הגליל המערבי שלא היכרתם

פרוכת עמקא

כל האטרקציות במסלול הנוכחי מתגמדות לעומת ביקור בביתה של עדינה גת בעין שרה. זה הגליל המערבי שלא היכרתם. רק בתיאום מראש ניתן לבקר את עדינה. ״הושבילים״ זכה להצטרף לקבוצת אורחים בהדרכתה של מורת הדרך עדי זרחי. עדינה בעצמה הציגה דוגמאות של מיטב יצירותיה יחד עם הסבר מרתק.

עדינה גת – "אפוד" – סטודיו ליודאיקה

עדינה, ילידת חדרה צמחה במשפחה דתית עם סבא דתי מאד (חסיד סלונים). היא למדה בבית הספר בנהלל ושם ספגה ערכי חקלאות והשקפת עולם חילונית. לאחר נשואיה הייתה חברת קיבוץ רביבים שבנגב. כשעדינה היתה בת שש בלבד אביה רצה לעברת את שם המשפחה – במצות דוד בן גוריון. השם שהוא בחר היה ״רפיח״. עדינה לא הסכימה בשום אופן. די לה שהילדים קראו לה ״עדינה קלמנטינה״, חסר לה שעוד יגידו ״רפיח אבטיח״. אכן הוא חיכה עד שעדינה היתה בת 16 לשנות את השם. בסופו של דבר מסתבר שהוא רצה להנציח אונית מעפילים שטבע. [בקבוצת האורחים למרבה הפלא היתה בת של ניצול אוניית ההעפלה ״רפיח״.] כשילדיה גדלו עדינה מאסה בלינת הילדים בבית ילדים ומצאה את המנוחה והנחלה בעין שרה בנהריה. בתחילה עדינה יזמה תערוכות לאמנים אך עד מהרה הבינה שהיא צריכה ליצר סחורה שאנשים יקנו. בעין שרה פגשה את אמנית הטקסטיל יעל שילה, בת כפר סאלד, שיצרה שטיחי קיר רקומים. ב-1985 עדינה ויעל החליטו לייצר תיקים, אפודות, עניבות ועוד. באופן טבעי הן קראו לעסק הצעיר "אפוד רקמת יד". השתיים עבדו בשותפות במשך שמונה שנים.

הן הראו את פריטי האופנה שלהן לרות דיין, שניהלה את "משכית" עד שנת 1979. עוד ב-1949 רות דיין הבחינה במיומנות הנשים בתחומי מלאכת היד וביצירותיהן והחליטה לנסות ולהפוך את העיסוק למקור פרנסה ושימור תרבותי. הרעיון של רות התגשם בחברת ״משכית״ האגדתית. דיין התלהבה מהיצירות של עדינה ויעל. כך נולדה ״אפוד״.בשלב הבא עדינה ויעל עשו מעבר מיצירת אופנה ליצירת יודאיקה. המעבר מיצירת אופנה ליצירת יודאיקה היה כרוך באובדן. כשנפטר אביה של עדינה היא הכינה פרוכת לזכרו בבית הכנסת שבו הוא התפלל בכפר שמריהו. כבר ב-1985 עבודות היודאיקה של אפוד הוצגו בגלריה ומשם סיפור ההצלחה ידוע.

פרוכת ניר עציון
פרוכת ניר עציון

עדינה מכנה את עצמה ״רעיונית ומפיקת על״.בקומה השנייה של ביתה שבנהריה שוכן הסטודיו בוטיק. 10 נשים רוקמות בשבילה. חמש בביתה וחמש בבתיהן. כל הפריטים נרקמים בעבודת יד בלבד. יצירותיה, המעוצבות באופן אישי, משלבות טקסטים ודימויים מן המקרא ומן התרבות הישראלית. עדינה מעצבת שלל פריטי יודאיקה ייחודיים. בין הפריטים הנמכרים בכל העולם ניתן למצוא מגוון של תשמישי קדושה:- פרוכות בתי כנסת, טליתות ,תיקי טלית ותיקי תפילין, מעילים לספרי תורה, חופות רקומות לחתונה, כיסויי חלה ומצה, עטרות רקומות, וכריות לברית מילה. בבית הכנסת שלי בהושעיה יש שלש פרוכות של ״אפוד״ וקרוב משפחה של שכני היה הלקוח הראשון של ״אפוד״ בארה״ב. פעם לקוח אמר לה. ״אני מתפלל רק בבתי כנסת שיש בהם את הפרוכות שלך״.

פרוכת אפודארט בהושעיה
פרוכת אפודארט בהושעיה

בסטודיו משתמשים בסוגי בדים עכשוויים מגוונים, ביניהם לבד (בד כבוש לא ארוג) רקום ב״תך שיניים״, טפתה, וסאטן. לא תמצאו בדי הקטיפה והפרנזים,

ביודאיקה עדינה משלבת פסוקים ממקורות יהודיים כגון:

  • ״שירו לה׳ שיר חדש.״ תהלים צו א. פסוק זה מופיע על הפרוכת הראשונה שלה כי עדינה הרגישה שהיא עשתה משהו ״חדש״.
  • ״מי-האיש, החפץ חיים; אוהב ימים, לראות טוב.״ תהילים פרק לד
  • ״כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון.״  ישעיהו נה יב
  • ״כתבור בהרים וככרמל בים יבוא.״   ירמיהו מו יח
  • ״נא מצליח דרכי אשר אנכי הלך עליה״ בראשית כד מב

שירה ישראלית גם נרקמת לעבודותיה: כגון ״אלי, אלי״ ו״שחקי שחקי״. ישנם נושאים נדושים שאינה מוכנה להשתמש בהם- למשל הכותל! פעם עדינה הכינה פרוכת לרב קהילה אמריקאי. היא שאלה אותו' ״איזה פסוקים תרצה.״ הוא ענה, ״תשתמשי בפסוקים שלך.״ וכך עדינה הוכתרה כנביאה.

פסוקי התנ״ך מהווים בסיס ליצירתיות ודמיון. למשל, במעיל ספר תורה מפורסם השתמשה בשלש מילים שלא מופיעות יחד בתנ״ך: הלל, הללו, הללויה.

פרוכת הלל-הללו-הללויה
פרוכת הלל-הללו-הללויה

המארחת הציגה בפנינו לוח המבוסס על אותיות האלפאבת ושיתפה אותנו בהתלבטויות כיצד לערוך ולעצב את האותיות והגופנים ומעל לכל איזה מסר יהיה ללוח. הפתרון נמצא במילוי העמודה האמצעי באותיות ה-ת-ש-מ-ע-ק-ל-י. גאוני! בכלל יש לעדינה קשר לפונטים ובמיוחד היא אוהבת את אותיות דפוס קורן. לא במקרה בחרו בה לעצב את הכריכה של סטים שונים של ספרי קודש ותפילה של הוצאת קורן.

פרויקט מיוחד (One-off) שבוצע בסטודיו היה לוח ספירת העומר. לעדינה רקע משפחתי חקלאי, שנות לימוד באווירה חקלאית וגם חברות בקיבוץ. כל זה משפיע על גישתה לפרויקט לוח ספירת העומר. היא הפנימה את דאגת החקלאי לכל טיפת מים וגם חוותה התקפת ארבה בקיבוץ רביבים. עד היום אם משהו לא מסתדר בסטודיו היא שואלת, ״מה קרה? יש ארבה ברביבים?״ בגמר פרויקט לוח ספירת העומר, היא הספיקה רק לתלות את הלוח בחנות ונכנס תייר מניו יורק ותוך כמה דקות כתב המחאה על סכום של $10,000. עדינה שאלה את איש העסקים הזה מ-Wall Street, ״האם זה נראה לך יקר?״ הוא ענה, ״הייתי משלם גם יותר.״ בהמשך הסטודיו יצר לוח דומה במתכונת עממית. כל מגנט נוסף משלים דמות של שיבולות.

לוח ספירת העומר- ״אפוד״
לוח ספירת העומר- ״אפוד״

מה החלום של עדינה? ליצור קיר עם כל 15 שירי המעלות. חלום נוסף זה ליצור מוזאיקה של בדים מחתיכות בד. חלום המוזאיקה אכן התגשם. היא באמת יצרה מוזאיקה של שבעת המינים.

נ.ב. עדינה אינה מרשה בשום אופן לצלם במפגשים. הצילומים שפורסמו כאן ב״הושבילים״ קיבלו את אישורה המפורש לפרסם.

איך מייצרים קשר?

  • רחוב הארנון 14 נהריה  טל׳ 04-9828304
  • רחוב חוצות היוצר 14 ירושלים  טל׳ 02-6251121
  • efodart@gmail.com

שבי ציון

שלמה המלך העביר לחירם מלך צור עשרים ערים במה שהיום נקרא הגליל המערבי – כולל עכו. בתמורה חירם שלח לשלמה חומרי גלם לבניית בית המקדש וארמון המלוכה בירושלים. כל מלך השלים את החסר של חברו. בעקבות מתנתו של שלמה נוצר ״גליל הגויים״. אז מתי בני ישראל הגיעו לגליל המערבי? נכון, בעליה החמישית, בשנים 1933–1935, בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. בשנת 1936 מספר העולים ירד עקב פרעות הערבים. בשנים 1938–1939 עלו רבבות עולים, חלקם באורח בלתי חוקי. הייקים יישבו את נהריה ושבי ציון. הם ניסו להקים קהילות אוטרקיות בהן מנסה כל יהידה לספק את כל צרכיה בכוחות עצמה. בין עולי העליה החמישית היו מייסדי תעשיות מפורסמות. קחו למשל משפחות שטראוס, זוגלובק, וורטהיימר.

שבי ציון נוסד במסגרת מבצע חומה ומגדל באפריל 1938, על ידי עולי העלייה החמישית מגרמניה. ביישוב בית כנסת שנבנה ב-1940, על פי מתכונת מדויקת של בית הכנסת בכפר המקורי בגרמניה, והתושבים הוותיקים מתפללים בו כמנהג יהודי גרמניה.

אם כבר נמצאים בעין שרה אפשר לטייל במסלול לאורך החוף המקסים עד שבי ציון ואפילו להמשיך בטיילת מיכה (שמיר שינדלר) עד חוף שבי ציון. על קו המים הוקמה אנדרטה לדני עזרי.

מי שסקרן לראות איך נראית הכנסייה הביזנטית הנעולה בשבי ציון, קברי לוחמי האצ״ל פורצי כלא עכו, והאנדרטה ל-12 קרבנות השייטת בלבנון ואתר הצלילה לזכרם ליד אונית חיל הים כידון הטבוע – יכול לראות כאן.

רגע, מה זה הבנין הגדול הנטוש ליד חוף שבי ציון? זה בית דולפין. בית דולפין היה מלון שנוסד בשנת 1942. המלון עבר גלגולים שונים והיום הוא נטוש. המלון נמכר ב-1950 והפך למלון בוטיק שהיה מאד מוצלח ואף הורחב. השנות ה-60 החוכר הוריד את רמת המלון. ב-1964 נמכר, שופץ והוכשר. עיקר הנופשים היו עובדי חברות גדולות כמו אגד. בשנות ה-70, שוב נמכר, הפעם לקופת חולים כללית שעשתה בו שימוש כבית הבראה.

הגליל המערבי
מלון דולפין

מה רואים בדרך?

כדאי לפקוח את העיניים לגלות את האתרים המעניינים בין שבי ציון לעכו. למשל:- מוזיאון לוחמי הגטאות, מתחם הבהאיים, כפר הנוער מנוף, מכללת הגליל המערבי, גרעין אומץ עכו, ישיבת הסדר עכו, חמאם אל פאשא, מסגד אל ג׳זארעכו העתיקה, נמל עכו.

בית הכנסת ״ברוך מרדכי״ של הקהילה הקווקזית של עכו – הגליל המערבי

בשנות ה-90 ביקר הרב יהודה יעקובוב במוסקבה מתוך מטרה לגייס תרומה לבנית בית צנוע שישמש כמקום תפילה להיודים הקווקזים שבעיר עכו. בן דודו של הרב, הפנה אותו ליהודי מולטי מיליארדר בשם טלמן איסמאילוב וזה שאל אותו לתכניותיו. הרב יעקובוב סיפר לו כי ברצונו להקים מבנה צנוע לתפילה שעלותו הכוללת להערכתו היא כ- 180,000 דולרים. טלמן הסכים אך דרש כי בית הכנסת הקווקזי יהיה מיוחד ושונה והקציב למען המטרה כמליון דולר. כך בשנת 1996 הוקם בית הכנסת הקווקזי המפואר שבעיר עכו – בית כנסת ברוך מרדכי על שם דניאל איסמאילוב. [יש שכותבים את השם כך: מרדן בן דניל. למרבה הפלא גוגל מתרגם את זה  The rebellious Ben Danil]

שנים ספורות לאחר מכן חש הרב יעקובוב כי אין הוא ותכניותיו בדבר הנחלת יהדות והשפעה רוחנית עולים יפה בעכו והוא פנה לטירת הכרמל. קודם לכן הספיק הרב יעקובוב לבנות בית כנסת גדול ומרשים בעיירה שדרות גם בתרומה של יהודי קווקזי בשם יעקובוב ממוסקבה, שמתחילה לא חפץ היה אלא לקיים טקס אזכרה לאביו ומכאן ועד לגיוסו לטובת הענין היתה הדרך קצרה. גם בטירת הכרמל נבנה בית הכנסת בזכות יוזמתו של הרב יהודה יעקובוב, רב בית הכנסת, ותרומה של כ-2 מיליון דולר של האחים זאור ואקיף גיללוב (גורשומוב), מעשירי מוסקבה, בני העדה הקווקזית. בית הכנסת נקרא על שם אביהם תנחום אשר נרצח במוסקבה בשנת 1997. בשנת 2004 נרצח גם זאור גיללוב ואף שמו הונצח בבית הכנסת.

במצגת להלן שימו לב להשפעת הכתיב המלא על משמעות המילים.

היהודים הקווקזים מכונים גם יהודי ההרים. היהודים ההרריים מכנים עצמם בשם "ג'והור" שפרושו יהודים. הכינוי "היהודים ההרריים" (ברוסית: גוֹרְסְקִי יֶברֶאי), ניתן על ידי הרוסים. שפתם של היהודים הקווקזים היא ג'והורי – "יהודית", השייכת למשפחת הלשונות האיראניות. יהודים אלה חיו בעיקר בצפון ובמזרח הקווקז, במדינות אזרבייג'ן, צ'צ'ניה, דאגסטן ורפובליקת קברדינו-בלקריה. לפי המסורת של היהודים הקווקזים הם רואה את עצמם כצאצאי גולי ממלכת ישראל לאחר חורבן ממלכת ישראל. חוקרים סבורים שיהודי קווקז הם הגיעו לאזור הקווקז מאזור דרום איראן של היום, מה שהיה באותם הימים חלק מהאימפריה הבבלית או הפרסית לחלופין. השלטון הסובייטי הקומוניסטי בקווקז רצה להסיר כל סממנים דתיים. הם שינו את שמות המשפחה של יהודי ההרים על מנת שיהיו דומים לאלו של שאר תושבי אזור הקווקז. דבר זה התבטא בלקיחת שם המשפחה היהודי והוספת הסיומת "ב". גל העלייה הגדול של שנות התשעים הביא לארץ עולים רבים.

בשנת 2009 הוכתר הרה"ג יניב בן רחמים נפתלייב שליט"א לרבה הראשי של הקהילה הקווקזית בישראל. עוד בהיותו בגיל 17 קיבל את ברכתו של הגראי"ל שטיינמן, ויצא לשליחות קצרה לקווקז שם העביר שיעורי תורה ליהודי המקום. בשנים האחרונות הקים הרב נפתלייב את ישיבת "מבקשי תורה" לבעלי תשובה המיועדת לציבור הכללי המבקשים להתקרב לתורה ומצוות.

משמאל: מר טלמן איסמאילוב, הרה"ר הגר"י מצגר, הרה"ג יניב בן רחמים נפתלייב, הראש"ל הגר"א בקשי דורון, הגר"י ישר והרב ניסים אלמליח
משמאל: מר טלמן איסמאילוב, הרה"ר הגר"י מצגר, הרה"ג יניב בן רחמים נפתלייב, הראש"ל הגר"א בקשי דורון, הגר"י ישר והרב ניסים אלמליח. (הרב מצגר בינתיים נמצא ב״ישיבה״.)

בית הכנסת ״ברוך מרדכי״ רחוב הס 2, ת״ד 2087, עכו    מספר טלפון: 04-8709099

הסופיות – صوفية

הסוּפיות היא זרם מיסטי באסלאם שצמחה בתוך העולם המוסלמי בשלהי המאה השמינית. הסופים מדגישים את האהבה והכוונה שבעשייה, יותר מאשר על ההלכה עצמה. הסופיות מטיפה לאיחוד בלתי אמצעי עם האל – "איתאיחאד". אפשר להגיד שהסופיות מקבילה לקבלה ולהחסידות ביהדות או לגנוסטיקה בנצרות. שאר הזרמים באסלאם סבורים כי הנביא מוחמד מת ומורשתו לא ניתן לשנוי. הסופים סבורים כי הנביא מוחמד מוסיף לדבר אל מאמיניו באמצעות מורי ההלכה הקדושים מיסטים. היום יש כ-10 מסדרים סופיים. חוקרים טוענים שהמגמה הנזירית והאנטי-חומרנית שבסופיות באה מהשפעת הנצרות.

הצעות למקור השם הן:

  • בגדי הצמר הלבנים שנהגו ללבוש (صوف, צמר = סוּף).
  • טוהר לב המאמינים (סאפה -صفاء).
  • "סאפווא" – הנבחרים
  • "סופה" – שמה של מרפסת גבס נמוכה שהייתה מחוץ למסגדו של מוחמד במדינה, שם ישבו חסידיו של מוחמד.

זאוויית א-שאזלייה הסופית בעכו – הגליל המערבי

זאווייה: זאווייה אינו מסגד במובן המקובל של המילה, אלא מקום התנזרות וכינוס של הדרווישים והשיח'ים. שם הם לומדים, מתפללים ואף אוכלים ולנים. מקור הזאווייה במגרב והיא הדומה למדרסה.

שאזלייה או שאד'ליה: מסדר מיסטית אסלאמית, השאזלייה, התפתחה בעכו בסוף המאה ה-19. המרכז העולמי, ההיסטורי, הדתי, והרוחני של השאזלייה נקבע בעכו (אם כי קיים נמצא מרכז מסדר השאזלים גם בלבנון ובעמאן שבירדן). זאוויית א-שאזלייה מושכת עולי רגל של מסדר שאזלייה מישראל, ירדן ולבנון. משערים כי ברחבי העולם ישנם שלושה/ארבעה מיליון חברי עדת השאזליה. אחד הטקסטים החשובים ביותר של המסדר השאזלי הוא הווזיפה, שנכתבה בידי עלי נור א-דין. הם אומרים אותה בבוקר, בערב ובזמן הטקסים והחגים.

השייח עלי נור אל-דין אל-ישרוטי (המכונה "אל-מגרבי"): השייח עלי נור אל-דין אל-ישרוטי ייסד את המסדר הסופי השאזילי בעכו. אל-ישרוטי נולד בשנת 1791 בעיר בנזראת. לפני הגיעו לעכו, השייח עלי נור אל-דין אל-ישרוטי, נדד במשך עשר שנים ברחבי אסיה ואפריקה. ארבע שנים הוא חי ליד קבר הנביא בחג'אז. משם יצא השייח לקבר מייסד המסדר השאזלי, אבו חסן שאזלי בסוריה. הוא אפילו ביקר במסגד אל אקצה. באלכסנדריה הוא עלה על סירה ליפו. הסירה נלכדה בסערה ונזרקה לחוף בין בירות לצידון ליד קברו של יונה הנביא. בחזיון הנביא בירך אותו באומרו:

"הו עלי ייסד את המאבק שלך למען האל בעכו".

השייח עלי נור אל-דין אל-ישרוטי הגיע לעכו מתוניסיה בשנת 1849 במצוות יונה הנביא. תחילה התפלל במסגד אל-זיתונה, ומאוחר יותר הקים זאווייה משלו בתרשיחא. השייח' נהייה פופולרי מאוד עד שהתחיל להוות איום על  השלטון העות'מאני, בעקבות זאת הוחלט ע"י הסולטאן עבדול מג'יד על גירושו לרודוס. הסולטאן פגש בשייח' ברודוס, וחליט הסולטאן להשיבו לעכו ולהעניק לו שטח ליד המצודה.אל-ישרוטי חי עד גיל 108 בשנת 1899. לאחר מותו נקבר ב"זאוויה" שבעכו. אחרי עלי נור א-דין מונה לשייח' בנו אברהים שהנהיג את המסדר עד שנת 1922, בנו הבכור של אברהים שייח' מוחמד אל האדי החליפו במשך כמעט 60 שנה עד 1980. כיום מנהיג את המסדר בנו של האדי אחמד יאשרוטי  החי בירדן. (ראה: זאוויה, מאת זאב בן אריה, סיפורו של מסדר סופי שאזליה יאשרוטיה בישראל, 119 עמודים, אריאל (הוצאת ספרים), ירושלים 2011.)

זאוויית א-שאזלייה: בשנת 1862 השייח עלי נור אל-דין אל-ישרוטי הקים את הזאווייה הגדולה בעכו. במקום בו שוכן כיום המבנה, ניצב בתקופה הצלבנית אחד ממגדלי משכן רובע ההוספיטלרים. הכניסה לזאווייה היא מרחוב נור אל-דין אל-ישרוטי, המנציח את שמו של מייסדה. באמצע זאוויית א-שאזלייה חצר גדולה. המבנה המרכזי בזאווייה הוא המסגד, המכונה "משהד" בצידה המזרחי של החצר. במשהד נמצאים קבריהם של מייסד הכת ושל בני משפחתו. החל מאמצע שנת 2010 המתחם והמבנים אשר בו עוברים שיקום וחידוש נרחבים ביותר.

טקס ״זיכר״ סופי

טקס הזיכר (ההזכרות בשמו של האל) הוא טקס סופי מדיטטיבי עתיק יומין בריקוד, מחול הדרווישים מחוללים, מוסיקה מסורתית סוחפת ושירה משותפת. אחת לשבוע, ביום חמישי בערב בדרך כלל , נפגשים הסופים בזוואיות לבצע את הטקס הזיכר.

"אלו שמאמינים ובליבם נמצא סיפוק בזיכרון האלוהים,  בלי ספק בזיכרון של אלוהים הלב מוצא סיפוק". קוראן, סורה 13.

ישנם דרכים רבות לעשות את ה’זיכר’. ניתן לקרוא את השם אללה בהטעמה מיסטית, 99 השמות של אללה, המשפט: "אין אלוהים מבלעדי אללה – לה איללה איללה לה", או ה״שהדא״ – העדות המוסלמית. ה’זיכר’ יכול להיות מלווה בתנועות, גוף, ראש, או צעדים. לפעמים ה’זיכר’ מלווה בנשימות, או במדיטציה. ישנם סוגי ‘זיכר’ שקטים, כמו במדיטציה, שבהם צריך לדמיין גם תמונות ולהתרכז בחלקים מסוימים בגוף, וישנם רועשים המתקיימים בקבוצה. למעשה לכל מסדר כמעט יש את דרך ‘הזיכר’ המיוחדת שלו שהיא גם אחד מסימני ההיכר שלו.

כל מה שרציתם ללמוד אודות סופיות الصوفية בישראל – סרטו של רפיק חלבי

ריקוד דרווישים סופים בטורקיה

דרוויש (درویش), הוא איש דת מוסלמי סופי, החי חיי התמסרות לדת ולהגות, וסגפנות. ה״ריקוד המסתובב״ המפורסם של הדרווישים הוא מנהג של שיכרון חושים דתי של המסדר המוולוי מטורקיה. הריקוד של מסדר השאזלייה שונה.

%d בלוגרים אהבו את זה: