היקב של רחובות *

יקב רחובות

שרידי היקב של רחובות נמצאים ביו רחוב גורדון לרחוב הנשיא הראשון בצפון העיר ומהווים מזכרת לימיה הראשונים של המושבה, כאשר הכוונה הייתה לגדל בהּ כרמים ולייצר יין. עקב כישלון ניסיון זה, פנתה רחובות לענף ההדרים, אשר אפיין אותהּ מאז ואילך.

מפת רחובות ב-1897 קרדיט: SourceThe Eran Laor Collection of the National Library of Israel
מפת רחובות ב-1897
קרדיט:
Source The Eran Laor Collection of the National Library of Israel

נטיעת כרמים ברחובות

איכרי רחובות לא עסקו בגידול תבואות. המתיישבים הראשונים במושבה לא עסקו בחקלאות או נטיעה בצורה מסודרת. בשנת ההקמת מושבה רחובות (1890) ניטעו כרמים של ענבים. חגיגה גדולה נערכה בעת שניטע הכרם הראשון ,חגיגה שבה השתתפו מירושלים פינס וטיומקין, את הגפן הראשונה נטעה ביתו בת השלוש של לוין אפשטיין.  הכורמים הסתפקו בהכנסות הצפויות ממכירת ענביהם אשר נמכרו ליקב ראשון לציון הסמוך. היו בה זני ענבים טובים מאוד, ואפילו חלק מהכורמים הקימו יקבים קטנים באופן עצמאי.

"אגודת הכורמים המאוחדת ראשון לציון"

כורמי המושבות ראשון לציון, רחובות, פתח תקווה, גדרה וואדי חנין חברו יחד והקימו אגודה בשם "אגודת הכורמים המאוחדת ראשון לציון״: – לעבד יחדיו במרתפי ראשון לציון את יבול הענבים של חמש המושבות ולמכור המשקאות שהופקו מיבול המושבות. רוב פעילותה של האגודה היתה בראשון לציון ומיעוטה במושבות האחרות. האגודה פעלה במשך ארבע השנים שבין  1902-1905. מדי שנה, לפני הבציר, ההנהלה הייתה נוהגת להכין תוכנית, ובה פירוט קבלת הענבים מכל מושבה. הפירוט כלל כמויות ומינים שונים של הענבים. התשלום ניתן על תוצרת משובחת בלבד. האגודה שילמה בעד הענבים מחיר קבוע לכל חבריה. התשלום התבצע בקנטרים (יחידות מידה עות'מאניות) על פי משקל הענבים.

"מרד הבילו"יים"

ניסן קנטרוביץ פתח במערכה נגד פקידי הברון, בלויית חברו יהושע ברזילי, ועורר את האיכרים למרוד במשרתיו של הברון. אירוע זה כונה בשם "מרד הבילו"יים".

"שני הקלצקאים, מכונים בפי פקידי הברון "ניהיליסטים", כך הם נקראים גם בפי כל אלה הסובבים את הפקידים: המזכירים, הגננים, המשגיחים, הרוכבים, העגלונים, הרופאים וכו'. כאשר הקלצקאי, "הניהיליסט" הרוסי, החליט כי יספר ברבים, למען ש"ידע העולם" מה שמתרחש פה באה"ק בין היחסים של פקידי הברון לאיכרים, הרי כמובן זו בלבד "ניהיליזם". אך יהושע ברזילי כמו ניסן קנטרוביץ', הם שניהם אנשים בעלי רגש, והם עשו כל מה שביכולתם למען הצית את אש המרד, ואם יהושע ברזילי לחם גם בכתב ובעטו – הרי לחם ניסן במעשיו ללא כל פחד ומורך לב ומבלי לחשוש מה יאמרו יוצאי משרתיו של הברון רוטשילד". (מ. טויבנהויז בספר "בנתיב היחיד")

ניסן קנטרוביץ הקים ביתו ברחובות ב-1891 ובחצר הבית הקים את היקב הראשון ברחובות. הוא החליט למרוד בברון ובפקידיו, והקים, בחצר את יקב עצמאי. הכורמים ברחובות הלכו איתו, ומסרו את ענבי היין ליקב שלו, כאשר כורמים אחרים מסרו בהכנעה את הענבים שלהם ליקבי הברון בראשון ובזכרון. היין שהופק ביקב נקרא על שם היקב שלו – "יין קנטרוביץ" ואפילו נמכר בגרמניה.

"אגודת הכורמים" של רחובות

בשנת 1903 הקימו כמה כורמים במושבה חברה בשם "אגודת הכורמים" (להבדיל מאגודת הכורמים של  יקבי זכרון יעקב ושל יקבי ראשון לציון) וחצבו יקב בצפון המושבה מערה, שבה ייצרו יין שהצטיין בטיבו ולאכסון היין והשתמשו במרתפי בתיהם. המפעל נכשל מבחינה כלכלית והאגודה התפרקה. מכירת היבול לא צלחה. חלק מהמגדלים פשטו את הרגל ואיבדו את רכושם. חלקם ירד מארץ ישראל לאוסטרליה ומסרו את רכושם ליק"א תמורת כרטיסים למקום מושבם החדש. היה זה בתקופת משבר בענף הגפן. הברון רוטשילד, ששלט ביקבי "כרמל מזרחי", העביר את השליטה לידי חברת יק"א. חברת יק"א דרשה לעקור חלק מהכרמים.

סינדיקט הגת – אגודת הכורמים הרחובותית

לאחר כשלון ״אגודת הכורמים״, הוקמה שוב האגודה שכונתה "סינדיקט הגת" (אגודת הכורמים הרחובותית). בשנת 1903 "סינדיקט הגת" קנה מגרש להקמת גת.

הקמת היקב ברחובות

ב-1895 כאשר התקרב מועד הבציר הראשון והחלו הכרמים לשאת פרי, ואנשי המושבה ראו כי אין ידם משגת לבנות יקב מרכזי בעצמם. אהרן איזנברג, יושב ראש ועד המושבה, והנהלת האגודה, פנו לזאב גלוסקין, שעמד בראש "מנוחה ונחלה" – החברה המיסדת של רחובות, בבקשה להקים יקב עצמאי. פנו ראשי "מנוחה ונחלה", בלית ברירה, אל הברון דה רוטשילד, ששלט ביקבי "כרמל מזרחי", בבקשה לסיוע כלכלי ובבקשה שיקבל את ענביהם ליקב בראשון לציון. ב-1904, לאחר ויכוחים קשים הוסכם להקים יקב קטן. הברון הסכים בתנאי שישווקו את יינותיו ברוסיה. כך קיבלה האגודה זכות מונופול על שיווק יינות ראשון לציון ברוסיה אותה מימשו באמצעות חברת "כרמל" שהקימו לצורך זה. על שמה של חברת כרמל נקרא הגן של היקב של רחובות ״גן כרמל״.

רק בשנת תרס"ז (1907), בעזרתה הכספית של יק"א, נבנה לבסוף היקב על המגרש שנקנה בשעתו על ידי "סינדיקט הגת", כיקב עצמאי של אגודת הכורמים הרחובותית, והיה סמל לשאיפת בני רחובות לעצמאות כלכלית. בשנת 1923 נבנו בסיוע חברת פיק"א הברכות (אמפורים) להחזקת היין ברחובות. לאחר תסיסת היין הובלו חביות היין ליקב בראשון לציון.

רחובות – ״מושבת הדרים״

בשנת 1904 ניטע במושבה הפרדס הראשון של הדרים על ידי זלמן מינקוב על שטח של כמאה וחמישים דונם. בעקבות הצלחת פרדס מינקוב החלו איכרי רחובות לטעת פרדסים נוספים. ענף הפרדסנות החל לפרוח ביתר שאת לאחר מלחמת העולם הראשונה. הפרדסים נתנו לרחובות ברבות הימים את הכינוי "עיר ההדרים". כשהייתה רחובות למושבת הדרים, חדל היקב לפעול ונמכרו ליקב ראשון לציון הסמוך. הוקמו כתשעה בתי אריזה חלקם בהמשך הפכו לבתי אריזה ללא מגע יד אדם ושינוע כארבעים אחוז מתוצרת ההדרים של ארץ ישראל לחו"ל, נעזר בתחנת הרכבת שהוקמה במושבה בשנת 1920 לנמל יפו. היקב פעל עד שנת 1933.

בית חרושת ״יפאורה״

במקום יקב, קם בשנת תרצ"ג (1933), בית החרושת הראשון בארץ למוצרי פרי הדר – בית חרושת ליצור מיצי הדרים (מיץ פז,יפאורה). "יפאורה" היא צורה עברית מקוצרת של jaffa oranges=תפוזי יפו. בשנים 1968-74 פונה המבנה. השטח נמכר לחברת בניה פרטית.

תולדות המילה ״תפוז״

בראשית המאה ה-20 כונה הפרי בעברית בפי ראשוני המתיישבים תפוח זהב, שם שניתן לו בהשראת הכתוב "תַּפּוּחֵי-זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף" (משלי, כ"ה, י"א) בשנות ה-30 הציע הבלשן יצחק אבינרי לנטרק לקרוא אותם ככתיבם  שלראשי התיבות תפו"ז. חידוש המילה תפוז גרר אחריו התנגדויות רבות בקרב מחדשי השפה העברית. הסיבה במקרה זה היתה שבעברית אין מילים רבות שנולדות מצרוף של שתי מילים (כגון צלמוות ובליעל), והשימוש בהלחם בסיסים לא היה מקובל אז, לכן הואשם החידוש כי הוא אינו טבעי לשפה העברית.

היקב בשירות ההגנה

בנין היקב "שירת" את לאימוני חברי ארגון ה"הגנה" במושבה בסודיות מוחלטת, בעיקר בלילות. היקב שימש כתחנת מעבר של נשק ל-"סליקים". בשנת 1939 הוקם בשטח יפאורה, מפעל של תעש בשם "המעבדה", שכלפי חוץ שימש כמעבדה לבדיקת מוצרי יפאורה, אך למעשה שימש לייצור חומר נפץ הודף לצורך ייצור רימונים.

עם הפיכת רחובות לעיר חדל היקב מלפעול.

היקב של רחובות
היקב של רחובות

שיקום היקב ההיסטורי

בראשית שנות ה-70 הועבר בית חרושת יפאורה לאזור התעשיה, ושטח היקב נמסר לחברת בנייה פרטית. החברה החלה להרוס את המיבנים, ורק הודות להתערבותה של "החברה להגנת הטבע" נעצר תהליך ההרס מרתף האמפורים בשנת 1987, והחל תהליך השימור. השימור כלל שיקום הקירות והמיכלים-מרתף האמפורים,ריצוף, שיחזור תעלות הניקוז ויצירת טיילת עץ מעל המיכלים.

אתר ניקב על שם ישראלה קומפטון
אתר ניקב על שם ישראלה קומפטון

%d בלוגרים אהבו את זה: