ביקור בלוח הנצחת הטבח בטבריה
[פוסט זה מועלה לקראת תפילת "יזכור" של שמיני עצרת-שמחת תורה תשע"ד]כשעליתי לארץ לפני 50 שנה ביליתי מספר ימי חופשה מן האולפן ליד הכנרת בטבריה. מן הסתם גם ביקרתי בבית כנסת. אז, בית הכנסת הגדול בשכונת קרית שמואל היה מעוז דתי-לאומי. היום בית הכנסת הפך לישיבה חרדית. אז מתפללי בית הכנסת הצביעו על לוח הנצחה לזכר מאורעות "טבח טבריה" האכזרי של שנת 1938 והסבירו לי את משמעותו. הזעזוע של מראה שמות האם וחמשת ילדיה נשמר בזכרוני עד היום הזה. לאחרונה, ניצלתי נסיעה מנהלית לטבריה לפנות מרחוב אלחדיף לתוך השכונה לפקוד את לוח ההנצחה. למרבה הצער הלוח נדחק לפינה של בית המדרש ומכוסה למחצה בחומרי בנין. אחד ה"בחורים" התנדב להראות לי חור בארון קודש מליל הטבח – למרות שבית הכנסת במתכונתו הנוכחית לא היה קיים אז.
בתכנית של משה טימור "שישי אישי" ברשת ב' סיפר חיים חצב "חיפשתי את לוח הזיכרון ומסתבר שהוא מסתתר לו מאחורי ארון של ספרי קודש. ביקשתי מהרב קוק נכדו של מי שהיה הרב הראשי לטבריה, שפשוט יועיל [כך במקור. צריך להיות יואיל.] להזיז את הספרים מהמקום כדי שהציבור יוכל לראות את זה"
טבריה אינה רק קבר מאיר בעל הנס ומים מינרלים. לפי דעתי מי שבא לטבריה לבלות צריך גם לפקוד את לוח ההנצחה. האם נעשה די להנציח את זכרונם של הרוגי טבח טבריה?
הטבח בטבריה היה התקפה של פורעים ערבים על היהודים תושבי שכונת קריית שמואל בטבריה, שאירעה בליל 2 באוקטובר 1938 (ז' בתשרי ה'תרצ"ט). בתקיפה נרצחו 19 יהודים, מתוכם 11 ילדים.
[באתר "בחדרי חרדים" נטען: בעקבות חשיפת מסמך היסטורי המוכיח, כי ארגון ההגנה קיבל מידע מודיעיני מוקדם על כוונת הערבים לבצע את הטבח, אולם הארגון בחר להתעלם והפקיר את תושבי העיר. ]תקופה הקודמת להתקפה, ההגנה בטבריה לא הייתה מאורגנת כיאות. בשכונת קריית שמואל התגוררו 2000 תושבים, כשמתוכם רק 36 חברי הגנה פעילים. בליל ההתקפה היו בשכונה רק 15 מגינים ולא היה ניתן לאייש את כל העמדות. כתוצאה מכך, הופקרו העמדות בצד הצפוני-מזרחי של העיר, מתוך הנחה שההתקפה מצד זה הפונה לים הכנרת תהיה קשה ביותר. כוחות פלוגות הלילה של אורד וינגייט היו עסוקות בפעולות בגליל התחתון, וכפי הנראה וינגייט הוטעה באותו יום על ידי אינפורמציה מסולפת שסופקה לו על ידי מארגני ההתקפה על טבריה.
עם רדת הלילה חסמו ערבים את כל הדרכים המובילות לטבריה במחסומי אבנים. בשעה 21:00 החלו לירות על העיר מכל עבריה, ובו בעת חדרה לעיר קבוצה של כ-70 ערבים מכיוון צפון-מזרח. הקבוצה שחדרה התחלקה לשתיים: חלקם חדרו לשכונת קריית שמואל, וחלקם התקיפו את בית הממשלה, והציתו אותו ואת המחסן של מחלקת העבודות הציבוריות.
הקבוצה שחדרה לשכונת קריית שמואל לא נתקלה בשום הפרעה. הם פרצו לבתים, טבחו בתושבים ושרפו את המבנים. בבית אחד נרצחו ונשרפו אם וחמשת ילדיה (חמשת ילדיו של שמעון מזרחי ואישתו). בבית אחר נרצחה משפחה של ארבע נפשות. [תמונות הגופות השרופות פורסמו האתר חדרי חרדים.]
בית הכנסת הועלה באש ושָמָשו נרצח ונשרף ליד ספר התורה. האירוע כולו נמשך כארבעים דקות ובסיומו יצאו הפורעים מהשכונה ללא התנגדות. שני נוטרים שחשו לעזרת השכונה נתקלו במארב ונהרגו. זו תמונת בית הכנסת אוהל נחום (כיום בית הכנסת של הרב דב קוק), שהועלה באש על ידי הפורעים, כשהשמש וספרי התורה בפנים.
