסילות הברזל, שהיו אמצעי הניוד המודרני היחידים בארץ ישראל , גויסו לטובת הצבא. מפקדת הצבא העות'מאני השתמש ברכבות כדי לשנע גייסות ואספקה אל חזית הלחימה. בפועל הרכבות היו ברשות הבלעדית של הצבא. כדי לשפר את השליטה והתזמון ברכבות, הועברה מנהלת מסילת הרכבת החיג'אזית, מדמשק בסוריה לחיפה בארץ ישראל.

השימוש ברכבות בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה הגיע להיקף יחסי שלא נודע כמוהו עד היום. כלי רכב מוטוריים כמעט לא היו בארץ. תחנת עפולה הייתה לתחנה חשובה. צילום אוויר מאותה תקופה מראה כי בתחנה חנו בעת ובעונה אחת עשר רכבות . משם הרכבת המשיכה עד לבאר שבע, המרכז הלוגיסטי של הצבא הטורקי בדרום הארץ, בו נעשו ההכנות לפלישה לחצי האי סיני, לכיבוש תעלת סואץ וחסימת המעבר הבריטי להודו.

פירוט אורכי המסילות השונות לפי סוגיהן, שסכומם מגיע לכדי 1,100 ק"מ (שנת 1924)

מסילות ברוחב תקני (143.5 ס"מ): מסילות ברוחב צר (105 ס"מ):
קנטרה – לוד – חיפה 415 ק"מ חיפה – צמח 87 ק"מ
רפיח – באר שבע 60 ק"מ חיפה – עכו 22.5 ק"מ
יפו – ירושלים 88 ק"מ עפולה – שכם 78 ק"מ
ראס אל עין (ראש העין) – פתח תקווה 6.5 ק"מ מסעודייה – טול כרם 20 ק"מ
נסיבּ – מען 323 ק"מ

Palestine_Railways_Schedule_1-5-1944C

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: