הבית המצויר בשלומי *

הבית במצויר בשלומי

הבית המצויר של עפיה זכריה ז״ל שוכן בשלומי. משמעות השם עפיה היא בריאות. שכניה בשכונה קראו לה בשמה העברי: עפרה זכריה. עפיה נולדה בתחילת המאה ה-20, בעיר לאודר שבמחוז אביאן הסמוך לחופי מפרץ עדן ולנמלו העתיר של עדן בדרום תימן. בלודר התגוררו 18 משפחות יהודיות בחסות הסולטאן מוחמד אלג'בלי. המשפחות החשובות היו: ד'מארי, דאעוס, מרחום, זכריה, קעטבי, אחול ומנצור. הוריה השיאו אותה כילדה בגיל 10 כדי שלא תיחטף לנישואין על ידי מוסלמים. זכריה סיפרה שהיא איירה את ארמון הסולטאן למרות שבעלה העדיף שהיא תעסוק בציור. בשנת 1950, בימי העלייה הגדולה של יהודי תימן המכונה "על כנפי נשרים" או "השטיח המעופף", עלתה לישראל עם בעלה ושישה ילדים. בעלה היה צורף ועם ששת ילדיה והופנתה למעברת שלומי. שלומי היא עיירה צפונית השוכנת קרוב לגבול לבנון וסמוך לחופי אכזיב.

IMG_2502

IMG_2503

IMG_2506

IMG_25071

IMG_2508

IMG_2509

IMG_2510

IMG_2511

IMG_2513

IMG_2514

IMG_2515

אל באסה – البصّة

כעבור חדשים ספורים עברה המשפחה לבית קבע באחד מהמבנים הנטושים של הכפר הערבי אל באסה – البصّة. אל-באסה היה כפר ערבי גדול כקילומטר וחצי דרומית לגבול לבנון וכ-4 קילומטרים דרומית מזרחית לראש הנקרה. במבצע בן עמי ב-14 במאי 1948 הכפר נכבש ותושביו ברחו או גורשו אל מעבר לגבול הלבנון. לימים אל באסה נקרא כפר- שלומי. שלומי נוסדה כעיירת פיתוח כמרכז אזורי למתן שירותים ליישובי הסביבה.

מסגד הכפר אל באסה במרכז אזור התעשייה בשלומי צילום:מיכאל יעקובסון
מסגד הכפר אל באסה במרכז אזור התעשייה בשלומי
צילום:מיכאל יעקובסון

הבית באל באסה היה בית אבן, עם שתי קומות, גדול מידות עם בוסתן סביבו. בשנת 1980 הוחלט לפנות את אל באסה והיא נאלצה לעזוב את ביתה הגדול ולהעתיק מגוריה אל דירת קטנטנה של עמידר, ברחוב נתן אלבז בשלומי הסמוכה.

אודות שלומי

שלומי נוסדה כעיירת פיתוח כמרכז אזורי למתן שירותים ליישובי הסביבה. בשנת 1956 החלה בניית השיכונים ביישוב, דרומית להריסות הכפר אל-באסה. היישוב ״שלומי״ נקרא על שמו של שלומי, אביו של אחיהוד ששימש כנשיא שבט אשר: "וּלְמַטֵּה בְנֵי אָשֵׁר נָשִׂיא, אֲחִיהוּד בֶּן שְׁלֹמִי" (במדבר, ל"ד, כ"ז). תושביה הראשונים היו עולים ממרוקו ותוניסיה.

יצירתה של עפיה

בהיותה בת כ-80, ואלמנה החלה לעסוק בציור. היא חזרה לצייר כפי שציירה בתימן בהיותה נערה צעירה. בבדידותה היא החלה לצייר על קירות ביתה מבלי שאף אחד הבחין בכך. היא ציירה רק בלילה, לבד, כשאף אחד לא רואה. זכריה כיסתה את כל קירות והתקרות הבית בציוריה. כאשר היא טיפסה על השולחן עליו הניחה כסא היא נפלה ונפצעה. קטע מהתקרה לא נצבע עד היום – עדות לתאונה שקרתה לה. לאחר שהיא נפלה ונחבלה, היא החלה לצייר על בובות. על הבובות אותן רכשה בשוק בעכו היא ציירה ויצקה את דמותה־שלה – ומוטיבים נשיים תימניים מסורתיים, עיניים מאופרות בשחור, ושיער קלוע לשתי צמות.  אפילו את הקירות בשירותים היא קישטה!!

IMG_2505

 

עפיה הפכה את הבית ליצירת אמנות ייחודית. אחרי מותה בשנת 2002, (או בגיל 94 או 104) היו מלחמות רבות עם המשפחה שלא היתה מעוניינת בשימור הבית ואוצרותיו. לבסוף הצליחה המועצה להכריז עליו כעל בית המיועד לשימור. הבית המצויר הפך לאתר תיירות וכיום הנמצא בתהליכי שימור. עפיה נחשבת לאמנית ישראלית מזרחית. רק אחרי מותה בשלומי בשנת 2002, התגלה האוצר האמנותי בביתה. מועצת שלומי לקחה את הבית תחת חסותה והוא הפך לאתר תיירות הפתוח למבקרים באחריותו של שלום דנון.

לתיאום ביקור בבית עפיה, יש לפנות לשלום דדון: 052-298-7922 

שלום דדון

נתן אלבז ז״ל

עופרה התגוררה ברחוב אלבז 151. אני זוכר שגם בכפר אתא שלי היה רחוב אלבז. אי אפשר לא לספר מעט על גבורתו. נתן שירת בחטיבת גבעתי. ב-11 בפברואר 1954 כשהוא יושב באוהל לפתע שמע קול נקישה, והבין כי נצרתו של אחד הרימונים השתחררה. הוא צעק לחבריו שיסתתרו. כשהבין שאינו יכול להשליך את הרימון מבלי לפגוע בחבריו, אימץ את הרימון אל חזהו והתרחק מהם בריצה. משהתפוצץ הרימון נהרג ובכך הציל את חיי חבריו.

איך מגיעים

רחוב נתן אלבז 151 שלומי – קומת קרקע. זו שכונת בלוקים ישנים חסרי חן שהיו חדשים ואטרקטיביים אולי בשנות החמישים. אולי גם אז לא.  הנה סימני דרך:

הרחבה על הגליל העליון

בדרך לביקור בשלומי מומלץ לחזור על המבנה של הגליל העליון. הגליל העליון הוא יחידת המשנה הצפונית של הגליל מופרדת מהגליל התחתון על ידי בקעת בית הכרם. את הגליל העליון נהוג לחלק לשלוש יחידות גאוגרפיות: –

  • הגליל העליון המערבי: כולל נחל בצת, נחל כזיב ונחל געתון. תמונתו הנופית הכללית של הגליל המערבי היא של רמה, הנטויה בשיפוע מתון ורצוף מערבה – אל מישור החוף. שברים ענקיים, ממזרח למערב, התוו את מהלכם של הנחלים הראשיים החוצים את האזור: נחל בצת, נחל כזיב, נחל געתון, נחל יחיעם, נחל בית העמק ונחל יסף. המסלע של הגליל המערבי הוא ברובו גיר קשה הנחשף לתהליכי ההמסה, וכיוון שכמות המשקעים בגליל המערבי היא רבה יחסית (900-800 מ"מ בשנה) התפתחו כאן נופים קרסטיים מרשימים.
  • מרום הגליל: החלק המרכזי והגבוה ביותר של הגליל העליון הישראלי – גוש פקיעין וגוש מירון – הורסט – ענק. נופי הקרסט של הגליל המרכזי הם מהמפותחים והעשירים בכל ארץ-ישראל. מאות בולענים והוטות – קמינים קרסטיים. התבליט החריף של השטח והפרשי הגבהים בין קווי הרכס לעמקים הנמוכים שלרגליהם עיצבו כאן נחלים קצרים, תלולים ועמוקים: נחל רמה, נחל הארי, נחל מירון העילי ועוד.
  • הגליל העליון המזרחי: כולל את הרי נפתלי (ובהם רכס רמים ורמות נפתלי), והרי צפת ופסגותיו. הגליל העליון המזרחי בנוי הגליל העליון מסדרת יחידות-משנה: הרי צפת , רמת דלתון ורמת עלמה, הר דישון ונחל דישון, יחידת העמקים הקרסטיים (בין נחל דישון בדרום, קיבוץ יפתח בצפון ומדרגת רכס מלכיה במערב), וכס הרי רמים.
מפה סכמטית של רכסי הגליל העליון קרדיט: תמר הירדני
מפה סכמטית של רכסי הגליל העליון
קרדיט: תמר הירדני
%d בלוגרים אהבו את זה: