המסלול היהודי בעכו העתיקה *

תל עכו

המסלול היהודי בעכו העתיקהרוב הסיורים בעכו מובילים את התיירים לאתרים צלבניים, מוסלמים-עות׳מאניים, וכמובן נפוליאונים. לזכותה של החברה לפיתוח עכו העתיקה ומדרשת הגליל המערבי לטיולים ויהדות שיזמו את המסלול היהודי בעכו העתיקה המציג את ערכי היהודים בעכו. המסלול המשולט מתחיל בכניסה לעיר עכו ומסתיים בבית הקברות העתיק בכפר יסיף – מקום קבורתו של הרמח"ל. במסלול בן 28 תחנות נמשך הסיור כשעתיים סמטאות הקסומות של העיר ואינו עולה כסף. האבנים מספרות את תולדות העירבסיור בעכו העתיקה נפגשים עם דמויות יהודיות שעברו בה, חיו בה והשאירו בה את חותמן לאורך ההיסטוריה.

חוברת צבעונית על ניר מבריק נמכר במרכז המבקרים במצודת עכו יחד עם מפת השלטים מסומנת. חבל שהחוברת אינה כוללת צילומים, הוראות ניווט ומפת דרכים. יש מקום לשפר במהדורה השניה.

  • רכז המבקרים בעכו העתיקה   רח' ויצמן 1, עכו   טלפון: 1-700-708020     04-9956706,   טלפון להזמנת הדרכה: 04-9956707
  • מדרשת הגליל המערבי לטיולים ויהדות: מדרשת הגליל המערבי לטיולים ויהדות הוקמה בעכו לאחר מלחמת לבנון השנייה, בשיתוף עם ישיבת ההסדר "רוח צפונית" אף היא נמצאת בעיר. המדרשה נקראת ע"ש סרן עמיחי מרחביה הי"ד, קצין בגולני, בוגר הישיבה שנהרג במלחמה בקיץ האחרון. צוות ההדרכה במסלול היהודי מורכב ממדריכי ישיבת ההסדר הרוח הצעירה ומוסמכים ע"י החברה לפיתוח עכו העתיקה.
  • ישיבת הסדר עכו  – רוח צעירה: דור שני של מתפללי בית הכנסת בשכונת וולפסון בעכו הקימו את בתיהם מחוץ לשכונה. בית כנסת שהיה גדוש מתפללים עמד בפני סגירה. התושבים החדשים בשכונה הגישו בקשה לרשויות להפוך את "המבנה" למסגד. ישיבת ההסדר עכו הוקמה בבית הכנסת של שכונת וולפסון. מבנה בית הכנסת הורחב ומספר תלמידי הישיבה הגיע למאה וחמישים.

שלט מס׳ 1 – תל עכו – עכו בתנ״ך

  • עכו בבריאת העולם: במדרש נזכר כי בזמן ששטף האוקיינוס את יושבי הארץ, בדור אנוש על חטא עבודה זרה, נעצרו גלי הים מול הערים עכו ויפו שלחופי הים התיכון. סומכים לכך חז"ל את דברי הפסוק:
    • עד פה תבוא ולא תוסיף ופה ישית בגאון גליך (איוב לח, יא)  חז״ל קוראים עד כה במקום עד פה. "עד כה"- מקור השם עכו, "ופה"- מקור השם יפו. אם כן, בכוחם של חופי הארץ לעצור את המשחיתים העולמיים. (בראשית רבה פרשה כג אות ז)
  • עכו לפני תקופת המקרא: העיר יושבת על תל עכו (תל אל פוח'אר) הנמצא כקילומטר וחצי מזרחית לעיר העתיקה דהיום. התל ידוע גם בשמות: גבעת נפוליאון, תל אשר, תל ריצ'רד לב הארי, ו-טולון. יישוב חקלאי שכן במקום בתקופת הברונזה הקדומה (3300 עד 2200 לפנה"ס) וננטש בשנה 3000 לפני הספירה. בתקופת הברונזה התיכונה (2000 עד 1550 לפנה"ס) קמה מחדש כעיר מבוצרת  אשר בסופה של המאה ה-15 לפנה"ס חרבה בשריפה. בתקופת הברונזה המאוחרת (מאה ה-14 ובמאה ה-13 לפנה"ס) שכנה כאן העיר הכנענית חקלאית גדולה עם תעשיית הפקת ארגמן מחלזונות (על שמה נקרא חוף ארגמן) שיוצא מנמל מסחרי בשפך של נחל נעמן לקפריסין וערי הים האגאי.
  • אברהם אבינו: כבר במאה ה-20 לפני הספירה עובר אברם העברי, אבי האומה בעכו בדרכו מחרן לארץ ישראל. בתקופה המקבילה לכיבוש הארץ על ידי יהושע, התיישבה בעיר אוכלוסייה חדשה המזוהה עם בני שרדנה, קבוצה אתנית שנמנתה על גויי הים.
  • תקופת התנחלות: עכו הייתה אמורה להיות בנחלת שבט אשר. יתכן שעֻמה היא עכו, וגם ההקשר לעשרים ושתיים ערים.

וְעֻמָה וַאֲפֵק, וּרְחֹב:  עָרִים עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם, וְחַצְרֵיהֶן. זֹאת, נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי-אָשֵׁר–לְמִשְׁפְּחֹתָם:  הֶעָרִים הָאֵלֶּה, וְחַצְרֵיהֶן.  (יהושע  ט', ל׳-ל״א.)

עוּמָה, אֲפֵק ורְחוֹב – עשרים ושתיים ערים והכפרים שסביבן.    (יהושע פרק יט, ל׳)

  • העיר לא נכבשה בידי הישראלים. היא מוזכרת כאחד מן המקומות מהן לא הורישו בני ישראל את הכנענים.

אָשֵׁר, לֹא הוֹרִישׁ אֶת-יֹשְׁבֵי עַכּוֹ, וְאֶת-יוֹשְׁבֵי, צִידוֹן; וְאֶת-אַחְלָב וְאֶת-אַכְזִיב וְאֶת-חֶלְבָּה, וְאֶת-אֲפִיק וְאֶת-רְחֹב  (שופטים, פרק א', פסוק ל"א)

  • השלטון בעכו היה בידי הכנענים, אך אנשי שבט אשר גרו בה.

וישב האשרי בתוך הכנעני  (שופטים, פרק א', פסוק ל"ב)

  • תקופת השופטים: תלמיד אלמוני של רמב"ן מציין שדבורה הנביאה נקברה באזור תל עכו.
  • הישוב העירוני עכו שכנה על תל עכו עד לתקופה ההלניסטית.

שלט מס׳ 2 – בית שני – חשמונאים

יונתן ופסי אַפְּפוּס החשמונאי ושמעון הַתַּסִּי (או התטי) החשמונאי נלחמים ביוונים בשערי העיר עכו בקרבות גבורה.

  • דיודוטוס טריפון, שהיה קצין בכיר בצבא שביצע המפכה והכתיר את  אנטיוכוס השישי שהיה ילד. למעשה דיודוטוס ניהל את הממלכה. באמתלא של פיוס והרחבת סמכויות וויתורים,דיודוטוס שכנע את יונתן, להחזיר את צבאו הגדול ליהודה, והצליח למשוך אותו לעכו, שם בעזרתם הפעילה של תושבי עכו שבה אותו, וטבח את אלף מלויו. את מקומו של יונתן תפס אחיו שמעון שפתח במלחמה כנגד טריפון.
  • שמעון היה השני בבניו של מתתיהו הכהן והשתתף במרד החשמונאים תחת הנהגת אחיו הצעיר יהודה המכבי. לאחר הניצחונות על אנשי הממלכה הסלאוקית בקרב אמאוס, וכיבוש ירושלים, החליטו אנשי בית חשמונאי לכבוש את הארץ ולטהרה מזרים. שמעון נשלח אל הגליל, שם עמדו היהודים כנגד אנשי הערים ההלניסטיות עכו, צור וצידון. במאבק האתני בין האוכלוסיות הצליח שמעון להכות בחילות תושבי הגליל שאינם יהודים, אשר רבים מהם נמלטו אל עכו המבוצרת. אנטיוכוס השביעי – סידטס קנה את ליבו של חתנו של שמעון, תלמי בן חבוב, שליט יריחו. תלמי הזמין את שמעון לסעודת חג במבצר דוק, ובמהלך הסעודה התנפל לפתע על שמעון ושניים מבניו שנוכחו שם – יהודה ומתתיהו, ורצחם.
  • בעלי התוספות מציינים ששני חשמונאים קבורים בעכו, וכוונתם כנראה לאלעזר בן חשמונאי שהיה נשוי לבתו של מתתיהו, וליונתן הוופסי, אחיו של יהודה המכבי.

שלט מס׳ 3 – נמל עכו

נמל עכו
נמל עכו
  • נמלה הראשון של העיר היה ממוקם בשפכו של נחל נעמן מדרום לתל עכו. יוסף בן מתיתיהו ציין כי כלי שיט נכנסו לאפיק הנחל כדי לטעון חול ששימש לתעשיית הזכוכית. שינויים בתוואי הנחל ושקיעת אדמת סחף מקשים על ארכאולוגים למצוא ממצאים.
  • הנמל במיקומו הנוכחי נזכר לראשונה בכתובת פיניקית מהתקופה הפרסית המתוארכת למאה ה-6 או למאה ה-5 לפנה"ס, נמצאה בשובר הגלים הדרומי. מנמל עכו יוצאה חיטה למצרים. חשיבותו של הנמל עלתה בתקופה ההלניסטית, ועכו הייתה לעיר הנמל החשובה ביותר בארץ ישראל.
  • שער ניקנור של בית המקדש בירושלים הובא לארץ מאלכסנדריה דרך נמל עכו.

ניקנור נעשו נסים לדלתותיו. תנו רבנן: מה נסים נעשו לדלתותיו? אמרו: כשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של מצרים, בחזירתו עמד עליו נחשול שבים לטבעו. נטלו (אנשי הספינה) אחת מהן והטילוה לים, ועדיין לא נח הים מזעפו. בקשו להטיל את חברתה עמד הוא וכרכה (חיבק אותה), אמר להם: הטילוני עמה! מייד נח הים מזעפו, והיה (ניקנור) מצטער על חברתה. כיון שהגיע לנמלה של עכו – הייתה מבצבצת (הדלת הראשונה) ויוצאה מתחת דופני הספינה. (תלמוד בבלי מסכת יומא דף לח עמוד א)

  • התפתחות הנמל המשיכה בתקופה הרומית. בראשית תקופה זו התיישבו יהודים רבים בעכו. בראשית הנצרות השליחים פאולוס ופטרוס שהו בה.
  • תקופת התנאים והאמוראים: העיר עכו היתה קשורה לקורות היהודים בארץ-ישראל בכל תקופת המשנה והתלמוד. לאחר החורבן שבו היהודים והתיישבו בעכו, והיא מוזכרת בתלמוד מספר פעמים. חיו בה תנאים חשובים כרבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו שהיה תלמידו המובהק שלרשב"י, ורבי יהודה בן אגרא. כן היו בה אמוראים רבים, בהם רבי תנחום בן רבי חייא ורבי אבא דמן עכו שהיה גם המנהיג המקומי.
  • התקופה הביזנטית: הפרסים נלחמו נגד ביזנטיון עד שעלה בידם בשנת 614 לכבוש את ירושלים. לפי עדות נזיר נוצרי, 25 אלף חיילים יהודים מן הגליל נטלו אף הם חלק במצור על ירושלים. במרד היהודי הגדול, שבסופו של דבר נכשל, סייעו היהודים לפרסים שנת 614 לכבוש את עכו ראשונה מבין ערי החוף. הציבור היהודי השווה את כוסרו ה-2, מלך פרס דאז, אל כורש. לנגד עיניהם ראו היהודים אותות לביאת המשיח. השתררה אצלם התחושה כי קרובים הם לחידוש העצמאות, שגולת כותרתה בנייתו מחדש של בית המקדש. היו אלה ימים של התרוממות רוח כללית ושל חיזוק האמונה בצור ישראל וגואלו. והנה לא חלפו שנים רבות והביזנטים שבו והכו את הפרסים. בשנת 627 כרת הירקליוס ברית עם הכוזרים וניצח את הפרסים בקרב ליד נינווה. לביזנטים הוחזרו כל השטחים שאיבדו מאז פרוץ המלחמה, כולל ארץ ישראל. הישוב היהודי שפרח בעכו הוכחד, ככל הנראה, והעיר נשארה בשיממונה.

  • תקופת הערבית הקדומה (638–1104): בשנת 638 נכבשה העיר על ידי הערבים. מושל מצרים אחמד אבן טולון בנה את נמל עכו מחדשהעיר נכבשה על ידי הביזנטים במאה ה-10 ולאחר מכן על ידי פאטמים, הסלג'וקים ושוב על ידי הפאטמים. ידיעות מהמאה השביעית מלמדות כי באזור המרינה היה קיים ישוב יהודי.
  • תקופת הכיבוש הצלבני: בשנת 1104 כבשו הצלבנים בראשות בלדווין הראשון את העיר, והפכו אותה לנמלם העיקרי בארץ הקודש. הם הביאוה לשיאה בכל הזמנים.

שלט מס׳ 4 – התקופה הצלבנית – המאה הי"ב (1104 – 1291) – יהודי עכו בתקופת הצלבנים

עכו נכבשה בשנת 1104 בידי המלך באלדווין. בשנת 1104, בעת הכיבוש הצלבני, חרבה קהילה זו. עכו של תקופת הצלבנים הייתה עיר של סובלנות דתית והיו בה נציגויות לדתות וזרמים שונים בדתות. חיו בה מוסלמים, נוצרים קתולים על מסדריהם השונים, נוצרים אורתודוקסים ויהודים. בזמן השלטון הצלבני התפתחה בעיר קהילה יהודית חשובה.

עכו הייתה שער הכניסה לארץ ישראל, בזכות נמלה הטבעי, וזכתה לכך שגדולי ישראל רבים עלו דרכה וגרו בה. בתקופה הצלבנית, מגיעים 'ראשונים' רבים וביניהם:

  • הרמב"ם: ב- 16 במאי 1165 הרמב"ם הגיע לעכו בדרך הנמל וחי בעכו כחצי שנה. ראה שלט מס׳ 20
  • ר' יחיאל מפריז: רבי יחיאל מפאריז לאחר שרפת התלמוד הקים כאן את ישיבת "דה פאריס", בשנת 1260 לערך. הרב שימש ראש ישיבה בעכו משנת 1258 עד פטירת בשנת 1266. החליף אותו כראש ישיבת דה פריס בעכו, רבי משה בן נחמן.
  • 300 רבנים מצרפת ומאנגליה (1211): עליית בעלי התוספות (עליית שלוש מאות הרבנים) שהגיעו בתקופה הצלבנית לארץ ישראל החל מראשית המאה ה-13 ובמהלכה, מאנגליה ומצרפת.
  • בעלי התוספות: בשנת 1211, בעלי התוספות הגיעו לעכו רבנים חשובים, בהם ר' שמשון בן אברהם משאנץ ורבי יהונתן מלוניל.
  • הרמב"ן: אחרי פטירת רבי יחיאל בשנת 1266, החליף אותו כראש ישיבת דה פריס בעכו, רבי משה בן נחמן.

הכיבוש הממלוכי, בשנת 1291 החריב קהילה זו – הקהילה התפזרה, ועכו היהודית איבדה מחשיבותה. הרסו הממלוכים את העיר עד היסוד.

שלט מס׳ 5 – מבצר עכו – כלא עכו

2017-03-14 02.36.56 copy

מבצר עכו נבנה בתקופה העות'מאנית. הוא ממוקם בחלקה הצפוני של העיר העתיקה, בתוך מצודה שנבנתה בתקופת השלטון העות'מני במקומו של מסדר צלבני. המבצר שימש כבסיס צבאי, מעון מושל עכו ואף בית סוהר. ראשוני אסירי המחתרות שנכלאו במקום, בשנת 1912, היו חיים שטורמן וצבי ניסנוב, חברי ארגון השומר. עם כיבושה של עכו בידי הבריטים, בשנת 1918, הפך המקום לבית הסוהר המרכזי בארץ ישראל לתקופת המנדט הבריטי וכן כגרדום. בשנת 1920 נכלא במקום זאב ז'בוטינסקי יחד עם 19 מחבריו שהיו מגיני ירושלים במאורעות תר"פ. בתקופת המנדט הבריטי נכלאו בכלא עכו נאסרו פורעים ערבים ומאות מחברי המחתרות, ההגנה, אצ"ל ולח"י. שמונה מעולי הגרדום מצאו את מותם בתליה בכלא עכו: שלמה בן יוסף, דב גרונר, יחיאל דרזנר, אליעזר קשאני, מרדכי אלקחי, מאיר נקר, אבשלום חביב ויעקב וייס. גם אחד מאנשי "ההגנה", מרדכי שוורץ, הוצא להורג בתלייה, אך בדרך כלל אין מונים אותו עם עולי הגרדום, משום שפעל על דעת עצמו. מוזיאון אסירי המחתרות שוכן במבצר עכו. המוזיאון מנציח זכרם של חברי המחתרות העבריות בתקופת המנדט הבריטי, שנכלאו בכלא עכו, תשעת הנופלים בפריצה ולתשעת עולי הגרדום. אפשר לבקר באגף ז'בוטינסקי, לתצפת על היומיום של האסיר בכלא, ולראות כיצד הכינו את הפריצה הנועזת מהכלא. כמובן מתיחדים עם עולי הגרדום.

גרדום כלא עכו
גרדום כלא עכו

שלט מס׳ 6 – האם עכו היא חוץ לארץ?

טומאת ארץ העמים הוא מושג ביהדות המתאר טומאה שגזרו חז"ל על השטח שמחוץ לארץ ישראל. קיים דיון הלכתי אם השטח חעכו צפונה הוא ארץ ישראל או חוץ לארץ.

ומזרח עכו היה ספק וטיהרוהו חכמים  (משנה מסכת אהלות פרק יח משנה ט)

ההולך מעכו לכזיב מימינו הדרך טהורה משם ארץ העמים וחייבת במעשר ובשביעית עד שתיודע שהיא פטורה משמאל למערב הדרך טמאה משם ארץ העמים ופטורה מן המעשרות ומן השביעית עד שתיודע שהיא חייבת עד כזיב ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משם אביו עד לכלאבי. (תוספתא אהלות פרק יח הלכה יד)

המהלך מעכו לכזיב מימינו למזרח הדרך טהורה משום ארץ העמים וחייבת במעשרות ובשביעית עד שתוודע לך שהיא פטורה משמאלו למערב הדרך טמאה משום ארץ העמים ופטורה מן המעשרות ומן השביעית עד שתוודע לך שהיא חייבת עד שהוא מגיע לכזיב (ירושלמי · מסכת שביעית · פרק ו · הלכה א)

אמר רבי לוי בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים אמר הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת וכיון שהגיע לסולמה של צור ראה אותן עסוקין בניכוש בשעת הניכוש בעידור בשעת העידור אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת אמר לו הקב"ה (בראשית רבה ל״ט ח׳)

ימי דוד המלך: בימי דוד עכו היא עיר ישראלית. היריבים הגיעו לכלל הסכמה. בני אשר לימדו את הכנענים אורחות היבשה ועבודת השדה ואלה לימדום דרכי הים.

ימי שלמה המלך חִירָם מֶלֶךְ-צֹר נִשָּׂא אֶת-שְׁלֹמֹה בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים, וּבַזָּהָב–לְכָל-חֶפְצוֹ; אָז יִתֵּן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְחִירָם  עֶשְׂרִים עִיר בְּאֶרֶץ הַגָּלִיל."  מלכים א פרק ט פסוק יא

שלט מס׳ 7 – החמאם של אפרודיטי

2017-03-14 01.09.55 copy

בתרבות הרומית פותחו מאוד בתי המרחץ. הרומאים נהגו לבנות בתי מרחץ בארצות כיבושיהם. אף בארץ ישראל שבה המים מצויים בצמצום הוקמו בתי מרחץ רבים, גם אם היה צריך לשם כך לבנות אמות מים ארוכות. בהלכה היהודית נהוגה הטבילה במקווה אך יעודה אינו לשם רחצת הגוף, כי אם לצורך היטהרות רוחנית. בתקופה הרומית יושבים בעיר תנאים ואמוראים. ביניהם היו רבן גמליאל הרוחץ במרחצה של אפרודיטי ור' אבא המנשק את סלעי עכו.

Aphrodite Goddess of love, beauty and sexuality
Aphrodite
Goddess of love, beauty and sexuality
  • מה לאפרודיטי ולרבן גמליאל בעכו? רבן גמליאל שרחץ במרחץ שהיה בו פסל של אפרודיטי. אחד מחכמי הגויים התקיף אותו על כך, ורבן גמליאל השיב לו שתי תשובות. הראשונה – פסל אפרודיטי היה, אפוא, לצורך נוי, ולכן התירו פרנסי הציבור היהודים להציבו במקומות ציבוריים. התשובה השניה – הרחיצה במרחץ איננה עבודה לאפרודיטי, ונוכחותה במרחץ איננה מעניינם של הרוחצים.

מתני' שאל פרוקלוס בן פלוספוס את ר"ג בעכו שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמר ליה כתוב בתורתכם (דברים י״ג י״ח) לא ידבק בידך מאומה מן החרם מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמר לו אין משיבין במרחץ וכשיצא אמר לו אני לא באתי בגבולה היא באה בגבולי אין אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי אלא אומר נעשה אפרודיטי נוי למרחץ:

דבר אחר אם נותנים לך ממון הרבה אי אתה נכנס לעבודת כוכבים שלך ערום ובעל קרי ומשתין בפניה זו עומדת על פי הביב וכל העם משתינין לפניה לא נאמר אלא אלהיהם את שנוהג בו משום אלוה אסור את שאינו נוהג בו משום אלוה מותר: (עבודה זרה · מ״ד ב׳)

  • זכה רבי אבא להצלחה גדולה בתלמודו, עד שתואר בתלמוד "רבותינו שבארץ ישראל הוא רבי אבא". בתלמוד מסופר שמרוב אהבה לארץ ישראל היה מנשק את סלעי עכו.

שלט מס׳ 8 – פריצת כלא עכו

הבריטים כלאו במצודת עכו את אסירי המחתרות, אשר נלחמו בגבורה להקמת מדינת ישראל, והמשיכו להלחם בתוך כותלי הכלא ולבורח ממנו במבצע נועז.

ביום 4 במאי 1947 פרצו אנשי האצ"ל אל מצודת עכו על מנת לשחרר את האסירים היהודים שנכלאו שם על ידי הבריטים. האותה העת היו כלואים 163 יהודים ועוד 460 ערבים. 27 אסירים שוחררו, מהם 20 מאנשי האצ"ל ו-7 מאנשי הלח"י, ועוד 180 אסירים ערבים. (יש מקורות שאורמרים 214 ערבים ברחו.) הפריצה לכלא עכו הכתה בהלם את דעת הקהל הבריטית.

ההתקפה על כלא עכו בוצעה בכוח של 34 לוחמים. בעת הנסיגה נהרגו מפקד המבצע דב כהן ("שמשון") ועוד שניים מהכוח התוקף: ניסים לוי וזלמן ליפשיץ, וכן שישה מהאסירים הנמלטים – מיכאל אשבל, חיים אפלבוים, ניסים בנאדו, גרשון גרדובסקי, שמשון וילנר ושמעון עמרני. חמישה מלוחמי האצ"ל שבכוח התוקף נעצרו על ידי הצבא הבריטי והועמדו לדין. נלכדו גם שמונה מהנמלטים. (יש מקורות שאומרים ש-11 נשבו.)  קבוצה של 40 ברחו בפיקודו של מפקד האסירים בכלא, קמב"ץ האצ"ל איתן ליבני, אביה של השרה ציפי ליבני. הצליחה להגיע במשאית בדרכים עוקפות לקרבת קיבוץ דליה ומשם הגיעו במסע רגלי מזורז בלילה לבסיס שוני. אסירי המחתרות נמלטו מהכלא בבריחה נועזת כי אבא של ציפי ליבני המריד אותם.

שלט מס׳ 9 – אחמד אל-ג'זאר (1775 – 1804)

2017-03-14 02.01.18 copy

בשנים 1516 – 1917 ארץ ישראל נשלטה על ידי האימפריה העות'מאנית. התקופה התחילה בכיבוש הארץ מידי הממלוכים בידי הסולטאן סלים הראשון בשנת 1516, והסתיימה בשנת 1917, עם כיבוש הארץ בידי הבריטים במלחמת העולם הראשונה. ההפסקה היחידה בשלטון העות'מאני הייתה בשנים 1831–1840, כאשר מוחמד עלי, ששלט מטעם הסולטאן במצרים, מרד בו בתמיכת הצרפתים.

אמחד אל-ג׳זאר: אחמד פאשה אל-ג'זאר (أحمد الجزار) (1720 – 1804) היה מושל צפון ארץ ישראל בשם האימפריה העות'מאנית בין השנים 1775–1804. בשל אכזריותו ומִנהגו להטיל מומים בנתיניו כונה "אל-ג'זאר" – "הקצב".

  • מסגד אל-ג׳זאר: אל-ג׳זאר בנה את המסגד אל-ג'זאר (ג'אמע אל-באשא) ולצדו את חמאם אל באשה. בתחילה נקרא המסגד בשם "ג'אמע אל-אנואר" (מסגד האורות) ובכינוי "המסגד הלבן", ניתן לו בשל כיפתו, שהייתה צבועה בגווני כסף ולבן.אל-ג׳זאר בנה גם את החאן הידוע כחאן אל-עומדאן.
מסגד אל-ג'זאר
מסגד אל-ג'זאר
  • אמת המים מעינות כברי: אך-ג׳זאר הקים את אמת המים שהובילה מים לעיר עכו מעינות כברי. האמה נהרסה על ידי נפוליאון בעת המצור ששם על העיר בשנת 1799.
  • בניית חומות העיר עכו: חיזק את החומה שבנה דאהר אל-עומר בעכו, אשר פנתה אל צד הים, וסיים את המלאכה כאשר בנה את חלק החומה הפונה אל היבשה.

 

קטע מקו הביצורים הפנימי שנבנה על ידי פרחי ו-De-Phelipoux בעת המצור הצרפתי 1799
קטע מקו הביצורים הפנימי שנבנה על ידי פרחי ו-De-Phelipoux בעת המצור הצרפתי 1799

כשלונו של נפוליאון בשנת 1799, הותיר את העיר בידי מגיניה הטורקים, שנעזרו במלחים בריטים בראשות האדמירל סר סידני סמית', ביריבו-חברו של נפוליאון אנטואן דה פיליפו הצרפתי, ובשר היהודי חיים פרחי. אך-ג׳זאר המשיך בביצורים ובבנייה המקיפה בעכו עד מותו בשנת 1804 בגיל 84, ונקבר במבנה נאה שהוקם בחצר מסגד אל-ג'זאר בעכו.

חיים פרחי היהודי היה יועץ בכיר של אל-ג'זאר. הוא היה שר כספים של אל-ג׳זאר עד שנרצח על ידו בשנת 1820.

שלט מס׳ 10

– חיים פרחי – בית חיים פרחי – עוזרו היהודי הנאמן של אל-ג'אזר

חיים פרחי היה בן למשפחת אמידים יליד דמשק (1760). הוא גויס על ידי אל-ג'זאר, שליט עכו, להיות שר הכספים ויד ימינו. חיים היה אדם מוכשר אשר סייע רבות לפיתוח הכלכלה והשלטון העות'מאני בארץ ישראל. קראו לו "הכהן הראשי של היהודים" בדמשק ובעכו. הוא היה יועצם היהודי של אל-ג'זאר ושל סולימאן פאשה. כיהודי לא אחת ייצג ותמך ביהודי עכו וארץ ישראל בפני השלטון וכונה 'שר היהודים'. חיים פרחי מונה לתפקידו בשנת 1790 והמשיך לשרת את השלטון שנים רבות לאחר מותו של אל ג'זארבשנת 1804. מוצאו היהודי של פרחי היה לבסוף לרועץ לו ולמשפחתו. אל-ג'זאר אדם אכזר ואלים. כינויו "אל-ג'זאר" פירושו "הקצב". בהתקפי אלימות התאנה לרבים מיועציו הקרובים ובהם גם ליועצו היהודי, לו ניקר את עינו, כרת את קצה חוטמו וכן את אחת מאזניו.
ג'זאר פחה גוזר דין נתינו; חיים פרחי (בגלימה אדומה) עם העין החבושה צילום: תמר הירדני
ג'זאר פחה גוזר דין נתינו; חיים פרחי (בגלימה אדומה) עם העין החבושה
צילום: תמר הירדני
לאחר מות אל-ג'זאר, בשנת 1804, פרחי שירת את סולימאן פאשה. לאחר מות סולימאן בשנת 1819 פרחי שירת את עבדאללה פאשה,שליט עכו. עבדאללה לא סמך על פרחי וב-21 באוגוסט 1820 שלח קבוצה של אילמים לרצוח את פרחי בחניקה בביתו וגופתו הושלכה לים. אשתו, שהחליטה להימלט לדמשק,  נפטרה בדרכה בהיותה בצפת, ושם נקברה.
ויצו הרשע הפאשא, ויבואו משרתיו הביתה, ויקחו את כל אשר מצאו, וינצלו את חצרו ויוליכו משאות יקרי הערך אין מספר, ואת גווית הצדיק השליך הרשע לים ולא נתן להקבר. ויברחו אשתו הצדקת וכל בני ביתו דמשקה, ותמת בדרך ותקבר בצפת.  (זכרונות ארץ ישראל, רבי יהוסף שווארץ)
חיים פרחי הוא אחד האנשים שחייהם נקשרו אל תולדותיה של עכו ותולדות הגליל בכלל. בעיר מוקדשת לו כיכר על שמו וביתו (בית חיים פרחי – שלט מס׳ 18), שנמצא בתוך שוק העיר העתיקה, עומד כסמל לצמיחת היישוב היהודי בעיר, אך לא ניתן לבקר בתוך הבית, אלא רק לצפות עליו מבחוץ.

שלט מס׳ 11 – רבי נחמן מברסלב – הצלתו המופלאה של רבי נחמן 

נפוליאון הבטיח עצמאות ליהודים אבל חיים פרחי לחם בו ואפילו ר' נחמן מאומן אחז בנשק.

ר' נחמן מברסלב (1799), נינו של מייסד החסידות ר' ישראל בעל שם טוב, ביקר בארץ בשנים 1799-1798. בגלל סערה בים ירד לחוף חיפה (1798). הוא ביקר ביפו,טבריה וצפת ונפגש עם רבי אברהם מקאליסק ורבי יעקב שמשון משפיטובקה. לבקשת החסידים בטבריה עבר לשם עד אשר הודיעו לו שנפוליאון מתקרב לעכו. ר' נחמן בא לעיר עכו עם שמשו-תלמידו ר׳ שמעון כדי לעלות על הספינה שתחזירו לגולה. בגלל שלא מצא מקום באניה הם נאלצו להישאר בעכו בשבת. ב- 20/3/1799 התחיל מצור נפוליאון על עכו ונמשך 54 יום. בדיוק אז נפוליאון הטיל מצור על העיר ור׳ נחמן ושמשו מצאו עצמם כלואים בתוך עכו הנצורה. במהומה הגדולה הצליחו לברוח ולעלות על אחת הספינות. רק בים התברר להם שהם עלו בטעות על ספינת מלחמה. הם אומנם ברחו מהמצור בעכו, אך נחשבו שבויים באוניית המלחמה. באי רודוס פדו אותם, ורק לאחר טלטולים ותלאות של שנה נוספת, חזרו לביתם.

שלט מס׳ 12 – יהודים שהגיעו לעכו דרך היבשה

IMG_8141

רבי יהודה אלחריזי – يهودا الحريزي : אחרון משוררי ספרד נולד בטולדו שבספרד הנוצרית בשנת 1165~.  המשורר והמתרגם יהודה אלחריזי היה בן דורו של הרמב"ם. החל בשנת 1215, יצא אלחריזי למסעות הרחק מביתו. לפחות חמישים מקומות יישוב שעבר בהם הוזכרו או הוטמעו בשיריו. מסעו השני היה בארצות המזרח – לפי פרופ׳ יוסף סדן למטרת הגירה לארץ ישראל ולמזרח. יהושע פראוור מתארך את מסע זה בשנום בשנים 1216 עד 1217. מסע זה החל באלכסנדריה שבמצרים, משם נסע בדרך היבשה לקהיר ולירושלים, עבר בארץ ישראל אל הלבנון, ומשם לסוריה ולעיראק. הוא נפטר בסוריה בשנת 1225.

ר' יהודה אלחראזי מגדולי משוררי יהדות ספרד, כתב על עכו לאחר שביקר בה:

ותשא משלה ותאמר: אני עכו, אני הוד כל מדינה . 
כלילת חן ואין קץ לתכונה. 
והכרמל סביבי עם לבנון. ושם נגלה כבוד שוכן מעונה. 
וארצי מימות עולם קדושה. ואנוכי שכנה לשכינה.  

עוד כתב אלחריזי על עכו:

"ותעל עכו ותאמר, אנכי האבן הראשה, ארצי ארץ קדושה, כי אני חבצלת השרון, וסביבותי הנמל, והלבנון ותבור וחרמון"… (תחכמוני שער מ״ז)

לעומת זאת הביע גם ביקורת על עכו: ומשם באנו לעכו ולא ראיתי כהם מהיותי ועד כה כי כולם ריקים עמי ארץ/ואין בהם גודר גדר ועומד בפרץ. לחוקרים דעות רבות לגבי הסתירה בין המקורות הללו.

מפת מסעות יהודה אלחריזי
מפת מסעות יהודה אלחריזי

שלט מס׳ 13 – התקופה הצלבנית – (1104 – 1291) – עליות יהודים לעכו 

עכו של תקופת הצלבנים הייתה עיר של סובלנות דתית והיו בה נציגויות לדתות וזרמים שונים בדתות. חיו בה מוסלמים, נוצרים קתולים על מסדריהם השונים, נוצרים אורתודוקסים ויהודים. התקופה הצלבנית (1104 – 1291) הייתה תור הזהב של עכו. לעכו מגיעים יהודים רבים.

  • שנת 1170 מבקר בה התייר הנוסע ר' בנימין מטודלה.
  • 300 רבנים מצרפת ומאנגליה (1211): עליית בעלי התוספות (עליית שלוש מאות הרבנים) שהגיעו בתקופה הצלבנית לארץ ישראל החל מראשית המאה ה-13 ובמהלכה, מאנגליה ומצרפת. קבוצות אלו היו גדולות וכללו מנהיגים ורבנים חשובים מבעלי התוספות. בין העומדים בראש תנועת בעלי התוספות משנת 1210, היו רבי שמשון משאנץ ורבי יהונתן מלוניל. סבורים כי העליה באה כתגובה להתלהבות הדתית הנוצרית ולמאמצי אנשי מסעות הצלב לגייס כוחות באירופה לשחרור "ארץ הקודש". על רקעהתעוררות משיחית וחישובי קיצים שהגאולה קרובה, עולים האמינו כי יש ליטול חלק פעיל בתהליך קיבוץ הגלויות על ידי התיישבות בארץ ישראל.
  • ר׳ יחיאל מפריז עם הישיבה שלו ״מדרש הגדול דה פריז״ (1258): רבי יחיאל מפאריז לאחר שרפת התלמוד הקים כאן את ישיבת "דה פאריס", בשנת 1260 לערך. הרב שימש ראש ישיבה בעכו משנת 1258 עד פטירת בשנת 1266. החליף אותו כראש ישיבת דה פריס בעכו, רבי משה בן נחמן.
  • המקובל ר׳ שלמה פטיש (1286)

סביר להניח שמקום מושבם של יהודי עכו במאה ה-13 היה ליד דוברי צרפתי בחברה המוכרת להם מארץ מוצאם. בתקופה הצלבנית שכן בית כנסת במקום בו נמצא כיום מסגד "דאהר אל עומר". הכיבוש הממלוכי בשנת 1291 הביא קץ על הקהילה היהודית בעכו. רבים מתושבי עכו נטבחו על ידי הממלוכים ושארית הקהילה התפזרה. חלקם עברו לערים אחרות בארץ ישראל וחלקם עזבו את הארץ.

שלט מס׳ 14 – השכונה היהודית של עכו בתקופת העות׳מאנים –  1516 – 1917

במאת השנים הראשונות לשלטון התורכי המשיכה עכו לעמוד בשיממונה. במאה ה-17 חודש המסחר עם המערב, וחל גידול באוכלוסיית העיר, שמנתה עתה פחות מאלפיים נפש, ביניהם היו יהודים. מניין אוכלוסיית עכו בשנת 1712 עמד על כ-1500 נפש מעדות שונות, כ-250 בתי אב מוסלמים, 100 יוונים (אורתודוכסים וקתולים), 10 יהודים וכן מרונים, קופטים וארמנים.

בתקופה העותומאנית יהודי עכו בנו בית כנסת במקום בו נמצא כיום מסגד "דאהר אל עומר". השליט דאהר אל עומר (1775-1750) החרים את בית הכנסת בעת שהשתלט על העיר ובנה עליו מסגד הקרוי על שמו ונמצא ברחוב פאחר א דין.

במאה ה – 18 העותמאנים כובשים את העיר חזרה, לאחר שלטון מוחמד עלי בשנים 1831–1840, ובתקופת שלטונם הישוב היהודי פורח ומגיעים ה'אחרונים':

  • ר' חיים בן עטר: ב-1741 יצא רבי חיים בן עטר עם שלושים מתלמידיו, שתי נשיו ובני ביתם במטרה לעלות לארץ ישראל דרך אלכסנדריה. ברצונו היה להגיע ליפו ומשם לירושלים, אך עקב מגפה וחמושים ערבים ודרוזים הוא החליט להגיע לעכו.  בן עטר החליט להקים את ישיבתו באופן זמני בעכו. הלימודים נפתחו רשמית בראש חודש חשוון תק"ב חורף 1741. ב-1742 החבורה עזבה את עכו ובחודשים סיוון ותמוז התגוררו בפקיעין – ולאחרמכן לירושלים. [ראה שלט מס׳ 19]
  • הרמח"ל: [ראה שלט מס׳ 15]
  • ר' נחמן מברסלב [ראה שלט מס׳ 11]
  • ר' חיים פרחי: עוזרו היהודי הנאמן של אל-ג'אזר – שעזר לו במלחמה מול נפוליאון

שלט מס׳ 15 – בית הכנסת העתיק "אוהל חיים" – בתי כנסת 

הרמח"ל: רבי משה חיים לוצאטו, חכם איטלקי, התיישב בעכו עם משפחתו בשנת 1743. אחד מחיבוריו החשובים היה הספר 'מסילת ישרים'. לוצאטו התיישב כפי הנראה ברובע היהודי בעיר בקרב קהילת סוחרים קטנה. הרמח"ל, שנרדף על ידי רבנים באיטליה ובהולנד, חש רוגע בעכו, עיר שבה היה דמות נערצת. ב-1747, בהיותו בן 36 בלבד, הוא נפטר בעכו ממגפה, יחד עם אשתו, בנו ורבים אחרים. הוא נקבר למרגלות תל עכו, ולפי דעה אחרת בכפר יאסיף.
קבר ר׳ משה חיים לוצאטו בטבריה צילום: Jonat
קבר ר׳ משה חיים לוצאטו בטבריה
צילום: Jonat

בית כנסת הרמח"ל: בית הכנסת "אוהל חיים" על שמו של חיים פרחי ידוע יותר בכינוי "בית הכנסת הרמח"ל" נמצא באחד מרחובות השוק. בתקופה הצלבנית ובתקופה העות'מאנית, שכן בית כנסת במקום בו נמצא כיום מסגד אל-מועלק (المسجد المعلق), ונחשב למרכזי ולמפואר מבין שני בתי הכנסת שפעלו בעיר באותה עת (בית הכנסת האחר היה "בית הכנסת אחאב"). יש האומרים שבמקום זה התפלל הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו) שחי בעכו בין השנים 1743 ל-1747, ובית הכנסת אכן בנוי ומעוצב בסגנון בתי הכנסת שבפדובה שבאיטליה, מקום מגורי הרמח"ל בנעוריו. השליט דאהר אל עומר הפקיע את מבנה בית הכנסת, שהיה אחד המבנים היפים בעיר, ובנה עליו את מסגד אל-מועלק ב-1758.יש האומרים כי שרידי בית הכנסת המקורי עדיין נשתמרו מתחת למבנה המסגד.

מסגד אל-מועלק - המסגד והמינרט החדש שהוקם על בסיסו של קודמו צילום: Almog
מסגד אל-מועלק – המסגד והמינרט החדש שהוקם על בסיסו של קודמו
צילום: Almog

במקופ בית כנסת אוהל חיים העתיק הוא מסר לקהילה היהודית מבנה קטן ועלוב מצפון למסגד אל-מעלק [ראה שלט מס׳ 17] בסמטת השוק ליד חאן אל-פראנג'.

שלט מס׳ 16 – בית הקברות העתיק בכפר יאסיף

בית הקברות בכפר יאסיף
בית הקברות בכפר יאסיף

בכפר יאסיף יש בית קברות עתיק ששימש לקבורה יהודית. החל מהמאה ה- 16 החלו גם יהודי עכו לקבור את מתיהם בבית הקברות בכפר יאסיף. יש חילוקי דעות לגבי גמר השימוש בבית הקברות בכפר יאסיף: אמצע המאה ה- 19 או מלחמה"ע הראשונה, או עד 1929. עפ"י דיווח בעיתון "מוריה" מ- 16 באפריל 1912, הורחב שטחו של בית הקברות שצר היה מלהכיל את מתי כפר יאסיף ועכו, בתרומתו של בנימין דה רוטשילד.

שלט מס׳ 17 – בית כנסת ״אוהל חיים״ השני

2017-03-14 01.24.44 copy

באמצע המאה ה- 18 העביר דאהר אל עומר (יש טוענים עבדאללה פחה) את המתפללים של בית כנסת אוהל חיים לבניין חלופי קטן בסוף סמטה צרה, הנמצא בסמטת השוק ליד חאן אל-פראנג'. בתקופה הצלבנית רחוב זה הוביל משער ההוספיטלרים בצפון בנתיב השוק, אז דרך המלך ("Via Regis"), עד אזור הנמל. בית הכנסת נמצא היום בקצה סמטה קטנה, היוצאת מרחוב פאח'ר א-דין קצת מצפון למסגד אל-מועליק (דאהר אל-עומר).

בית כנסת אוהל חיים במבנה זה משמש ליהודים כבית כנסת ועומד על תלו עד היום. יש האומרים שבמקום זה התפלל הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו) שחי בעכו בין השנים 1743 ל-1747. בית הכנסת אכן בנוי ומעוצב בסגנון בתי הכנסת שבפדובה איטליה, מקום מגורי רמח"ל בנעוריו. בית הכנסת קרוי על שם השר חיים פרחי שגר בסמוך בתקופת אחמד אל ג'זאר, סולימאן פחה, ועבדאללה פחה .

בית הכנסת אשר שופץ בשנים האחרונות, עשוי מאולם בודד, וספסלי עץ ארוכים ערוכים בשלוש שורות לאורכו, ופונים לכיוון דרום. קיים מרתף עתיק בבית כנסת אוהל חיים שגלוי למתפללים במקום. המרתף שימש גם לתפילה. סבורים שהמרתף נבנה על ידי הרמח"ל כפרשנות לפסוק "ממעמקים קראתיך ה'".

שלט מס׳ 18 -בית חיים פרחי

בעיר עכו מוקדשת לחיים פרחי כיכר על שמו. ביתו, שנמצא בתוך שוק העיר העתיקה לא הרחק ממסגד "אל מועליק" (מסגד דהאר אל עומר), עומד כסמל לצמיחת היישוב היהודי בעיר, אך לא ניתן לבקר בתוך הבית, אלא רק לצפות עליו מבחוץ. הרמח"ל אסר על כניסת נשים לבית התפילה ולכן היו נשות הקהילה היהודית בעכו עומדות מחוץ למבנה ומקשיבות לתפילות ולתקיעות השופר.

שלט מס׳ 19 – רבי חיים אבן עטר

בית כנסת ״כנסת אחאב״: היה ממוקם ממש צמוד לשוק. כמו בכל ישוב יהודי זה בית הכנסת שכף רגלם של מתפללי בית הכנסת של הרמח"ל לא דרכה בו. בית כנסת ״כנסת אחאב״ מוזכר בכתבי תלמידו של חיים בן עטר: "..(והיה) גדול וגבוה וכל חלון מי"ב חלונותיו היה גדול כמו פתח בית הכנסת של ליוורנו" (באיטליה).

 

2017-03-14 01.15.01 copy

בשנת 1741, תחת השלטון העות׳מאני, הגיע לעכו רבי חיים בן עטר (המכונה "אור החיים") עם שתי נשותיו ועם עשרות תלמידיו, בהם כותב קורות חייו רבי ישמעאל מסנגויטי. הוא הקים בה את ישיבת "כנסת ישראל", ששכנה במיקומו הקודם של בית הכנסת הרמח"ל. כעבור שנה הוא עלה לירושלים והעביר לשם את הישיבה.

קבר חיים בן עטר בהר הזיתים צילום: Chesdovi
קבר חיים בן עטר בהר הזיתים
צילום: Chesdovi

שלט מס׳ 20 – הרמב״ם

2017-03-14 04.34.46 copy

ב- 16 במאי 1165 הרמב"ם הגיע לעכו בדרך הנמל וחי בעכו כחצי שנה. את יום עלייתו ארצה קבע ליום חג לו ולמשפחתו עד עולם.

בליל אחד בשבת בארבעה ימים לחודש אייר נכנסתי לים, וביום שבת, עשירי לאייר שנת תתקכ"ה עמד עלינו נחשול שבים לטבענו והיה זעף גדול בים, ונדרתי עלי: שני ימים אלו אצום בהם ואתענה בהם.. ואצווה על בני לעשות כן עד סוף כל הדורות, ויתנו צדקה כפי כוחם… בליל אחד בשבת, ג' ימים לירח סיוון, יצאתי מן הים בשלום ובאתי לעכו ונצלתי מן השמד והגענו לארץ ישראל. יום זה נדרתי שיהיה יום ששון ושמחה… וביום שלישי בשבת, ד' חשוון, יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה, ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו, ביום חמישי, ששה ימים לירח מרחשון. ובאחד בשבת, ט' בחודש חשוון יצאתי מירושלים לחברון, לנשק קברי אבותי במערה… ושני ימים אלו… נדרתי שיהיו יום טוב ותפילה ושמחה לה' לאכילה ולשתייה… וכשם שזכיתי וראיתי בחורבנה כך אזכה אני וכל ישראל לראות בנחמתה, אמן. (ספר חרדים, מצוות התשובה, פרק ג')

הרמב״ם
הרמב״ם

רמב"ם שהה בעכו עד 12 באוקטובר, לפני עלותו לירושלים. ר' יפת בן אליהו הוא ראש קהילת יהודי עכו. הרמב״ם כאן יצר קשר עם הרב יפת ואתו התכתב כאשר עבר למצרים. הוא ירד למצרים כעבור שנים אחדות. הוא חיבר כאן פרקים אחדים מפרוש המשנה שלו.

שלט מס 21 – עליית יהודים דרך נמל עכו במאה ה-13

2017-03-14 04.36.31 copy

300 רבנים מצרפת ומאנגליה (1211): עליית בעלי התוספות (עליית שלוש מאות הרבנים) שהגיעו בתקופה הצלבנית לארץ ישראל החל מראשית המאה ה-13 ובמהלכה, מאנגליה ומצרפת. קבוצות אלו היו גדולות וכללו מנהיגים ורבנים חשובים מבעלי התוספות.

אספה מהמאה ה-13 של רבנים בצרפת
אספה מהמאה ה-13 של רבנים בצרפת

בין העומדים בראש תנועת בעלי התוספות משנת 1210, היו רבי שמשון משאנץ ורבי יהונתן מלוניל, ורבי יוסף משיינוש. סבורים כי העליה באה כתגובה להתלהבות הדתית הנוצרית ולמאמצי אנשי מסעות הצלב לגייס כוחות באירופה לשחרור "ארץ הקודש". על רקעהת עוררות משיחית וחישובי קיצים שהגאולה קרובה, עולים האמינו כי יש ליטול חלק פעיל בתהליך קיבוץ הגלויות על ידי התיישבות בארץ ישראל.

העמוד הראשון בתלמוד הבבלי במהדורת וילנא. הטקסט במרכז הוא התלמוד ומסביב - דברי הפרשנים השונים: בצד אחד רש"י ובצד שני בעלי התוספות.
העמוד הראשון בתלמוד הבבלי במהדורת וילנא. הטקסט במרכז הוא התלמוד ומסביב – דברי הפרשנים השונים: בצד אחד רש"י ובצד שני בעלי התוספות.

ר' יחיאל מפריז: רבי יחיאל מפאריז לאחר שרפת התלמוד הקים כאן את ישיבת "דה פאריס", בשנת 1260 לערך. הרב שימש ראש ישיבה בעכו משנת 1258 עד פטירת בשנת 1266. החליף אותו כראש ישיבת דה פריס בעכו, רבי משה בן נחמן. (ראה שלט מס׳ 4)

הרמב"ן: אחרי פטירת רבי יחיאל בשנת 1266, החליף אותו כראש ישיבת דה פריס בעכו, רבי משה בן נחמן. (ראה שלט מס׳ 22)

שלט מס׳ 22 – הרמב״ן

2017-03-14 04.22.33 copy

רמב"ן הגיע לארץ ישראל בשנת ה'כז (1267), כנראה דרך נמל עכו. שימש כראש הישיבה אחרי פטירת רבי יחיאל משנת 1268. מעכו נסע לירושלים. לאחר מכן חזר רמב"ן לעכו, שם מסר את "דרשת ראש השנה" ב-1269, ומשם לא ידוע לאן המשיך.

ציור קיר של רמב"ן, באודיטוריום בעכו צילום: Yuval Y
ציור קיר של רמב"ן, באודיטוריום בעכו
צילום: Yuval Y

שלט מס׳ 23 – שומרונים בעכו

בשנים 135-132 שומרונים מהגרים לעכו לאחר מרד בר כוכבא ומקימים בה מרכז שומרוני. בשנת 634 לספירה יעקב המשומד משתתף בויכוח דתי ומזכיר כי שרף כנסייה בעכו והשתתף בשריפת כתבי קודש יהודים ונוצריים. כמו כן הוא מציין כי, בנמל של עכו יש בית כנסת וכן יש בה שומרונים. סביר ששומרונים ישבו בעכו כבר במאה השנייה. המאה השביעית – בעכו יש שכונה שומרונית הנקראת 'פטולמאיס השומרונית'- 'סמיטרקי'.

שלט מס׳ 24 – דרשת הרמב״ן

משעלה הרמב"ן רבי משה בן נחמן (1194 – 1270) לארץ ישראל, דרך נמל עכו בקיץ ה׳כ״ז 1267, הוא קבע את ישיבתו בעכו, מקום שבו קבעו את מושבם תלמידיו של רבי יחיאל מפריז אשר עלו לא"י כמה שנים לפניו. הרמב"ן התוודע בעכו לפירוש רבי חננאל בר חושיאל, על התורה ולמגילת סתרים לרב נסים. הרמב"ן הצליח להניח את התשתית לחידוש היישוב היהודי בירושלים, ולאחר שנה חזר לעכו כדי להנהיג את הקהילה שם. הרמב"ן מצוי היה בקשר אינטנסיבי עם תלמידים של חכמי צפון צרפת, מעצם העובדה שהוא חי ביניהם.

בבית מדרש זה בעכו דרש הרמב"ן את הדרשה המפורסמת לראש השנה בשלוש או ארבע השנים האחרונות לחייו. המפורסמת ביותר נשא הרמב״ן בשנה ה׳כ״ט או ה׳ל׳ (1868) דרשת הרמב"ן לראש השנה היא ביאור מקיף בהלכה ובאגדה בענייני ראש השנה, ענייניחזרה בתשובה, וחשיבות ישוב ארץ ישראל. הדרשה נסובה כמעט כולה על דברי הגמרא במסכת ראש השנה. יש דעות שמקום בית הכנסת בו נשא הרמב״ן את הדרשה זה דווקא כנסיית סנט. אנדריאה הפונה דרומה או כנסיית ג׳והן – אך אין ממצאים ארכיאולוגיים המבססים דעה זו.

וזהו מאמרם של רבותינו ז"ל שאמרו (כתובות ק"י ב') כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה שנאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים, וכתיב כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, ואמרו בירושלמי פ"ק דסנהדרין כתיב ואל יתר זקני הגולה אמר הקב"ה ביותר הם עלי זקני הגולה, חביבה עלי בת קטנה בארץ ישראל מסנהדרי גדולה בחו"ל, ובתוספתא דע"ז (פ"ה) הרי הוא אומר ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים ואומר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים, כל זמן שאתם בארץ כנען אהיה לכם לאלהים אין אתם בארץ כנען כביכול אין אני לכם לאלהים, ומפני ענין זה אמרו בספרי ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצוינין במצות כשתחזרו לא יהו עליכם חדשים, וכן ירמיה אומר הציבי לך ציונים אלו המצות שישראל מצויינים בהם, והנה הכתוב הזה שאמר ואבדתם מהרה ושמתם את דברי אלה על לבבכם אינו מחייב בגלות אלא חובת הגוף בלבד כתפילין ומזוזה שנאמר וקשרתם וכתבתם, וכן כתב רש"י בפי' החומש אף לאחר שתגלו היו מצויינין במצות הניחו תפילין ועשו מזוזה, ופירשו בהן כדי שלא יהו עליכם חדשים כשתחזרו לארץ, כי עיקר המצות ליושבים בארץ ה', ולפיכך אמרו בספרי וירשתה וישבת בה ושמרת לעשות ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות, וכך היא שנויה בתוספתא דע"ז.

שלט מס׳ 25 – עכו גבולה הצפונית של ארץ ישראל

תחום עולי בבל של עזרא ונחמיה, מתקופת שיבת ציון ועד לסוף תקופת בית שני,  אף שעיקר תושבי הארץ היו יהודים, והדת היהודית הייתה השלטת, נותרו בארץ ישראל מספר ערים ומחוזות שיושביהם היו נוכרים ולא יהודים. הגבול הצפוני הגיע רק עד כזיב הסמוכה לעכו.

כתובת רחוב, בגן מוזיאון ישראל - ברייתא תחומין צילום: דניאל ונטורה
כתובת רחוב, בגן מוזיאון ישראל – ברייתא תחומין
צילום: דניאל ונטורה

תחום עולי בבל על פי הברייתא תחומין (הברייתא של התחומים)הברייתא נזכרת בתוספתא (שביעית ד,ה, דמאי א,ד), בתלמוד הירושלמי ובמדרש ספרי דברים. גבול הארץ תואר בכיוון השעון, מצפון מערב עד דרום מערב. הפינה הצפון מערבית היא "כבריתה", המזוהה עם כברי או עם ח'רבת כבריסה שליד נהריה. לפי משנת מסכת שביעית, הפינה הצפון מערבית היא באכזיב הצפונית יותר, ולפי רבי ישמעאל הפינה היא ב"לבנן", המזוהה עם רכס ראש הנקרה הלבן, המהווה גם גבולה המנדטורי של הארץ.

  • ר' אבא מנשק כיפי דעכו (רש״י: אלמוגים לישנא אחרינא כיפי דעכו סלעים -משמע דמארץ ישראל הוא)  (בבלי כתובות קי״ב ע״א)
  • ר' חנינא מתקן מתקליה (רש״י: מתקן מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהיתה חביבה עליו ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים) (בבלי כתובות קי״ב ע״א)
  •  כשעלה ר' חנינא הגדול מבבל בקש לידע אם נכנס לא"י והיה שוקל אבנים כל זמן שהיו קלות אמר עדיין לא נכנסתי . לארץ ישראל כיון שמצאן כבידות אמר אין אלו אלא אבני ארץ ישראל והיה מנשקן וקרא עליהן את הפסוק הזה כי רצו עבדיך את אבניה. ( תנחומא בפרשת שלח לך)
  • תנן עכו כארץ ישראל לגיטין משמע דהוי מחוץ לארץ ומפרש בירושל' חציה בארץ וחציה בחוץ לארץ. (גיטין דף ע״ו ע״ב)
  • רבי יוסי בן חנינא מנשק לכיפתא דעכו עד כה היא ארעא דישראל    (ירושלמי מסכת שביעית דף יב,ב פרק ד הלכה ז גמרא)

שלט מס׳ 26 – הים של עכו

  • ולמקוה המים קרא ימים (בראשית א׳ י׳) א"ר יוסי ב"ר חלפתא והלא ים אחד הוא ומה ת"ל ימים אלא אינו דומה טעם דג העולה מעכו לעולה מצידון ולעולה מאספמיא. (בראשית רבה ה׳ ח׳)
  • ר' יוסי המשולם אומר: מנין אתה אומר[ שכשם שנותן מטמעים בארץ כך נותן מטמעים בים? ת"ל "ולמקוה המים קרא ימים" (בראשית א) והרי ים אחד הוא, שנאמר "יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד", מה ת"ל "ולמקוה המים קרא ימים"? מגיד שלא שוו טעם דג העולה מעכו לטעם דג העולה מצור, ולא העולה מצור לעולה מאספמיא.
נמל עכו
נמל עכו

שלט מס׳ 27 – בית הכנסת הטוניסאי

מומלץ לסייר בבית כנסת הטוניסאי "אור תורה" המכונה  "לגריבה" (הזרה, המופלאה) ע"ש בית הכנסת הגדול באי ג'רבה שבטוניס. בית הכנסת בג׳רבה נבנה לפני יותר מ- 2400 שנה. בית הכנסת הטוניסאי אוצר של  4 קומות של עבודת פסיפס המתארים את סיפור העם היהודי לאורך ההיסטוריה, את סיפורי התנ"ך, את הגלות והגאולה.

שלט מס׳ 28 – קהילת יהודי כפר יאסיף

בכפר יאסיף נחשפו שרידים של ישוב יהודי מתקופת המשנה, התלמודי מימי הרומאים, הביזנטים והצלבנים. רוב הממצאים נהרסו. עד אמצע המאה ה-19 היתה בקרב אוכלוסיית הכפר גם קהילה יהודית. במקום נמצא עד היום בית קברות יהודי עתיק, שהיה בשימוש מן המאה ה-17 עד ראשית המאה ה-20. יהודי עכו והסביבה לא רצו להיקבר מחוץ לתחומי ארץ ישראל. עכו נחשבה כעיר נכריה מחוץ לתחומי ארץ ישראל. יהודי עכו נקברו בבית עלמין זה. ב-1824 ביקר בכפר הנוסע רבי דוד דבית הלל ותיאר את המקום: "צפונית מזרחית לעכו לא הרחק משפת הים התיכון נמצא כפר קטן ושמו כפר יסיף. ובכפר כ- 15 משפחות יהודים ילידי הארץ העוסקים בעבודת אדמה ולהם בית כנסת קטן. הלשון המדוברת היא ערבית, המטבעות המשקלות והמידות כשל עכו". הקהילה חרבה ב-1841 ואחרוני יהודיה עקרו לעכו.

בית קברות כפר יאסיף
בית קברות כפר יאסיף

מעוניינים במסלומים אחרים?

%d בלוגרים אהבו את זה: