hoshvilim.com

ה"גולדן-רינג" בטבריה – 20

DSC_4591

ה"גולדן-רינג" בטבריה

אח……איזה שירים יש בגלגלצ בשעה 04:45 בבוקר. השירים הכי יפים ביום, כיאה לשעה היפה ביותר. תוסיפו לזה בשעה 05:00 את מארש צה"ל, שמכניס לאוירת טכס סיום בה"ד 1, ואני כבר רואה את ההורים שלי דומעים, ואת רס"ר טאיטו צועד במגרש המסדרים בצעידה ההיא עם הנפת הידיים עד גובה האף…..תענוג….בעיקר שאיתי ואני בדרך לרכיבת יום שישי מיוחדת, ארוע אופניים ענק בטבריה, שהתקיים ביום שישי שעבר, ה"גולדן רינג".
ה"גולדן רינג", הם רצף של רכיבות אופניים עממיות, המתקיימות בכל רחבי הגלובוס מידי שנה, כדי להכיר לאוכלוסיית רוכבי האופניים בעולם, מקומות ואתרים מגוונים. הארוע מתקיים בטבריה השנה כניסוי שאם יצליח, תכנס טבריה למפת ה"גולדן רינג" העולמית. הארוע מתקיים יום אחד אחרי מרתון טבריה המסורתי, ומצטרף לסוף שבוע ספורטיבי במיוחד בעיר.
הארוע התחלק ל 4 מסלולים, מסלול עממי 20 ק"מ בכביש, מסלול שטח 35 ק"מ, מסלול הקפת הכנרת בכביש 60 ק"מ, ומסלול הקפת הכינרת כולל דרום רמת הגולן 90 ק"מ – המסלול בו השתתפנו, יחד עם עוד 10 חברים במועדון הרכיבה "מצמן את מרוץ טבריה".
כבר במיגדל מצאנו עצמנו בין מכוניות עם אופניים על הגג, או מאחור, ובכניסה לטבריה, הבנו שמשהו גדול קורה, המוני רכבים עמוסי אופניים בכיוון פארק ברקו, הפארק החדש שהקימה עירית טבריה, מול חוף גיא. מגיעים למקום, ומייד מזהים שהארוע המוני. מאות רוכבים ורוכבות, לבושים במיטב מסורת הטייטס, חולצות צבעוניות, וקסדות כבר צובאים על התורים האינסופיים של הרישום. נרשמנו, וכבר הכרוז מודיע שהזינוק למיקצה ה 90 ק"מ, יוצא מייד – איזה כיף,7:00 בבוקר, כמעט בדיוק בזמן.
בדרך, איתי ואני ניסינו לנחש, שלארוע בסדר גודל של 1600 רוכבים, ירשמו הרוב המוחלט למסלולים ה"שפויים", ויהיו אולי 100 מטורפים שיעשו 90 ק"מ. טעינו, ובגדול. לדעתי יותר מ 300 רוכבים יצאו למיקצה ה 90 ק"מ, הצפיפות בזינוק היתה רבה, אבל זהו…. אנחנו בדרך. לא ציפינו לזה, אבל המשטרה סגרה את כל הכבישים שרכבנו בהם. ההרגשה בכבישים נטולי מכוניות, היא אחרת לחלוטין…. שקט ועוד שקט, הנאה ברמות לא חוקיות.
החלטנו לפתוח לאט ובקלילות…. לשמור את הכוחות לעליה, ב-הא הידיעה, חמת גדר. רכבנו לצד עשרות רוכבים, חלקם רוכבים לבד, חלקם עם חבר, וחלקם בתוך קבוצה רשמית גדולה, במדים אחידים, שדוהרים קדימה באיוושת צמיגים, בשני טורים, בהובלת המאמן, בדיוק כמו שכתוב בספר.
עוברים את צמח, ומתקרבים ל"שוס" של היום, ככל שמתקדמים לעבר חמת גדר, מזהים את אלו שלא ידעו בדיוק למה הם נרשמים, והתחילו לצעוד עם האופניים לצידם, כבר בכביש המערכת, עוד לפני העליה הגדולה…." הם עוד לא יודעים מה מצפה להם" אני חושב לעצמי…. ומתחיל לטפס את המעלה התלול ביותר לגולן, ואחד התלולים והקשים בארץ. מתחיל לאט, מידי פעם מציץ בשעון הדופק, מוודה שהכל כרגיל, הרי כבר עשיתי את העליה הזו איזה 20 פעם… היא צריכה כבוד העליה הזאת…אני זוכר כל הזמן את שני ה"קירות" שיש בעליה, כ 17% שיפוע קשה, שמחכים לי….בנתיים אני מסתכל בנוף המדהים תוך כדי שעוקפים אותי רוכבים מתנשמים… עד ה"קיר" הראשון. חיוך נמרח לי על הפנים כשאני מזהה את כל אלו שעקפו אותי מקודם, הולכים לצד אופניהם, ואני מתנשם כמו קטר קיטור ישן, ממשיך בעליה ה"קורעת" הזאת. בולע עוד ג'ל אנרגיה, וב"קיר" השני, כבר חגיגה שלמה, של הולכי רגל, ואני ממשיך לפדל…."אז בכל זאת אני שווה משהו", אני חושב לעצמי, וממשיך. פנים מוכרות מצד שמאל שלי, המוח נטול החמצן עושה קלקולציה קטנה ואיטית, יש זיהוי. יובל מאל-רום, רכבנו יחד בכמה טיולי שטח. פטפטנו לנו כמה דקות במעלה העליה הקשה (יש דבר כזה, דיבורים בעליות….נסו ותהנו), עד שברח לי ונעלם אי שם מקדימה.
זהו. נגמרה העליה. אני מרגיש מצוין, וממשיך לי צפונה בתוך הרוחות המזרחיות החזקות, של שעת בוקר זו בדרום רמת הגולן. עוקפים אותי שני רוכבים שמזמינים אותי "לשבת" עליהם, שפירושו לרכב אחריהם בצמידות, בטור, מה שאומר שהראשון סופג את הרוח, ואלו שאחריו מתאמצים פחות ברכיבה. אני "מתישב" עליהם, ואנחנו טסים במהירות של מעל 30 קמ"ש…איזה כיף, אנחנו עוברים רוכבים שעצרו בצד הדרך לנוח לאחר העליה הקשה, ועוקפים רוכבים אחרים, איזה קצב…. תחנת רענון בצומת קיבוץ אפיק, אני לא עוצר, ושועט קדימה בירידות במהירות 75 קמ"ש….הכבישים סגורים לחלוטין, והירידה מדהימה מאי פעם.
צומת כורסי, ואני מזהה את טורי המכוניות הארוכים, ואת המשטרה שצריכה להתווכח עם כל נהג שמחכה. לא קל להם למשטרה ביום כזה, אבל דוגרי, אם היו מודיעים מראש על סגירת הצירים, באופן שאנשים היו מוכנים לכך מראש, אולי היו נחסכים מהם כל הוויכוחים האלו…מה לעשות, בארץ לא מקבלים עדיין את העובדה שסוגרים כביש בגלל רוכבי אופניים, הרי בקושי עוצרים שעוברת רכבת….אם תהיו באיטליה או צרפת, ויסגרו לכם כביש, בגלל ארוע אופניים, ותראו מרחוק וויכוחים עם השוטר, תתקרבו בשקט בשקט, ואני מבטיח לכם שתגלו שהמתווכח היה איתכם בטיסה . הבטחה. מנסיון.
אני רוכב לי במישור בכביש סובב כנרת, לכיוון כפר נחום, ומתחיל לעקוף עשרות רבות של רוכבים במסלול ה- 60 קמ, הקפת הכנרת, שרוכבים על אופניים מכל הגדלים, מכל הסוגים ומכל הגילאים. פשוט יום חג לרוכבי האופניים.
נכנסים לטבריה, מרכז העיר סגור לגמרי ע"י המשטרה, שמפנה אותנו לרחוב הגליל, במסלול שנגד כיוון התנועה. כנראה שאם הייתי נכנס לאיזו עיר באירופה, בסיטואציה דומה, הייתי זוכה, עם שאר הרוכבים לקהל רב של צופים מריעים משני צידי הרחוב ילדי בתי ספר, שלטים, תזמורות, להקות מחול, ומה לא… בטבריה זה היה קצת שונה, הרחובות ריקים, ורק כמה עוברים ושבים ממורמרים מסתכלים עליך, עם אש בעיניים, על שהרסת להם את היום….
נו טוב, אחרי הכל כולנו במזרח התיכון…..

אלי מוסקוביץ

http://elibike.wordpress.com
emosko@gmail.com

%d בלוגרים אהבו את זה: